פנקסים מחולקים למעגל התצפיתניות, בעבר ובהווה, ועל כריכתם כתוב: "דווקא כשקשה, צריך למצוא נקודות אור שיעזרו לנו להתמודד עם הקושי", משפט שכתבה בחייה רב-טוראי נועה מרציאנו ז"ל, התצפיתנית שנחטפה ממוצב נחל עוז ונרצחה בשבי חמאס.
התצפיתניות ממוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר
בעמוד הראשון תמונתה של נועה, ובהמשך דפים ריקים להשלמה – "דברים בחיי שעליהם אני מודה", "דברים שארצה להגשים השנה", "החוזקות שלי", "הדברים הקטנים שמשמחים אותי". עותק של הפנקס הגיע לידיה של אחת המשתתפות במפגש, סמל דנה שיינין (20) ממודיעין, תצפיתנית בגבול מצרים וחברתה הטובה ביותר של נועה. "נועה הייתה האדם הכי טהור שהכרתי, מלאה באור. הפנקס בו הודתה בכל יום על משהו אחר, כל כך אפיין אותה", סיפרה.
השתיים גדלו יחד מבית ספר יסודי, ועד הגיוס – בו שובצו לתפקידן כתצפיתניות. דנה הגיעה להר חריף הסמוך לגבול מצרים ונועה, שלושה חודשים לאחר מכן, נשלחה לנחל עוז. ב-7 באוקטובר דנה הייתה במשמרת בחמ"ל.
מיד עם תחילת המתקפה היא חשבה על נועה: "בגלל שאסור לנו להוריד עיניים מהמסכים – המפקדות עדכנו אותנו מה קורה ביתר הגזרות. מיד בסיום המשמרת ראיתי את ההודעות שנועה שלחה – 'יש צרחות בערבית', 'יריות בתוך המוצב', 'בנות, אני אוהבת אתכן המון', לאלו התווסף סרטון שצילמה מהמיגונית".
דנה הייתה חרדה לגורלה של נועה. "בהתחלה פיללתי שהיא לא חטופה בעזה", אמרה. "אבל אחרי שהודיעו לנו שנחטפה אמרתי לעצמי שלפחות נועה בחיים ולא נרצחה בזוועות של חמ"ל נחל עוז, יחד עם בנות שהיו איתי בקורס תצפיתניות, שהכרתי ואהבתי – שי אשרם ז"ל ושירה שוחט ז"ל".
הידיעה שהתצפיתניות לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע ונעמה לוי, עדיין מוחזקות בשבי – שוברת לי את הלב. התפקיד שמחבר בנינו מקרב אותי אליהן, אני יכולה לדמיין מה עבר עליהן ברגעים האחרונים בחמ"ל. ובסוף, זה גם הגיע לחברה הכי טובה שלי, נועה", הוסיפה דנה.
את הימים הראשונים של המלחמה, דנה זוכרת היטב. ברשתות החברתיות היו מי שהעבירו ביקורת על התצפיתניות. "בסרטון שהופץ בו ראו את נועה, אורי מגידיש ושי אשרם, אנשים הגיבו להן - 'למה לא הזהרתן, למה לא התרעתן'. זה טלטל אותי. אני יודעת שנועה הזהירה והתריעה. היא סיפרה לי על המקרים בהם לא הקשיבו לה", זעמה דנה.
"אני יודעת שהגזרה שלי זה החיים שלי. שאתן עבורה הכול, כמו כל תצפיתנית אחרת. לשמחתי, השאלות של אנשים 'איפה הייתן?' נעלמו, ופתאום להגיד שאני תצפיתנית הפך גאווה. היום אנשים כבר מבינים את המשמעות של התפקיד".
אחת עבור השנייה
השבוע נערך אירוע בהובלת מיזם "אחותשלי", בו השתתפו 11 תצפיתניות בעבר ובהווה והוריהן. המפגש כלל מעגלי שיח מונחים עבור ההורים והרצאה של יוליה גנקין גנר, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות, ששירתה בעצמה כתצפיתנית בנחל עוז בשנת 2004.
