המפכ"ל יעקב שבתאי בביקורו בבית החולים
(צילום: אביהו שפירא, דוברות המשטרה")
אמיר אבו ריש בן ה-41 מירכא הוא השוטר שנפצע באורח בינוני באירוע הדריסה שהתרחש הבוקר (יום ג') בנהריה. בני משפחתו וחבריו הקיפו את מיטתו בבית החולים בהמתנה שישוב להכרה, ואביו, איש מג"ב לשעבר, שסיפר שבנו כבר נפגע פעמיים בעת שירותו במשטרה, אמר שלא האמין שהוא ייפגע שוב, והפעם - ליד הבית.
"הוא נפצע בנהריה, ליד הבית. לא הייתי מאמין שזה יקרה לו. זו הפעם השלישית שהוא נפגע במהלך השירות", אמר האב מוחמד אבו ריש. "הוא כבר יותר מ-20 שנה במשטרה ונפצע בעבר, ב-2003 בעזה, וב-2011 בירושלים, אבל לא תיארתי לעצמי ולא ציפיתי שדבר כזה יקרה בעיר נהריה".
באירוע הדריסה נהרג מתנדב המשטרה חוסאם סגייר, גם הוא בן היישוב ירכא. לפי המשטרה, סגייר ואבו ריש, שהיה עמו בניידת, נדרסו כאשר ביקשו לבדוק אישורי עבודה ושהייה של פועלים באתר בנייה. האירוע התרחש סביב השעה 10:00 בבוקר, ומהחקירה עלה כי לדריסה קדם עימות בין המעורבים בפעילות באתר הבנייה לשוטרים. בתום מצוד נרחב, עצרה המשטרה את הנהג החשוד בדריסה ליד שלומי. הערב נעצרו עוד 11 שב"חים בחשד למעורבות באירוע.
4 צפייה בגלריה
האב מוחמד אבו ריש (משמאל), הבן אמיר (מימין למטה) ושני הבנים הנוספים המשרתים במשטרה
(באדיבות המשפחה)
4 צפייה בגלריה
המפכ"ל בבית החולים. הבטיח למשפחה שיסייע בהעמדתו של אמיר על הרגליים והחזרתו לשירות
(צילום: דוברות משטרת ישראל)
אל המרכז הרפואי לגליל בנהריה, שם מאושפז אבו ריש כשהוא עדיין לא בהכרה, הגיע בצהריים מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יעקב שבתאי, שאמר לאב: "אנחנו מחזקים ומחבקים אתכם. כל מה שאתם צריכים - אנחנו לשירותכם עד שנעמיד אותו על הרגליים ונחזיר אותו לשירות". הוא ניגש למיטתו של השוטר הפצוע, ואמר לו בערבית "תהיה חזק".
"הוא לא בהכרה, לא מדבר", סיפר עוד האב. "עדיין לא יכולנו לשאול אותו אפילו מה קרה. הוא יש לו שברים באגן, בחזה, בראש וברגל שמאל".
זירת הדריסה בנהריה
(צילום: תיעוד מבצעי מד''א)
אמיר הוא בן למשפחת שוטרים מפוארת. למעט האב, שכאמור היה איש מג"ב, גם שניים מאחיו של אמיר משרתים בזרועות השונות של הארגון. "אמיר הוא שוטר בן שוטר, ויש לי עוד בן, בוחן תאונות במחוז תל אביב, ובן שמשרת בהר הבית, בירושלים. אני מרגיש גאווה בבנים שלי, וגם חשש. לא תיארתי לעצמי, לא ציפיתי ולא האמנתי לרגע, שבעיר נהריה יקרה דבר כזה. אף אחד לא האמין למה שקרה".
על האירוע עצמו, סיפר האב, שמע מבנו המשרת בירושלים. "אני לא יודע ממי הוא שמע, והוא התקשר אלי ואמר לי 'אבא, יש אירוע בנהריה ואני מתקשר לאח שלי והוא לא עונה. ואני לא יודע מה לעשות'. אמרתי לו תן לי לטפל בזה. התקשרתי לבן שלי כמה פעמים והוא לא ענה לי. הנעתי את האוטו ובאתי ישר לבית החולים בנהריה, וראיתי את כל השוטרים והשוטרות, ומלא קצינים, ורופאים וגם את המשפחה של המתנדב ההרוג, גם אותם אני מכיר כי הם מהכפר שלנו. אנשים למופת. הבן שלי פה, אומרים שהוא במצב בינוני, ואנחנו נמשיך ונטפל בו פה ונשמור עליו".
האב עצמו סיפר למפכ"ל המשטרה שגם הוא נפצע בשירותו, באינתיפאדה הראשונה, בשנת 1987 בעת פעילות מבצעית בג'נין. הוא אמר שהיה מאושפז יותר מחודש בבית החולים העמק בעפולה, ולאחר מכן היה מרותק למיטה עוד כחצי שנה.
