הנאשם בהריגת איאד אל-חלאק. בית המשפט המחוזי בירושלים, הבוקר
(צילום: אלכס גמבורג)
בבית המשפט המחוזי בירושלים מסר את גרסתו היום (שלישי) שוטר משמר הגבול (21) המואשם שירה למוות באיאד אל-חלאק, בעל צרכים מיוחדים, בעיר העתיקה בירושלים בשנת 2020. לאחר האירוע התברר כי אל-חלאק, שנמצא על הרצף האוטיסטי, היה בדרכו למוסד החינוכי שבו למד. "שמעתי צעקה בקשר: 'מחבל!'", העיד השוטר, "אני מזהה את המחבל ויורה לעברו - רק כשהגעתי למח"ש הבנתי במה מדובר".
אל-חלאק, בן 32 שנמצא כאמור על הרצף האוטיסטי, היה בדרכו למוסד החינוכי שבו הוא למד בעיר העתיקה ב-30 במאי 2020. הוא עטה על פניו מסכת קורונה ועל ידיו היו כפפות מנתחים. שוטרי מג"ב שהבחינו בו חשבו שהוא מחבל שנמצא בדרכו לבצע פיגוע, והחלו לדלוק אחריו כשברקע נשמעו ברשת הקשר דיווחים על מחבל נמלט. לאזור המרדף הגיע השוטר הנאשם. הוא נכנס לחדר אשפה שבו מצא אל חלאק מחסה - וירה בו למוות. לאחר הירי טען כי אל-חלאק "ביצע תנועה חשודה". לפי כתב האישום הוא ירה כשאל-חלאק בגבו אל הקיר, ולאחר מכן - כשהיה פצוע ולא חמוש - ירה בו שוב. הוא נאשם בעבירה של המתה בקלות דעת.
בתחילת הדיון שנערך הבוקר, הציג השוטר את עצמו: "אני א' מהמרכז, עוד מעט בן 22. אמא שלי עובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. היום אני משרת בקבע במשמר הגבול. סיימתי שנתיים ושמונה כלוחם, ואז התגייסתי לקבע. הייתי חודש ומשהו בגזרה".
בהמשך, פירט הנאשם את מהלך האירוע: "אני עובר תדריך בסביבות 05:00 לפנות בוקר. נתנו לנו התראות וסכנות. זו הייתה תקופה של רמדאן והדריכות הייתה גבוהה, אמרו לנו שהסכנה יכולה לבוא ממקום לא צפוי. המפקד שם הוא הכול בשבילי, אני לומד ממנו הכול. הוא כבר היה לקראת שחרור ואני רק הגעתי לגזרה".
לדבריו, "המפקד שלי ואני נכנסים לעמדה לנקות אותה. אנחנו שומעים צעקה בקשר: 'מחבל!'. שני שוטרים כחולים מצביעים וצועקים לנו. הייתי בטוח שיהיה מסע הרג, מחבל מבחינתי זה מסע הרג - הוא רוצח עכשיו אנשים ובכל שנייה בן אדם יכול למות פה. התחלנו במרדף". הוא הוסיף: "אנחנו מבינים שיש פה מחבל. המפקד צעק לו לעצור, הוא לא הקשיב לו. בשלב הזה המפקד שלי יורה ואז אני שומע צעקות של אישה. יש פה פחד גדול, הולך להיות פה מסע הרג".
הנאשם סיפר כי בשלב זה עקף את מפקדו בריצה. "מבחינתי המחבל בא לרצוח את האישה. הוא פנה לחדר אשפה ואני נכנס. איך שאני נכנס, אני מזהה את המחבל ויורה לעברו. הוא נופל לרצפה ואני צועק לו 'אל תזוז'. ואז אני רואה תנועה ויורה שוב. אלו היו שניות בודדות בהרגשה של נצח. זה אירוע מהיר, אין לי זמן לפרק את זה לגורמים. רציתי להציל את אותה אישה". צעקות האישה שנשמעו בשלב זה היו צעקותיה של המטפלת של אל-חלאק, שקראה לא לירות בו. כאמור, השוטר ציין כי חשב שזעקה מכיוון שחששה ש"המחבל ירצח אותה".