"חיפשנו כלים לייצר חיבור בין ההורים לבנות, ללמוד איך נכון לגשת אליהן, איזה שאלות לשאול ברגעים קשים וגם להבין מה התמיכה שמספקים צה"ל ומשרד הביטחון אם וכאשר יופיע קושי רגשי בעתיד", סיפרה יוליה. "ההורים מרגישים 'שקופים', כי הבת שלהם לא נחטפה או נרצחה, אבל היא נושאת איתה את אשמת הניצול. הם מודים שהבנות בחיים, ובמקביל צריכים לדעת איך להתמודד עם המצב החדש", הוסיפה.
במקביל, הבנות התחברו זו לזו והכירו במהלך סדנת שזירת פרחים. "אני מרגישה שהבנות כאן מבינות אותי גם ללא מילים. שזה מקום בטוח עבורי לשתף ולהקשיב, לקבל חיבוק", הודתה דנה. בסיום האירוע דנה חזרה הביתה ומשם לבסיס, לחודש אחרון בשירות הסדיר. מיד עם השחרור, היא צפויה להמשיך לארבעה חודשי מילואים. "אני מרגישה שחוקה, אבל שלמה עם ההחלטה להמשיך לשרת בתפקיד עוד תקופה קצרה. אני יודעת שזה חשוב ושצריך אותי שם".
6 צפייה בגלריה
מייסדות מיזם "אחותשלי". מימין: ויקי סקר, רוני בסרמן, טל גראזי ויוליה גנקין גנר
(צילום: שאול גולן)
את מיזם "אחותשלי" ייסדו שלוש תצפיתניות עבר, ויקי סקר, רוני בסרמן וטל גראזי עם פרוץ המלחמה. יחד הן הקימו מערך מתנדבות שמתבסס כולו על נשים ששירתו בעבר בתפקיד, ומטרתו לסייע, לתמוך ולחבר בין תצפיתניות בעבר, בהווה ובעתיד.
"ידענו שמתוכנן גיוס של תצפיתניות שבועיים אחרי השבת השחורה, ושהבנות המיועדות לתפקיד וההורים שלהן מאוד חוששים. רצינו לייצר פלטפורמה שחושפת אותם לתפקיד, כולל הצדדים היפים שלו, ולקוות שנצליח לתת להן ביטחון בדרך שלהן", סיפרה טל גראזי, ששירתה כתצפיתנית בגבול לבנון בין השנים 2021-2019. המיזם הוביל אירועים רבים המיועדים לתצפיתניות, ביניהם הגעת נציגות לבקו"ם בימי גיוס או לטקסי סיום קורס, אירועי הוקרה וטיול ריטיריט לתאילנד לעשרה ימים של 15 תצפיתניות ששירתו ב-7 באוקטובר.
"אנחנו מקוות להמשיך לראות את התצפיתניות, להשמיע את הסיפורים שלהן וללוות אותן עוד לפני הגיוס, דרך השירות ואחרי השחרור מהצבא. שידעו תמיד שיש להן כתובת, שאנחנו כאן איתן ובשבילן", הוסיפה טל.
ארגון "בונות אלטרנטיבה" נחשף לעשייה של מיזם "אחות שלי", ומסייע במימון הפעילות, הכוונה וייעוץ. "מפרוץ המלחמה אנחנו פועלות בכל המישורים, מסיוע פיזי בציוד בתחילת הדרך ועד יצירת תהליכים של ליווי רגשי להורים ולתצפיתניות שמתמודדות עם העיבוד של הטראומה והאובדן ללא סיוע ממשי מהמדינה", אמרה מורן זר קצנשטיין, מייסדת "בונות אלטרנטיבה". "אין גאות מאיתנו לספק את התשתית והליווי לתהליכים אלו, והלוואי שלכל תצפיתנית או הורה יגיע המסר: אתן לא לבד, אנחנו איתכן בכל מה שרק תצטרכו", הוסיפה.
