(צילום: אביהו שפירא, ירון ברנר)

לשפשף את העיניים ולא להאמין, כמה מליצי יושר נולדו במהירות לרעיון העיוועים להטיל על שב"כ לטפל בפשיעה בחברה הערבית. אצל נתניהו כמו אצל נתניהו, כשהמצב מחריד ונורא, אין חלילה חתירה לפתרון, יש חתירה להתנערות מאחריות ולהמצאת אשמים. ומה יותר קל ומופקר מלהעיף באוויר את "השב"כ יטפל", ואחר כך לסגור את המעגל עם הטחת האשמות נגד הארגון (או היועמ"שית) שסירבו להצעה המפתה.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet: • אם יקרה לי משהו רע, שמרו על משפחתי • ילדות? קשישים? של מי המחאה הזאת בכלל? • אין קוסמים בשב"כ • המחאה שהצילה את בנימין נתניהו
באיזשהו סדר עניינים נורמלי, גם איתמר בן גביר, השר הכושל ביותר שידע המשרד לביטחון פנים, היה אמור לעמוד על רגליו האחוריות ולהתנגד לפגיעה האנושה בסמכויות משרדו. אבל למה לו. מי שכר המרעה שלו הוא גזענות, כאוס ואי-ציות לחוק, מי שיד ימינו מטיל את מימיו ברחבת הרצח שבה נשפך דמם של חמישה אזרחים ערבים, לא יוותר על הלא-פתרון שהגה יוצרו נתניהו: אני רציתי, "הם" לא נתנו לי.
כל כך מופרך: רק אתמול הצביעה ועדת החוקה בראשות רוטמן על דרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר השימוש שעשתה המשטרה במידע שהושג באמצעות רוגלות התקפיות. בדיונים, שוב הולקתה המשטרה בשוטים ובעקרבים (חרף בדיקות יסודיות, הכאה על חטא ותיקון הכשל). ניצב בדימוס ח"כ יואב סגלוביץ היטיב לחדד בדיון הזה את האבסורד והסתירה שבין ההקפדה הלוהטת על זכויות הפרט בעניין הרוגלות, ובין המשמעויות המסוכנות פי כמה של הכנסת שב"כ, שבידיו אמצעים קיצוניים לטיפול בטרוריסטים - לתחום האזרחי הפלילי. מגדל בבל, הוא קרא לזה, בעדינות.
ובאמת, מה רואה בנימין נתניהו בעיני רוחו? איסור על חשודים בפלילים להיפגש עם עורך דין? שימוש חסר הבחנה באותן רוגלות שבגללן הזדעק רגע לפני כן? אולי עינויים במקרה של פצצה פלילית מתקתקת? נוכח זה, פלא ששב"כ הוא הארגון החשאי היחיד בעולם שמתנגד לתוספת כוח? מי כמוהם מבין את ההשלכות הרות האסון. מי אם לא הם הראשונים להבין שאין להם ידע או משאבים "לטפל" באוכלוסייה אזרחית. מי כמוהם חונכו להישמר מהאסור במדינה דמוקרטית: הפעלת כוחם ויכולותיהם נגד אוכלוסייה אזרחית.
ומי כמו סגלוביץ, שהיה סגנו האפקטיבי של השר לשעבר עמר בר-לב, בעוד בן גביר מצווח אל מול פניו בזירות מדממות, יודע את האמת על שת"פ משטרה-שב"כ. כסגן השר, הוא ניהל בעצמו ישיבות משותפות ומועילות לשב"כ ולמשטרה בכל מה שנוגע לקוו התפר הנקודתי שבין טרור ופלילים. הישיבות האלה לא מתקיימות יותר. גם שלל הפתרונות ההוליסטיים שהופעלו לפני עידן הכאוס התאדו. הופסק הדיבור עם החברה הערבית. מדברים עליה, לא איתה.
שלי יחימוביץ'שלי יחימוביץצילום: עמית שאבי
102 הנרצחים והנרצחות מתחילת השנה החליפו את 34 הקורבנות בתקופה המקבילה אשתקד, שבה פעלו בסיזיפיות בר-לב וסגלוביץ'. העשייה נגמרה. מלל רעיל החליף אותה. "המשטרה רקובה", אמר אתמול (שלישי) שר המורשת עמיחי אליהו ופרש את מורשתו. ברור, התרגיל לא יצלח בלי השתלחות במשטרה והפיכתה לשעיר לעזאזל של שגיונות ראש מפלגתו. "אדם לא קם בבוקר ומתחיל לרצוח" הסביר בהזדמנות אחרת למראיינו ניב רסקין. "זו תפיסת עולם. גם אם אתה ניב וחבריך (היהודים, ש"י) תהיו מאוד עצבניים אתם לא תקומו ותרצחו".
בקיצור, זה באופי שלהם. 20% מאזרחי המדינה, כו-לם רוצחים, אויבים וטרוריסטים בפוטנציה, ואם לא, אז בטח יהיו. הקורבנות ורוצחיהם הפכו בלהטוט נבזי אחד ליעד ששב"כ צריך לטפל בו. ערבים הם ערבים. ובערבים יטפל השב"כ. או לא. מה זה משנה.
  • שלי יחימוביץ הייתה יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il