אלפי בני אדם השתתפו היום (שישי) בהלווייתו של ניצן ליבשטיין בן ה-19, בנו של ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין. ניצן ואופיר נרצחו על ידי מחבלי חמאס בקיבוץ כפר עזה במתקפת הפתע על ישראל בשבת הקודמת. האב הובא שלשום למנוחות בבית העלמין באבן יהודה, והבן, שגופתו זוהתה אתמול, נטמן היום סמוך לאביו באותו בית עלמין.
הלוויתו של ניצן ליבשטיין ז"ל
(צילום: עידו ארז)
האם, ורד, ספדה לניצן: "אני לא מאמינה שתוך 48 שעות אנחנו שוב באותו מקום, ועם לב כואב הרבה יותר. היית ילד שכולו לב, הראשון להושיט יד כשצריך עזרה. אהבת את הפועל ת"א, שבוע לפני הדרבי אסור היה לנשום לידך. כמה שכל היה לך, כמה אומץ וכוח רצון. עשית מכינה ואחר כך התקבלת ליחידת המודיעין שרצית. לפני הגיוס עבדת קשה והשקעת בחדר שלך, שהפך למלכודת מוות. סליחה שהפקרנו אותך לבד מול המרצחים. נפצעת ועשית לעצמך חוסם עורקים, ולמרות הפציעה החזקת את דלת הממ"ד. ביקשנו שיגיעו לחלץ אותך, אבל לא הגיעו. שורד שלי, לא האמנתי שתסיים את המסע שלך כאן. תודה שהייתי אמא שלך. תשמור על אבא למעלה".
לילך, מנהלת בית הספר של ניצן, ספדה לו בבכי: "כמה קשה הידיעה, כמה קשה שעברתי את מה שעברת. אני כבר כמה ימים רוצה לצעוק 'למה? למה זה קרה?'. ניצן, ליוויתי אותך שלוש שנים בבית הספר נירים. לאן שהלכתי הלכת איתי. ידעת לעזור לכל מי שצריך. היה לך לב ענק. היינו מדברים על כדורגל, על הפועל. הייתי מסמסת לך שהיו גולים. ניצן, לימדת אותי דברים על עצמי. היה לנו קשר מיוחד. אני מרגישה שאיבדתי חלק מהחבר שלי. סליחה, ניצן, שהעולם כל כך אכזר".
חברו של ניצן מהמכינה, ינון מרקס, ספד: "אי אפשר לתאר מי היית. כן אנחנו יכולים להגיד שלא נפגוש עוד אדם כמוך. היית האיש שלנו בעוטף. שמענו על אבא שלך וכאבנו, אבל לא הבנו באיזו סיטואציה אתה נמצא. חשבנו שנעלמת ותחזור. עד אתמול האמנו בכך, שבטח בנית לך מחסה תת-קרקעי מתחת לקיבוץ. זכינו להכיר אדם מיוחד במינו. היית חבר אמיתי. הצלחת לגעת בכל אחד בדרך שלך. שמת את עצמך בצד בשביל האחר. הבאת איתך איכויות וערכים נדירים. הבנת את העולם הרבה יותר טוב מכולנו. ידעת להתמודד עם הכל. הדרך תמיד היתה ברורה לך. תמיד תלך איתנו בלב. נמשיך לקיים את מה שהיית בכל מקום שנהיה. ניצן, נאהב אותך לנצח".
הגר יחיאלי, תושבת קיבוץ כפר עזה, ספדה: "סיימת את המכינה במעיין ברוך ורצית להגיע ליחידה מיוחדת. התעקשת והצלחת להגיע ליחידה הזו ומועד הגיוס נקבע. כולנו התרגשנו בשבילך. בליבך ידעת שגן העדן יכול להפוך לגיהינום. ניצן, אני מצטערת שההבטחה הופרה". גיל, חברו של ניצן, ספד: "היית הדובדבן שבקצפת. היה לך לב ענק, לב זהב. אני מקווה שהצלחתי לעזור לך בשבת האיומה. היית מבועת מהלחימה. שאלת אם השמועה על אבא שלך נכונה, ואמרתי לך לעזוב את זה. כשהנבלות חדרו לחדר שלך נבעתתי. אמרתי לך 'אל תיתן להם לפתוח את הדלת'. התמודדת לבד עם הידיעה על אבא, עם הפציעה ברגל. היית גיבור. אבא שלך היה כל כך גאה בך. אהבנו אותך כל כך. קיווינו שנחטפת למרות שידענו מה עבר עליך, אך התקווה נגוזה".
דודתו של ניצן, הדס, ספדה: "פיצי אהוב שלנו. כמה התפללנו לנס שלא הגיע. ידענו שעתיד גדול מצפה לך. אמרנו שתכניס את אבא לכיס הקטן. הראית לי את הדרך למרות שאני הדודה הגדולה שלך. היתה לי תקווה שבגלל שאתה כל כך חכם תצליח לברוח. היתה לי הזכות להיות הדודה שלך. תמיד תהיה בלב שלנו. נשמור על המשפחה שלך ואתה תשמור על אבא שהיית כל כך קשור אליו, ועל נטע ועל סבתא".
