שיחה עם הצעירים הערבים בשער שכם בירושלים
(צילום: אלכס גמבורג)
הרוחות החזקות, הקור והאובך הכבד לא הרתיעו אתמול (רביעי) את הצעירים הפלסטינים מלהגיע לשער שכם. כל יום הם שם. יושבים בחבורות קטנות על טרסות האבן שמקיפות את הרחבה. "אין יום שאני לא מגיע לכאן", מספר אוסאמה בכיראת, בן 17 משכונת צור באהר. "אני מסיים את הלימודים. בא ונשאר פה עד הערב. המקומות הכי חשובים לי בחיים זה הבית שלי ובאב אל-עמוד (שער שכם, א"ל)".
אוסאמה היה שם גם ביום שבת אחר הצהריים, כאשר מחבל פלסטיני ביצע פיגוע דקירה מטרים ממקום מושבנו. "למה הייתם צריכים להרוג אותו?", הוא אומר. "הוא דקר, זה נכון, אבל אז ירו עליו פעם אחת. יכולתם לעצור ולחקור אותו, אבל בחרתם לירות בו שוב כדי להרוג אותו".
התחושה שלו עומדת בקונצנזוס עם כל יושבי טרסות האבן. גם מעיניים פלסטיניות, ההסתה ברשתות היא אחד הגורמים המרכזיים ל"פיגועי החקיינות" שמהם חוששים כל כך במערכת הביטחון. "זה בדיוק מה שמדליק פה את האנשים", הסביר אדם אחר, מבוגר. "הסרטון של הירי בו רץ בפייסבוק בכל מקום. מבחינתם זו הייתה הוצאה להורג וזה מה שמעורר את הצעירים לקום ולעשות עוד פיגוע".
הרשתות החברתיות הם המקור הכמעט בלעדי של הצעירים הפלסטינים לצריכת חדשות. "אנחנו לא רואים חדשות בטלוויזיה", אומר מוחמד אבו טיר, תלמיד תיכון משכונת אום טובא. "אם אני רוצה לדעת מה קורה אני פותח פייסבוק, טיקטוק או אינסטגרם". שם בדיוק, כאמור, נלכדים אותם צעירים בנהרות ההסתה שזורמים בלי סוף.
הדברים שלהם לא קלים כלל לשמיעה עבור אוזניים ישראליות, ומדליקים נורה אדומה לקראת העתיד - אחרי שישה פיגועים שבוצעו רק בחודש האחרון. חמישה מהם בוצעו על ידי צעירים מתחת לגיל 25. את הפיגוע אתמול בשייח ג’ראח ביצעה נערה בת 14 בלבד.
הצעירים שפגשנו מתעקשים להתפאר במחבלים שביצעו את הפיגועים, ולא חוששים לומר זאת. את השער הם כבר כמה שנים מכנים באב א-שוהדא - שער השאהידים. "השער הזה הוא הדרך לאל אקצא. הם באים לעשות פה פיגוע כי הם מרגישים שהם מגינים לא רק על הפלסטינים אלא על כל הערבים", מסביר בכיראת.
בתשובה לשאלה מה הוא חושב על השאהידים, הוא עונה: "אנחנו מתגאים בהם. בסוף כל אחד שתשאל יגיד לך שהוא רוצה למות כשאהיד גם אם הוא לא מתכוון לעשות פיגוע".
כל היושבים מדברים על תחושת הקיפוח שלדבריהם הם חווים כל יום. "כשישראלי עובר עם תיק, אף אחד לא יבדוק אותו. למה כל פעם שאני עובר עם תיק בודקים אותי? מה עשיתי?", תוהה מוחמד. "לפני כמה ימים שוטרים תפסו אותי, הכניסו אותי לעמדה שלהם, הורידו אותי לרצפה ודרשו שאוריד את הבגדים כדי לראות אם אני מסתיר משהו. ראית פעם ישראלי פה שעשו לו את זה? זו גזענות, וזה מה שאנחנו מרגישים בכל פעם שאנחנו באים לכאן".
בקצה השני של הרחבה יושב אחמד עלי, בן 19, יחד עם חברו. הוא מתגורר במחנה הפליטים שועפט - המקום שממנו יצא המחבל פאדי אבו שחידם שביצע את פיגוע הירי שבו נרצח אלי קיי ז"ל. על השאלה איך הייתה האווירה במחנה הפליטים בעקבות הפיגוע, הוא עונה בחיוך: "הייתה אחלה אווירה. קיבלנו שאהיד במחנה, יש יותר אחלה מזה?"
תיעוד: המחבלת צועדת לצד הנדקרת, לפני הפיגוע
בטרסות יושבת גם קבוצה שמסרבת לדבר איתנו ("לא מדברים עם תקשורת ישראלית"), ובהמשך ניסתה להניא אחרים מלהתראיין. חלק הקשיבו להם וחלק לא.
"כמו שמבחינתכם החייל הישראלי מגן על העם שלו", ציין אחד היושבים שסירב לומר את שמו, "ככה השאהידים מגינים על העם שלנו. הסיבה היחידה שאני לא הופך לשאהיד היא כי אני יודע שזה יהרוס את המשפחה שלי ואני לא רוצה לעשות להם את זה".
