בפרברי העיר הראת במערב אפגניסטן נמצא יישוב עם בקתות מבוץ, שבהן חיות משפחות שנאלצו לנטוש את בתיהן – כתוצאה מהמלחמה והבצורת הקשה במדינה. באחת הבקתות חיה אישה שנלחמת להציל את בתה הקטנה, שנמכרה לנישואים.
הבעל של עזיז גול מכר את בתם בת העשר, קאנדי, מבלי לספר על כך לאשתו. הוא קיבל מקדמה כדי להאכיל את משפחתו, שבה חמישה ילדים. בלי הכסף הזה, הסביר הבעל לאשתו עזיז, כל המשפחה תגווע ברעב. הוא אמר שהוא היה צריך להקריב את הילדה כדי להציל את שאר המשפחה.
בשעה שהמצב הכלכלי באפגניסטן הולך ומחריף, רבים מהאזרחים העניים - שמספרם הולך וגובר -מקבלים החלטות נואשות וקיצוניות. הכלכלה האפגנית, שתלויה בסיוע זר, ספגה מכה קשה כשהטליבאן עלה לשלטון באמצע אוגוסט – על רקע נסיגת הכוחות המערביים מהמדינה. אחרי השתלטות הטליבאן הקהילה הבינלאומית הקפיאה את הסיוע הכלכלי למדינה. היא לא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם ארגון הטרור האיסלאמיסטי - שהנהיג משטר אימים בתקופת שלטונו הראשונה.
ההשלכות הכלכליות של עליית הטליבאן היו הרסניות. בנוסף לטלטלה הכלכלית והשלטונית סובלים האפגנים גם מבצורת קשה, ומנזקי מגפת הקורונה. המוני עובדי מדינה - כולל רופאים - לא קיבלו משכורות במשך חודשים. יותר ויותר אפגנים סובלים מעוני כבד ומתת-תזונה, וארגוני הסיוע מזהירים שיותר ממחצית מהאוכלוסייה עלולה לסבול ממחסור חמור במזון.
"המצב במדינה הזאת מידרדר מדי יום, ומי שסובלים במיוחד הם הילדים", אומרת אסונטה צ'ארלס, מנהלת ארגון הסיוע World Vision שפועל באפגניסטן - והקים מרפאה למשפחות העקורים ביישוב בפרברי הראת. "היום נשבר לי הלב כשראיתי שמשפחות מוכנות למכור את הילדים שלהן כדי להאכיל בני משפחה אחרים. זה הזמן שהקהילה ההומניטארית תעמוד לצד העם האפגני".
מכירת ילדות לנישואים היא תופעה שכיחה באזור. המשפחה של החתן - בדרך כלל קרובי משפחה רחוקים, משלמים כסף למשפחה של הילדה וסוגרים את העסקה - והילדה נשארת עם הוריה לפחות עד גיל 15 או 16. כעת, כשמשפחות רבות לא יכולות להתקיים ולקנות מוצרי יסוד, חלקן מאפשרות לחתנים לעתיד לקחת את הילדות בגיל צעיר יותר. משפחות אחרות אף מוכרות את הבנים.
עזיז גול, בצעד יוצא דופן בחברה השמרנית והפטריארכלית, החליטה להתנגד למכירת בתה. גול, שנמכרה בעצמה לנישואים כשהייתה בת 15, מאיימת שתשים קץ לחייה אם ייקחו ממנה את בתה קאנדי. היא זוכרת היטב את הרגע שבו גילתה שבעלה מכר את הילדה: במשך כחודשיים למשפחה הענייה היה אוכל על השולחן. לבסוף עזיז שאלה את בעלה מהיכן הכסף הגיע – והוא סיפר לה.
"הלב שלי הפסיק לפעום. הלוואי שהייתי יכולה למות באותו הרגע, אבל אולי אללה לא רצה לתת לי למות", אמרה גול. "בכל פעם שאני נזכרת בלילה הזה אני מתה וקמה לתחיה. זה היה כל כך קשה".
גול שאלה את בעלה למה הוא עשה את זה. "הוא אמר שהוא רצה למכור את אחד הילדים כדי להציל את האחרים. אמרתי לו 'למות זה הרבה יותר טוב ממה שעשית'". גול השמיעה קול צעקה בקהילה המקומית, ואמרה לאחיה ולזקני היישוב שבעלה מכר את הילדה מאחורי גבה. הם תמכו בה, והצליחו להביא לסיכום על הגירושים של קאנדי - אך רק בתנאי שהאם תשלם כ-100,000 אפגני (המטבע המקומי, סכום השווה לכאלף דולר) שהבעל קיבל תמורת בתו הקטנה. לגול עדיין אין את הכסף.
