בלעדי: נורית קופר (79) מקיבוץ ניר עוז, ששוחררה משבי החמאס בשבוע שעבר יחד עם יוכבד ליפשיץ מחלימה לאט לאט ומעכלת את 17 הימים שעברו עליה שם, ברצועת עזה. בזמן שהיא שוהה בבית של בתה, באחד הקיבוצים בצפון הנגב, נורית מתחילה להבין את גודל האסון שהתרחש ב-7 באוקטובר בכלל, ובפרט בעוטף עזה ובקיבוץ שבו התגוררה.
מאז שחזרה מהשבי, קופר מוקפת רוב הזמן בבני משפחה ובעיקר בנכדים שהיא כל כך אוהבת - ונמנעה מלהתבטא פומבית על חוויותיה משם. היא גם מעודכנת לגבי מספר החטופים ברצועת עזה, בהם גם בעלה עמירם קופר (84). "החטופים בחיים", היא אמרה למשפחתה, "צריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם. אני רוצה שכל המשפחות ישמחו כמו שהמשפחה שלי שמחה".
רותם קופר, בנה שמתגורר בארה"ב, שיתף לראשונה בשיחה עם ynet: "אמא בסדר וזה הכי חשוב. כבר עבר שבוע. מבחינה פיזית היא התחזקה. יש לה שבר בכתף השמאלית עוד מהחטיפה מהבית, שהייתה מאוד אכזרית. הם ירו על הדלת של הממ"ד ועשו בה חורים. הם הוציאו אותה ואת אבא באלימות וברוטליות. היא עכשיו בבית, אצל אחותי רווית. היא מסתגלת מחדש. יש לי גם אח צעיר שרק לאחרונה בנה בית בקיבוץ ניר עם, והוא פונה מביתו כמו כל תושבי העוטף".
על מצבה של אימו הוסיף כי היא עוברת תהליך אותו הגדיר "לא פשוט בכלל". "היא זוכרת פרטים, אבל לא תמיד משתפת. היא מעדיפה להתמקד בעתיד. אבא עדיין חטוף והיא דואגת לו מאוד. הם נחטפו יחד והוחזקו יחד באותו חדר מתחת לאדמה, יחד עם עוד חמישה חברי קיבוץ. אבא כנראה הבין ששחררו את אמא ואת יוכבד. כל האירוע מאוד טראומתי עבורה, בגלל שהחטיפה הייתה מאוד אלימה", הסביר.
"היא דואגת לו". נורית ועמירם קופר בערב שירה
"בכל הזמן בשבי הם לא הבינו אם בחוץ יום או לילה. כעת היא מן הסתם רואה ומבינה מה קורה מסביב. סיפרנו לה מי נרצח ומי חטוף. היא הייתה צריכה ללמוד על גודל האסון. היא עדיין עוברת תהליך של עיכול. כל יום זה התקדמות קלה נוספת, אבל יש עוד דרך ארוכה".
הוא סיפר כי היה לה מאוד קשה לגלות כי "רבע מקהילת ניר עוז נחטפה או נרצחה. הפוקוס העיקרי צריך להיות על איך מחזירים מהשבי ילדים קטנים, קשישים ואת כל שאר החטופים".
לטענת קופר, "כל השיח מבחינתה צריך להיות סביב נושא השבויים, כי היא הרי יודעת יותר מכולם מה עובר עליהם. אנחנו יודעים שהשבויים הישראלים בחיים, וזה נותן חיזוק מסוים להמשך הדרך. זה חייב להיות נושא בעדיפות עליונה".
