"כאשר לוקחים בחשבון שביממות הראשונות של הלחימה היה המצב קרוב לכאוטי ללא מענה מצד הצבא הגדול אשר לא גוייס עדיין (והיה זקוק לזמן יקר של כמה ימים כדי להתארגן בבסיסיו) ושעל כן היתה סכנה גדולה של פאניקה רבתי וכתוצאה מכך התרחבות הלחימה לגזרות נוספות, ניתן להבין כי הלוחמים הצעירים הללו עמדו באתגר דומה לזה שבו עמדו אבות-אבותיהם 50 שנה קודם לכן בחזיתות הלחימה של מלחמת יום הכיפורים. הגבורה וההקרבה שהם הפגינו לא היתה פחותה מזו שהפגין הדור הקודם ואולי אף למעלה מכך".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כך מסתיים מסמך צה"לי פנימי שכתיבתו הושלמה אתמול, ומהווה סיכום ראשוני של לחימת היחידות המיוחדות של צה"ל בחלק הראשון של המערכה מול חמאס. המסמך הזה אינו מתייחס בכוונה לשאלות הקשות של היעדר ההתרעה ושל הקשיים והכשלים שהיו לצה"ל, ככל שהיו, בהנעת כוחות לחזית. "הוא כמו ההקדמה של אביגדור קהלני לספר שלו על מלחמת יום הכיפורים. לא מדבר על מי שלא היה מוכן ולא קיבל את ההודעה, אלא דווקא על מי שתמיד מוכן, וקפץ, והגיע, ונלחם, והכריע בסופו של דבר", מסביר גורם צבאי בכיר הבקיא בפעילות היחידות המיוחדות ביומיים הראשונים ללחימה. "עם ישראל ספג אסון נורא, חסר תקדים, אסון שישנה את העתיד. וחלקים גדולים מהציבור מרגישים שזה לא יכול היה להיות יותר גרוע, כי מה יותר נורא מ-1,300 הרוגים, ומסאדיזם נורא כזה? אבל ממה שאנחנו מבינים, התוכניות של הקבוצה הזו, בין 1,500 ל-2,000 אנשי חמאס שחדרו לישראל, הייתה גדולה עוד הרבה יותר, וכללה המשך הסתערות על חלקים נוספים של הדרום, תוך משלוח חוליות מחבלים לערים במרכז".
התוכנית הזו, אומר הקצין הבכיר, נקטעה באיבה, יחד עם הרצון לרצוח עוד הרבה מאוד ישראלים ביישובים ובבסיסים, "בעיקר בזכות הפעולה של חיילי וקציני היחידות המיוחדות, שפשוטו קפצו, ומייד הגיעו כדי להילחם, ונלחמו כמו אריות".
ביום רביעי השבוע החלו אנשי היחידות הללו לקפל את הציוד ולעבור לשלב הבא, אולי חלק מהלוחמה הקרקעית בתוך עזה, שכולם מנחשים שתגיע. תוך כדי כך הם עסקו בסיוע לאוכלוסיה האזרחית ביישובים שבהם נלחמו, בהתעניינות במצב הפצועים ובדקה דומיה ותפילה לזכרם של הנופלים הרבים באותם שלושה ימי לחימה קשים – בין 10 ל-15 אחוז מכלל הכח הלוחם של שלדג, סיירת מטכ"ל, שייטת 13, הלוט"ר, הימ"מ, היחידה המבצעית של השב"כ, יחידת מצדה של שירות בתי הסוהר ועוד.
בבארי עורכים אנשי הלוט"ר, היחידה המבצעית הפועלת ממתקן אדם, טקס לזכרו של המפקד הקודם, סא"ל אלי גינסברג ז"ל, יוצא שייטת 13 שסיים את תפקידו לפני מספר חודשים, אך הגיע מיד לשטח ונהרג בחילופי אש קשים עם המחבלים.