אחרי שהוחלט שקאנדי תתגרש האבא נמלט, כנראה מחשש שגול תודיע לרשויות על מה שעשה. ממשלת הטליבאן הודיעה לאחרונה שהיא אוסרת למכור ילדות ונשים לנישואים, או להשתמש בהן כאמצעי ליישוב סכסוכים. המשפחה של החתן המיועד, צעיר כבן 21, כבר ניסתה כמה פעמים לטעון שהילדה "שייכת" לו. גול לא יודעת כמה זמן היא תצליח להמשיך להתנגד למאמצים של המשפחה. "אני פשוט כל כך נואשת. אם אני לא יכולה לשלם כסף לאנשים האלה ולא יכולה לשמור את הבת שלי לצדי, אמרתי שאני אהרוג את עצמי. אבל אז אני חושבת על הילדים האחרים – מה יקרה להם? מי יאכיל אותם?". לגול שישה ילדים. הבת הבכורה בת 12, בן הזקונים בן חודשיים בלבד.
בימים אלה, כשגול הולכת לעבוד, היא משאירה את הילדים עם אמא שלה. אחד הבנים של גול עובד בקטיף זעפרן אחרי בית הספר כדי לסייע בפרנסה. זה בקושי מספיק כדי להאכיל את כולם: עונת קטיף הזעפרן באפגניסטן קצרה – ונמשכת כמה שבועות בחודשי הסתיו. "אין לנו כלום", אומרת גול.
בחלק אחר ביישוב חיה משפחתו של חמיד עבדאללה, שלו ארבעה ילדים. הוא מכר לנישואים את שתי בנותיו הקטנות - כדי לשלם על הטיפולים של רעייתו, שסובלת ממחלה כרונית ונמצאת בהריון.
עבדאללה הלווה כסף לשלם על הטיפולים של אשתו, ולא הצליח להחזיר את החוב. לפני שלוש שנים הוא קיבל מקדמה על המכירה של בתו הבכורה, הושראן, כיום בת שבע. היא נמכרה לנישואים עם צעיר בן 18 במחוז באדגיס. עכשיו הוא מחפש חתן שיקנה את בתו השנייה, נזיה - רק בת שש.
"אין לנו מה לאכול", אומר עבדאללה, והוסיף שהוא חייב לקנות תרופות לאשתו, שבקרוב תצטרך לעבור טיפול נוסף. "היא צריכה עוד ניתוח, אין לי אפגני אחד לשלם לרופא". המשפחה שקנתה את הושראן מחכה שהיא תגדל כדי להשלים את העסקה - אבל עבדאללה צריך את הכסף עכשיו לאוכל ולטיפולים. כדי לפרנס את המשפחה הוא מנסה למכור את בתו נזיה תמורת סכום שנע בין 20,000 ל-30,000 אפגני (בין 200 ל-300 דולר). "מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו חייבים לעשות את זה, אין לנו ברירה אחרת", אומרת אשתו של עבדאללה, ביבי ג'אן. "כשקיבלנו את ההחלטה זה היה כאילו שמישהו לקח לי איבר בגוף".
במחוז באדגיס, הסמוך להראת, חיה משפחה נוספת שנאלצה לעזוב את הבית. ההורים שוקלים למכור את הילד שלהם, סלאחדין, בן שמונה. האם, גולדסטה, מספרת שאחרי ימים שלמים בלי שום דבר לאכול היא הציעה לבעלה לקחת את הילד לשוק ולמכור אותו כדי שלילדים האחרים יהיה אוכל. "אני לא רוצה למכור את הבן שלי, אבל אני חייבת לעשות את זה", אמרה האם, בת 35. "אף אמא לא יכולה לעשות את זה לילד שלה, אבל כשאין לך ברירה אחרת, את חייבת לקבל החלטה נגד רצונך".
שאקיר, האבא של סלאחדין, עיוור בעין אחת וסובל מבעיות בכליות. הוא מספר שהילדים שלו "בוכים מרוב רעב" כבר כמה כמה ימים. פעמיים, הוא אמר, הוא החליט לקחת את הילד לשוק. פעם הוא התחרט. "עכשיו אני חושב שכבר אין לי ברירה אלא למכור אותו", הוא אומר.
מכירת בנים נפוצה הרבה פחות ממכירת בנות באפגניסטן. בניגוד לילדות שנמכרות לנישואים, הילדים נמכרים בדרך כלל למשפחות ללא בנים זכרים. גולדסטה מקווה שמשפחה שכזאת תתעניין בבן שלה, וכך שאר בני המשפחה שלה יצליחו לשרוד במציאות הקשה באפגניסטן.