השוטר העיד כי "רק כשהגעתי למח"ש הבנתי שמדובר בבעל צרכים מיוחדים. כולם יודעים שמדובר במחבל עם אקדח. אני זוכר שלקחו אותי למגרש הרוסים לעשות דוח פעולה. זה מה שאמרו לי שעושים. כשאמרו לי שזה בעל צרכים מיוחדים הייתי בהלם. אני יודע שבזמן אמת זה היה מחבל. בחקירה אני מבולבל ולחוץ - נתנו לי הרגשה שאני עבריין ולא לוחם".
לדבריו, "בסופו של דבר התפקיד שלי זה לשמור על אנשים - אני שומר פה על כל אחד. אני לא מבין מה החוקר רוצה ממני בכלל, הוא בכלל לא מבין אותי. בדיוק סיימתי טירונות, אני אחרי אירוע ביטחוני. לא הבנתי כלום. לפני השירות הייתי ספורטאי. שיתפתי פעולה בספורט גם עם ערבים. יש לי חברים ערבים".
השוטר סיפר על התחושות שליוו אותו לאחר התקרית: "הרגשתי סכנה, אני מאוים דרגה 4. אמרו שיריתי 15 כדורים, חברי כנסת אמרו שאני רוצח. התגייסתי להיות לוחם כדי לשרת את המדינה. התמודדתי ואני עד היום מתמודד".
זירת הירי
(צילום: אלכס גמבורג)
"לא זיהית אקדח", "יש פה מחבל, סכנת חיים" - החקירה הנגדית
לאחר מכן החלה החקירה הנגדית של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). עורכת הדין הילה אדלמן פנתה אל הנאשם ואמרה: "בשלב הזה שאתה אצלנו, עוד לא היה מקום שאמרת לחוקר שאתה לא מרוכז". השוטר השיב: "אני אחרי אירוע, אחרי ירי!".
עו"ד אדלמן: "נועצת בעורך דין".
השוטר: "אמרתי שכן".
עו"ד אדלמן: "לא היה מצב שביקשת עורך דין ולא אמרו לך שלא".
השוטר: "בסופו של דבר".
עו"ד אדלמן: "באירוע אתם שומעים בקשר מהשוטרים הכחולים '62 מחבל'. 62 זה הקוד שלכם".
השוטר: "נכון".
עו"ד אדלמן: "השוטר הנוסף הכחול שהיה שם אומר שהוא לא זוכר שדיווח על אקדח, אלא רק 'מחבל בשער השבטים'. אין דיווח על אקדח".
השוטר: "בטח שיש".
עו"ד אדלמן: "בחקירה הראשונה שלך, כמה שעות אחרי האירוע, אתה מתאר ששמעת בקשר צעקות "62 מחבל". הפעם הראשונה שמישהו מזכיר דיווח על נשק בקשר זה אתה, רק בחקירה השנייה שלך. מאיפה פתאום נולד הדבר הזה?".
השוטר: "בכל רגע ידענו שיש אקדח. אצלנו בלוחמה אני מסתמך על מידע של שוטרים. ברגע שהם אמרו לי שיש אקדח אני מבין שיש פה מסע הרג".
עו"ד אדלמן: "בזמן שאתם רצים אתה לא מבחין בנשק בידיו".
השוטר: "אי אפשר בריצה. בירי באירוע כזה אני לא יכול לראות מה בדיוק יש לו ביד. אפשר לנחש. מבחינתי הר הבית סגור, בתדריכים אומרים לנו 'מפגעים בודדים', בחילופי משמרות אומרים לנו שזה הזמן של מחבלים לבוא ולהצליח בפיגוע. כל זה מעלה לי את החשד".
עו"ד אדלמן: "אמרת לי שלא הצלחת לראות טוב את הידיים שלו, אבל ביום האירוע כן ידעת להגיד. אתה כן זיהית כפפות".
השוטר: "יכול להיות שכשהסתיים האירוע אמרתי שיש כפפות. אני לא יכול לראות את האקדח".
עו"ד אדלמן: "אמרת בחקירה שהירי של המפקד לא פגע באיאד".
השוטר: "מאיפה אני יכול לדעת".
עו"ד אדלמן: "זה מה שאמרת בחקירה שלך".
