במקסיקו יצאו השבוע מאות אלפי מפגינים כדי למחות נגד רפורמה שמקדם הנשיא לופס אוברדור להחלשת רשות הבחירות הלאומית - גוף עצמאי שממונה על ניהול הבחירות ופיקוח עליהן. האם יש סיכוי שוועדת הבחירות המרכזית בישראל תהיה הבאה בתור?
גופים מהסוג הזה אחראים לניהול הבחירות על כל היבטיהן. באופן פורמלי הם אוטונומיים וחפים מהשפעה של הרשות המבצעת, אולם ישנן מדינות, כמו רוסיה, שבהן עצמאות הגוף המנהל את הבחירות היא רק למראית עין ולא בפועל. במקסיקו התעוררה המחאה הציבורית נגד הצעדים שנועדו להחליש את הגוף, מתוך הבנה שעצמאותו חיונית להבטחת טוהר הבחירות. ומה קורה בישראל?
ועדת הבחירות המרכזית בישראל היא גוף שמורכב ממליאה פוליטית וממטה מקצועי. מליאת הוועדה כוללת כ-30 נציגי הסיעות בכנסת, כולל ח"כים. המטה המקצועי מורכב מעובדים מקצועיים שאסורה עליהם זיקה פוליטית. בראש הוועדה עומד שופט עליון. הסמכות מרחיקת הלכת ביותר של הוועדה היא פסילת רשימות ומועמדים לפי סעיף 7א' ל"חוק יסוד: הכנסת" בגין שלוש עילות: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה בטרור.
בוועדה קיימת הטיה לטובת הקואליציה, כאמור מאחר שהרכבה נקבע על פי הייצוג היחסי של הסיעות בכנסת. על כל ארבעה ח"כים מתמנה נציג אחד לסיעה, וסיעות של פחות מארבעה מקבלות גם הן מקום לנציג אחד. כך שכבר מלכתחילה קיימת השפעה פוליטית על ועדת הבחירות המרכזית. בנוסף, אם במסגרת הרפורמה המשפטית ישונה הרכב הוועדה לבחירת שופטים, וישתנה בהדרגה או באבחה הרכב בית המשפט העליון, תהיה לכך השפעה על זהות השופט.ת העומדים בראש הוועדה.
הסכנה המרכזית טמונה בכך שוועדת הבחירות המרכזית בישראל חריגה בשילוב שבין הרכבה הפוליטי לבין סמכויותיה מרחיקות הלכת בנוגע לזכות להיבחר. במדינות שבהן קיימת סמכות לפסילת מפלגות, היא נתונה על פי רוב בידי גורמים אחרים (בית המשפט החוקתי), ובמקרים הבודדים שבהם היא נתונה לוועדת הבחירות (דרום אפריקה) מדובר בוועדה הממונה על בסיס מומחיות ולא על בסיס ייצוג מפלגתי.
כיום, הגורם המרסן והשקול כנגד ההטיה הפוליטית של הוועדה בישראל הוא בית המשפט העליון: אם הוועדה פוסלת מועמד, הוא צריך לאשר את הפסילה. ובכל מקרה, ניתן לעתור לעליון נגד כל פסילת או אישור של רשימה או מועמד. החלטת העליון במקרה זה תהיה סופית. בהסכמים הקואליציוניים האחרונים נזרעו הזרעים להפיכת הוועדה לגורם הפוגע בייצוג של מיעוטים. ההסכם עם עוצמה יהודית קורא לתיקון סעיף 7א כך שייפסלו יותר רשימות ומועמדים על רקע של תמיכה בטרור, עילה המיוחסת לרשימות ומועמדים ערביים בלבד.
אולם בהיעדר איזונים וגורם מרסן, הסכנה חמורה יותר: למעשה הקואליציה, בשל הרוב המובנה שלה בוועדה, תוכל לקבוע מי יהיה בעל הזכות להיבחר ולפסול את מתנגדיה. ואם תבוטל זכות הערעור על החלטות הוועדה לבית המשפט, למעשה תיפגע אנושות הזכות להיבחר, ולא תתקיימנה עוד בישראל בחירות שוות, כלליות והוגנות כקבוע בסעיף 4 ל"חוק יסוד: הכנסת".
ד"ר דנה בלאנדרצילום: עודד אנטמןאם לא ניתן יהיה לעתור לבית המשפט נגד פגיעה באופי הבחירות, מדובר בעוד מכה אנושה לדמוקרטיה בישראל. זה לא תסריט מדומיין: הרעיון לבטל את זכות הערעור לבית המשפט על החלטות הוועדה כבר עלה בעבר, וכאמור, בדיונים סביב ההסכמים הקואליציוניים עלו היוזמות לשנות את סעיף 7א כך שיכוון יותר לפסילת רשימות ומועמדים ערבים, ולא מועמדים המסיתים לגזענות.
הליך הבחירות הוא הלב הפועם של הדמוקרטיה, ובישראל מדובר בלב שברירי במיוחד. גם כך, כאמור, מליאת ועדת הבחירות המרכזית היא גוף פוליטי. אמנם המטה שלה מקצועי ובלתי תלוי, אבל הסמכויות נתונות בידי המליאה. למעשה, במצב הקיים, סיעות הקואליציה לא צריכות לשנות הרבה כדי לשלוט בהליך הבחירות. רק לתת הוראות לנציגיהן בוועדה (שחלקם ח"כים, בהם אופיר כץ ושמחה רוטמן) ובמקביל להעביר חקיקה שתסיר כל מגבלה מדרכה של הוועדה ותצמצם משמעותית את המרחק בינינו לבין הכאוס המקסיקני.
- ד"ר דנה בלאנדר היא עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומחברת המחקר "ועדת הבחירות המרכזית - מקצועית או פוליטית?"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
