פרופ' דניאל כהנמן, חבר וידיד טוב, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, הלך לעולמו.
שטחי ההתעניינות שלנו רחוקים זה מזה כמרחק שמים מארץ: זה שלו שוכן במרומי השחקים של הפסיכולוגיה האנושית המורכבת והלא מובנת, וזה שלי נעוץ בקרקע העובדות הביולוגיות הכמעט מוצקות. לכן אני מרגיש נבוך מעט לכתוב את המילים האלו.
בחיים של כל אחד מאיתנו, מדענים בוודאי, אנו נתקלים יום יום במה שכהנמן ניסה לכמת ולתת לו מסגרת מדעית מוגדרת: אמנות ההחלטה, בעיקר בתנאי אי וודאות. מאמריו בנושא עם פרופ' עמוס טברסקי – שניהם מן האוניברסיטה העברית - הם שזיכו אותו בפרס היוקרתי (טברסקי נפטר לפני ההכרזה על הפרס שלפי כלליו ניתן רק למי שנמצא בין החיים). את שניים מספריו על הנושא שפורסמו בשנים האחרונות – "לחשוב מהר לחשוב לאט" ו"רעש – הפגם בכושר השיפוט האנושי וכיצד אפשר להתגבר עליו" - קראתי גם, בניסיון לקבל מעט תובנות בדרך החתחתים של תהליך קבלת החלטות. האמת היא שהגעתי לקריאה אחרי שרוב ההחלטות היו כבר מאחורי, אך תהיתי האם יש דרך לכמת את התהליך ומרכיביו, להכניסו בסד של כללים שמבטיחים החלטה נכונה ובעקבותיה גם אושר.
שאלות רבות נשאלות בנושא זה, כשהתהליך מלווה בכל כך הרבה רעש: מה המקום של הניסיון המצטבר ומה מקומה של האינטואציה בקבלת ההחלטה? מה השפעתם של הסובבים אותנו, של לחצים חברתיים, מצב כלכלי, כבוד והערכה עצמית, על הבחירות שלנו? איך אנו מקבלים החלטות מקצועיות ואישיות הקובעות את גורלנו לימים ארוכים? האם ניתן לכמת את כל הפרמטרים הללו, לשימם על המאזניים ולשקלם? מה ההשפעה של השנאה להפסיד ושל ביטחון היתר שלנו בתהליך?
לנושא זה השפעה מכרעת לא רק על חיינו, אלא גם על חיי אחרים. עובדה היא כי למשל שופטים שונים, באותו הרכב, מקבלים החלטות ענישה שונות בתכלית כשמונחות לפניהם אותן עובדות עצמן - ראו למשל הכרעת הדין האחרונה במשפט רומן זדורוב - או שרופאים שונים באותה מחלקה, החלטתם על הטיפול ולעתים אף על האבחנה הבסיסית של אותו החולה עצמו יכולה להיות שונה. כך הבנתי שהעיסוק בחקר הסרטן פשוט יותר מחקר התנהגותו של האדם.
דרוש אומץ כדי להיכנס לנושא כה מורכב בו רבים הנעלמים על הידוע. דניאל ניסה בדרך מרתקת ביותר, במחקרים מעמיקים ותוך הבאת דוגמאות מאירות עיניים, להבין את הצפונות המורכבות ביותר של שיאה של הפעילות האנושית – ההחלטה, אותו יהלום בכתר המחשבה האנושית, אותו מותר האדם מן הבהמה. חוששני שתשובה מוחלטת לא מצא דניאל במחקריו, אך כברת דרך לקראתה עשה גם עשה.
דניאל נשאר ישראלי בכל נימי נפשו. בשנה ומחצה האחרונות רתמתי אותו למלחמה במהפכה המשטרית שחוללה אסון על ראשנו, והוא היה הראשון לחתום כל עצומה בנושא
את עבודתו האקדמית החשובה עשה דניאל בירושלים, באוניברסיטה העברית, ואז עזב את ישראל ודרכו צלחה בטובים שבמוסדות האקדמיים בעולם, ביניהם האוניברסיטה של קליפורניה בברקלי ואוניברסיטת פרינסטון בחוף המזרחי של ארצות-הברית. אך הוא נשאר ישראלי בכל נימי נפשו. בשנה ומחצה האחרונות רתמתי אותו למלחמה במהפכה המשטרית שחוללה אסון על ראשנו, והוא היה הראשון לחתום כל עצומה בנושא, כולל זו של ניסיון ההשתלטות הנואל של שר החינוך יואב קיש על כתר הארמון המאכסן את החשובים באוצרות הרוח הישראלית-יהודית – הספריה הלאומית. ביקשתי ממנו שימסור במו ידיו למזכיר האו"ם את העצומה המוחה על החזקת ילדים חטופים בידי ארגון החמאס הרצחני – והוא עשה זאת. כמו רבים מאיתנו הוא התאבל על הריסתה של מדינת ישראל בידי הממשלה הנוכחית, ובמיוחד על הפגיעה הקיומית בתשתיות המחקר והמדע שנבנו בעמל רב בידי מנהיגים בעלי חזון כבן-גוריון.
בשיחה אחרונה עימו הוא תמה איך מעזה ממשלת זדים לנתץ את החלום היהודי בן אלפיים שנה. שירו של שלמה ארצי, "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?" אומר רבות על האיש הנדיר הזה. חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהא זכרו ברוך.
אהרן צ'חנובר הוא חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004
פורסם לראשונה: 20:24, 27.03.24