היו שם המפקד הנוכחי, סא"ל ע', קצין האג"ם של היחידה, רס"ן ד', המועמד לצל"ש, רס"ן א' – איש מילואים ותיק שאמון על כל השכלולים האלקטרוניים האחרונים ותמיד מחזיק רחפן קטן, אם מישהו יצטרך לראות מי מתחבא מאחורי הבית שממול, ורס"ן יאיר אנסבכר, גם הוא איש מילואים ותיק, ומחבר שורת מאמרים וספרים בנושאי אסטרטגיה וביטחון. רס"ן ס', אחד מהפצועים שמועמד גם הוא לצל"ש, ופצועים נוספים, לא הגיעו. הם אומרים קדיש לזכר הנופלים, ואחר כך חוזרים לעבודה ולהכנות לקראת משימות הבאות.
להם, ולעוד חיילים וקצינים המשרתים ביחידות הללו, חשוב מאוד לדבר. לא כדי לפאר ולרומם את עצמם, אם כי סביר והגיוני שגם השלב הזה יבוא, אלא דווקא כדי להסביר עד כמה הטענות על הפקרה, על "איפה הייתם" ו"למה לקח כל כך הרבה זמן עד שהגיעו החיילים", לפחות מהצד שלהם, הכולל הרבה מאוד דם, חללים ופצועים, אינן נכונות.
עוד כתבות למנויים:
בחלק מהיעדים שסימן חמאס, אנשיו כלל לא היו זקוקים לאופנועים והטויוטות. מתחקירים ראשוניים עולה כי בנקודות כמו המוצב הסמוך לנחל עוז, הכוח שמנה 50-40 מחבלים לא המתין עד שירחיבו את הפתח בגדר ויכניסו את הרכבים, אלא פשוט חצו והתחילו לרוץ. המחבלים ניהלו קרב קצר עם השומרים בשער, הרגו אותם ונכנסו פנימה, ועד מהרה השמידו חלק גדול מהמוצב והציוד שבו. חיילי המוצב הופתעו, ורובם מצאו את מותם תוך זמן קצר. כמה מהם הצליחו לחמוק לתוך קיבוץ נחל עוז, והחלו להילחם שם נגד המחבלים שהסתערו על הקיבוץ ועל תושביו במטרה לחטוף את חלקם ולהרוג את כל השאר.
"התקיפה של בין 30 ל-40 מוקדים לאורך הגזרה הממה את הפיקוד, קטעה חלק מצינורות העברת המידע שלו ושיתקה את יכולתו להגן על עצמו ולנהל את הלחימה", אומר קצין בכיר בצה"ל הבקיא בתחקירים הראשוניים שבוצעו. "תפיסת ההגנה על יישובי עוטף עזה הייתה להקים מוצבים צמוד ככל האפשר ליישובים, כך שאם אחד מהם יותקף, המוצב השכן יוכל להגן עליו, בחלק מהמקרים לא היה הגיון למקם מוצבים כל כך קרוב לגדר. אבל אם יש שם ישוב, לא היתה ברירה אלא להקים מוצב. כל זה לא שינה ברגע שחמאס הצליח לשתק את רוב המוצבים ומי שישב בהם נהרג, או עסק בלחימה בניסיון להציל את עצמו ואת חבריו, או מצא מסתור מאש תופת. העתודה המרכזית של הכוח, שהייתה אמורה להגן על היישובים במקרה של תקיפה, לא הייתה במצב לעשות זאת. ומאחר שהתקיפה היתה כל כך רחבה, ועם כוחות כה גדולים של החמאס, מהר מאוד נוצר מצב שבו עשרות נקודות – יישובים ובסיסים, נותרו מבלי שכוח קרוב יוכל לבוא ולסייע להם, פשוט כי כל הכוחות הללו היו תחת התקפה בעצמם".
6 צפייה בגלריה
לוחמי הלוט''ר בתוך אחד הבתים בקיבוץ בארי. אמרו קדיש לזכר הנופלים וחזרו לעבודה
(צילום: זיו קורן)
ובדיוק בנקודה הזו נכנס הערב-רב של יחידות מיוחדות מכל הסוגים והמינים, לוחמים בסדיר, בקבע ובמילואים שהתקבצו יחד לפעולה. חלק מהכוחות, כמו צוותי הכוננות של סיירת מטכ"ל או שלדג, מוכנים להקפצה תמיד, כחלק מהתפקיד של היחידות הללו במלחמה בטרור.
