אחרי שעצרנו את נשימתנו לפני העברת התקציב, ואחרי שכל הטריקים של הקוסם בדימוס לא הועילו, הגענו ליום שאחרי. והיום שאחרי התקציב הוא בגדר חידה; אתגר גדול לקואליציית ניגודים בלתי-טבעית הנשענת על חודו של קול.
האתגר גדול לא פחות לאופוזיציה מתוסכלת, המונהגת על ידי ראש הממשלה לשעבר שלא התרגל לכך שהוא כזה, אשר הגיע לשיא חדש רגע לפני אישור התקציב בכנסת בדבריו לח"כ "הסרוג" יום טוב כלפון (ימינה), שאותו ניסה לפתות לערוק לשורות האופוזיציה, על מוחם הקטן של אנשי הציונות הדתית.
לקואליציה יש הכי הרבה מה להפסיד, ולכן ראשיה יעשו הכל כדי למנוע התפרקות, לגשר על מחלוקות ולהרגיז כמה שפחות, בעיקר זה את זו וזו את זו, בלשון נקבה או בלשון זכר. אלא שהדברים אינם כה פשוטים. שורת הנושאים השנויים במחלוקת ארוכה, מבנייה ביהודה ושומרון ובירושלים, דרך החוק שלא יאפשר לנאשם להתמודד לראשות ממשלה ועד אין סוף.
השיח האלים גולש לאלימות והמדינה רותחת. אם השיח בין הקואליציה לאופוזיציה ימשיך להידרדר, אם האיומים המזעזעים על חברי כנסת ושרים לא ייפסקו, נמצא עצמנו, חלילה, במקום נורא
זאת ועוד: ראשי הקואליציה כבר שגו לא אחת מאז הקמתה. בעוד שמגיעות להם מחיאות כפיים על שהעבירו תקציב שלוש שנים וחצי מאז עבר התקציב האחרון, כולל חוק הסדרים עתיר רפורמות, הם הפרו שורה של הבטחות לבוחרים. הממשלה גדולה ומנופחת, החוק הנורווגי גדל לממדים בלתי סבירים ומרגיזים, כספים קואליציוניים, וסאגה מביכה של מינויים משפחתיים של יאיר לפיד, הצליחו לקומם רבים בציבור. תידרש עבודה קשה כדי לשמור על ממשלה כזו.
האופוזיציה, מצידה, עומדת בפני קושי כמעט בלתי ניתן למעבר להפיל את הממשלה. הקושי להשיג 61 אצבעות לאי-אמון קונסטרוקטיבי גורם לתסכול. הרחש-בחש בליכוד גדול. אז מה קורה? זילות של מילים. הידרדרות של השיח. אינני זוכרת ששמעתי טקסטים כאלה בכנסת. ועדת אתיקה? אתיקה שמתיקה. הליכוד לא ייתן להקים. בנימין נתניהו עצמו משתמש בדרך כלל בשפה נקייה ומסתפק בציניות או הומור לעגני. את המלאכה המלוכלכת הוא משאיר לאחרים. אבל כשמדובר היה באיילת שקד, לא התאפק, חרג ממנהגו ואמר: "איילת המתייסרת שתמיד מתמסרת". על החרוז הסקסיסטי הזה איש לא העיר לו.
ח"כ גפני בראיון: "גט כריתות או מיתה"
לא פחות חמורים הדברים שאמר במליאת הכנסת שלשום ח"כ אמיר אוחנה, שמונה על ידי נתניהו לשר המשפטים ולשר לביטחון הפנים. אוחנה, עו"ד במקצועו ואיש שב"כ בעברו, מוכר לי היטב כאיש משכיל ותרבותי. והנה, עלה על הדוכן ואמר לראש הממשלה נפתלי בנט: "אין בכוונתי לפנות אליך בתואר ראש הממשלה כי יש לי כבוד למוסד הזה ולדמוקרטיה".
לימור לבנתצילום: אוהד צויגנברגהרבה מילים נאמרו בהרבה הפגנות, אירועים, נאומים ושלטים שנישאו. אבל כאשר אדם ברמתו ובתפקידיו של אוחנה אומר מילים אלו, ובכנסת, אין מדובר רק בדה-לגיטימציה לממשלה ולעומד בראשה, אין מדובר רק בהשמצה זולה או גסה. מדובר בסכנה של ממש.
אנחנו רואים שהשיח האלים גולש לאלימות של ממש, ולאו דווקא בזירה הפוליטית. המדינה כולה רותחת. אם השיח הפוליטי בין הקואליציה לאופוזיציה ימשיך להידרדר, אם האיומים המזעזעים על חברי כנסת ושרים לא ייפסקו, נמצא עצמנו, חלילה, במקום נורא.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