השוטר: "בחקירה שלי אני גמור. היום שלי התחיל מוקדם יותר. אני אחרי ירי, צרחות על מחבל".
"אני לא חושש שהמחבל פוגע באישה - אני בטוח שהוא פוגע בה"
עו"ד אדלמן: "כשנכנסת לחדר האשפה, הצלחת לראות גם את צד ימין וגם את צד שמאל".
השוטר: "נכנסתי ואני מחפש, זה מה שמלמדים אותי. אני לא מזהה את כל המתחם עצמו, זיהיתי שיש שם אנשים. זה אירוע של שניות".
עו"ד אדלמן: "כשאתה נכנס לחדר אתה רואה אותם (אל-חלאק והמטפלת שלו) וראית שהוא עומד ליד האישה".
השוטר: "עוד לפני שנכנסתי למבנה היו צרחות של האישה. נכנסתי ויריתי - מבחינתי הוא בא לפגוע בה".
עו"ד אדלמן: "אתה מניח שהוא מחבל ושיש חשש לחיים שלה".
השוטר: "אני בטוח בזה. כולם ידעו שזה מחבל עם אקדח ויש סכנת חיים. אני לא 'חושש' שהוא פוגע בה, אני בטוח שהוא פוגע בה. נכנסתי. יריתי".
עו"ד אדלמן: "לאן הירי מכוון?".
השוטר: "רגליים ומטה".
עו"ד אדלמן: "לא זיהית אמצעי".
השוטר: "אני בטוח שיש לו אקדח".
עו"ד אדלמן: "לא לימדו אותך שצריך לראות אמצעי?".
השוטר: "יש פה מחבל, מסע הרג!".
עו"ד אדלמן: "מדוע ירית עוד כדור אחרי שהמפקד אמר לא לירות?".
השוטר: "אני זוכר שיריתי והמפקד היה בחוץ ואמר לכוחות שבאו לא לירות כדי שלא יהיו דו"צים. יריתי כשהוא (אל-חלאק) זז. אחרי שהמפקד אמר לא לירות לא היה ירי. מעבר לזה, לפי מה שמלמדים אותי, לא שמעתי 'חדל'. הייתי בלי אטמים. ירי בלי אטמים אומר שאני לא שומע כלום. מבחינתי הייתי חייב לפעול".
לקראת סיום החקירה הנגדית, פנה השוטר אל עו"ד אדלמן, ואמר לה: "את לא היית שם. קל לנתח במזגן עם כוס קפה, אבל אני הייתי צריך לקבל החלטות בשניות בודדות ואין זמן לנתח את זה. התגייסתי כדי להגן על המדינה, גם עליך". לדבריו, "כל אחד בזירה יכול לראות משהו אחר מזווית אחרת. במצב שבו הייתי חשבתי סכנה לי ולסובבים אותי, לא יכולתי לקחת סיכון".
לאורך הדיון יושבים בני משפחתו של השוטר על ספסל הנאשמים כשהם לבושים בבגדים שחורים וחובשים כובעי גרב למניעת זיהוי הלוחם. במקביל, עדותו של השוטר, גם הוא רעול פנים, נמסרת כשהוא מאחורי פרגוד.
טרם עדותו של השוטר, טענה עו"ד אפרת נחמני בר, סנגוריתו של הנאשם, ל-"no case". השופטת חנה מרים לומפ השיבה: "את יודעת מה אומר "no case" בישראל? חבל. את עושה פרומו לסיכומים. עיינתי בראיות, תחכימי אותי - כמה טענות במדינת ישראל התקבלו באין להשיב לאשמה?".
(צילום: אריק מרמור)
כשהוא ניצב מאחורי פרגוד באולם בית המשפט, לבקשת הפרקליטות, ובנוכחותם של משפחת אל-חלאק, אמר המפקד כי "לפני הכול, אני רוצה להגיד שאני עומד בסיטואציה שהיא לא פשוטה בכלל. לא האמנתי שאחרי שנתתי את הנשמה שלי, אעמוד פה בבית משפט. עברתי הרבה בשירות שלי, תקופה מאוד נפיצה. כמות הדם שנשפכה ושהייתי עד לה - זה משהו שאי אפשר להסביר".