שלדג, שהיו לה מסוקים מוכנים לשינוע לוחמים, היתה הראשונה לקפוץ והראשונה להגיע למפקדת אוגדת עזה במחנה רעים. שלושה ימים מאוחר יותר, עקבות הקרב הקשה שהתחולל כאן נראות בכל עבר. בתוך ערפל הקרב שנוצר כתוצאה משיתוק מערכי הקשר והבלבול הרב, הצליחו מחבלי החמאס לחדור לשורה של בסיסים הקרובים לגבול, וגם לכאלה שאינם ממש ליד הגבול. כרבע שעה, כמעט נצח במונחים מבצעיים, חלפו מרגע שהגדר נפרצה ועד שקבוצה גדולה מאוד של מחבלי חמאס הגיעה באופנועים ובטויוטות למפקדת האוגדה. איש מהחיילים לא העלה בדעתו שהגדר נפרצה.
אחרי שניהלו קרב עם השומרים בשער פרצו המחבלים פנימה, מנסים להרוג כמה שיותר חיילים ולהגיע לבונקר של החמ"לים. החיילים שם עוד הספיקו להגיף את הדלת הכבדה, והשומרים על החמ"ל ניהלו קרב יריות קשה עם התוקפים.
ואז הגיעו לוחמי שלדג והחל קרב קשה. בקרב הזה היו לשלדג הרוגים ופצועים אבל הם הצליחו להניס את המחבלים לתוך אולם הספורט וחדר הכושר של הבסיס, ולרתק אותם פנימה עד שהגיע מסוק קרב של חיל אוויר שריסס את הבניין והרג את המחבלים. שרידי אפודי המגן, הרובים, מטולי האר-פי-ג'י ואמצעי לחימה נוספים שבהם השתמשו המחבלים פזורים בתוך הבניין ומסביבו. "אם לוחמי שלדג לא היו מגיעים בזמן, המצב בבסיס היה יכול להיות גרוע הרבה יותר, עם הרבה יותר הרוגים ופצועים", אומר הקצין.
"פשיטת הטרור האסטרטגית של חמאס על עוטף עזה בשבת האחרונה העמידה את יחידות הלוט"ר של מערכת הביטחון הישראלית בפני סיטואציית הלוט"ר הקיצונית והדרמטית ביותר בתולדות העולם", קובע מסמך הסיכום הפנימי. ואכן, מהשוואה שטחית בין אירועים במתכונת דומה כמו הפיגוע במומבאי ב-2008, שבהם פעלו קבוצות גדולות של מחבלים חמושים נגד אוכלוסיה אזרחית, עולה כי האתגר שבו נתקלו יחידות הלוחמה בטרור בעוטף עזה היה מורכב, מסובך ומסוכן לאין ערוך.
מצד אחד, מתקפת הפתע החמאסית פגעה במערך הפיקוד והשליטה של צה"ל ונוצלה במלואה על ידי אלפי מחבלים חמושים שחדרו בעת ובעונה אחת למאות מוקדים בשטח ישראל. ומולם, תוך שעות ספורות, התייצבו לוחמי יחידות העילית שנקלעו לקרבות קשים מול אויב שנמצא בעדיפות מספרית משמעותית.
"שמעתי את האזעקה בשבת בבוקר ומיד חשבתי שאולי מתרחש פה משהו רחב יותר. הייתי צריך הצצה חטופה ברשתות החברתיות ושמיעת חדשות כדי להבין שזה אירוע גדול", מספר יאיר אנסבכר, תושב מעלה אדומים ושומר מצוות, שהפר מיד את קדושת השבת וב-07:30 כבר היה בבסיס הלוט"ר במתקן אדם, מתחמש ואוסף ציוד.
