"זה סיוט. אני לא מצליחה לקלוט את זה שנועה לא תשוב עוד לעולם. כל כך אהבתי אותה. הכאב עצום, בלתי נתפס. נוקי שלי. את הדבר הכי יפה שראיתי. את כל העולם שלי. אני לא יודעת איך לחיות בלעדייך" – כשהיא ממררת בבכי, מוקפת בחברותיה, עדי לזר בת ה-22 התקשתה לתאר את עוצמת כאבה, מסרבת להיפרד מאחותה האהובה, סמלת נועה לזר ז"ל, שנהרגה בפיגוע במחסום שועפט, והיא בת 19 בלבד.
לבית המשפחה בבת חפר הגיעו אתמול מאות מנחמים, אבל יש מקרים שבהם אי אפשר למצוא נחמה. "נועה הייתה אמורה לנסוע עכשיו לחופשה ביוון עם החבר שלה, איתי, לכבוד יום ההולדת שלה, שיהיה ממש עוד מעט, ב-25 באוקטובר", סיפרה עדי, "רק לפני כמה שבועות היא קנתה כל מיני דברים ועיצבה את חדרה מחדש. היא הייתה אמורה לצאת בחודש נובמבר לקורס מדריכות כושר קרבי, מדא"גיות, וברגע אחד נורא הכל נגדע. נועה הייתה אמנם אחותי הקטנה, אבל היינו כמו תאומות. תמיד עשינו דברים ביחד, התלבשנו זהה, עבדנו ביחד בגן ביישוב בורגתא שנמצא לא רחוק מכאן, ובאופן כללי הייתה לנו חברות נפלאה וכל כך אהבנו זו את זו. אין אחד שלא ידע מה היא בשבילי, וכולם גם תמיד אמרו לי כמה אנחנו דומות במראה".
לצידה של עדי היו אתמול סתיו ברקוביץ ודנה לב-רן, חברות טובות של שתי האחיות. "כל מי שחבר של עדי יודע שזה בא ביחד, עדי ונועה", הן סיפרו, "כל שיחת התייעצות של עדי – היא הלכה לנועה. תמיד כשעדי לא הייתה עונה להודעות שלנו היינו כותבות לנועה שתבדוק מה איתה, איפה היא ואם הכל בסדר. היא הייתה הכל בשבילה. גם חיצונית הן היו מאוד דומות. יש להן יופי מאוד מיוחד. ואם לא מכירים אותן היטב אז תמיד מתבלבלים. אנחנו יודעות שאין לנו שום דרך למלא את החסר, אבל כולנו כאן כדי לחזק את עדי ולהיות איתה ובשבילה, תמיד".
ועדי אכן ממאנת להתנחם. "נועה הייתה הרבה יותר מחברה או אחות. היא הייתה העוגן שלי", סיפרה, "לא חשבתי בחיים שניפרד. הרי אי אפשר היה להפריד בינינו אף פעם. ועכשיו נשארתי בת יחידה. נוקי, אני לא יודעת איך לעכל את מה שקרה. היית כל עולמי. איך אוכל לחיות בלעדייך? איך לעבור בלעדייך ארוחות יום שישי? איך יכול להיות שלא נהיה ביחד בחגים? מי יעזור לי להחליט החלטות? מי יעזור לי לבחור שמלת חתונה? מי ילווה אותי לחופה? אין משהו בעולם שאני אוהבת כמו שאני אוהבת אותך. איבדתי את הנשמה התאומה שלי".
מפקד גדוד ארז של המשטרה הצבאית, סא"ל חגי סין איציק, היה שלשום אחד הסופדים בהלווייתה של סמל נועה לזר ז"ל, וגם הוא דיבר רבות על אופיה המיוחד. "היו לך שמחת חיים וצחוק מתגלגל", סיפר, "תוך זמן קצר הפכת לדמות מובילה, משמעותית ובולטת בפלוגה. היית אהובה, מוקפת בחברים, לוחמת מסורה, אחראית, בעלת שאיפות ומשמעת עצמית, מקצועית ונחושה – שילוב מנצח. קשה לי לדבר עלייך בלשון עבר, שהרי את אחת מאיתנו ולנצח תהיי כך. מבטך הטוב, המחייך ומקרין האור יהיה חרוט לעד בזיכרון".