"מהר מאוד התברר לנו שיש פה יישובים שנמצאים תחת התקפה ושצריך לעשות הכל כדי להגיע לשם כמה שיותר מהר", אומר רס"ן א'. "קצת קשה לי עם הטענות על הזמן שלקח לצה"ל להגיע. אני ב-09:30 כבר ניהלתי חילופי אש עם מחבלים של החמאס, כשפחות משלוש שעות קודם לכן עוד חיבקתי את אישתי במיטה".
6 צפייה בגלריה
''חיילי וקציני היחידות המיוחדות מייד הגיעו כדי להילחם''. כפר עזה
(צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)
כמו אנסבכר ורס"ן א' התייצבו עוד לוחמים רבים ממערך המילואים של היחידות המיוחדות. "יצאתי לריצת בוקר ושמעתי את האזעקות", משחזר קצין מילואים בסיירת מטכ"ל. "כשחזרתי אשתי אמרה לי שכבר היו שתי שיחות מהיחידה. הבנתי, ותוך כמה דקות כבר הייתי בנסיעה בכיוון".
תנאי הפתיחה היו של נחיתות מוחלטת. "המחבלים היו המפתיעים והיוזמים ולכן ידעו היכן הם ומה משימתם", נכתב במסמך. "העיקרון הנ"ל לא רק נכון מצבית אלא גם טקטית, כאשר ברוב המקרים הכוחות הגיעו למקום מסויים לאחר שכבר הגיעו אליו מחבלים שנערכו הערכות מוקדמת, וגילו את המחבלים לאחר שהללו כבר פתחו באש קטלנית ממקומות מחבואם".
"ההפתעה הגדולה הייתה בצמתים במסלול הנסיעה שלנו. פתאום, באחד מהצמתים הראשונים בדרום, מישהו מתחיל לירות עלינו, ומיד אחר כך עף לכיוון שלנו אר-פי-ג'י. ואז הבנתי שהתקיפה היא הרבה יותר רחבה וקשה ממה שחשבנו. חשבתי שזה משוגע לגמרי, שאר-פי-ג'י עף עליך באמצע מדינת ישראל"
עניין נוסף הוא חוסר הסימטריה הקיצוני במגבלות הירי. המחבלים לא היו מוגבלים בהוראות פתיחה באש ובגבולות גזרה וירו אש פרועה וקטלנית לכל עבר, מתוך הבנה מלאה שכל מי שסביבם הוא מטרה לגיטימית. היחידות המיוחדות, לעומת זאת, נאלצו לאתר באופן סלקטיבי את המחבלים ולהפעיל נגדם אש מחושבת ומדוייקת ככל האפשר בתוך ים האזרחים וכוחות הביטחון הישראליים הנוספים שמסביב.
"לי רק אמרו 'ניר יצחק', שזה היעד, ולהגיע לשם הכי מהר שאפשר", מספר אנסבכר, אבל הכי מהר שאפשר התברר כאתגר לא פשוט. המשימה של "השבת המצב לקדמותו", כלומר טיהור היישובים, החל למעשה כבר בנסיעה לאורך כבישי העוטף, כאשר בכל אחד מהצמתים נתקלו הכוחות בחוליות חסימה של חמאס. הלוחמים נאלצו לעצור את התנועה לעבר היישובים הנצורים, לפרוק מכלי הרכב ולהסתער מול אש תופת תוך אילתור בשטח וחבירה ספורדית עם כוחות ביטחון אחרים במקום.
החסימות הללו, והשימוש הרב שעשו המחבלים באמצעי נ"ט, גרמו לעיכובים משמעותיים בתנועת הכוחות לאורך הצירים אל יישובי העוטף המותקפים וחייבו אותם להילחם "אל היעד" ולא "על היעד". כך אירע שבמשך שעות רבות נאלצו היישובים להתמודד לבדם עם התקפות רצחניות.
6 צפייה בגלריה
''המחבלים היו המפתיעים והיוזמים ולכן ידעו היכן הם ומה משימתם''. רכב שננטש על ידי מחבלים
(צילום: Alexi J. Rosenfeld/Getty Images)
"ההפתעה הגדולה הראשונה שלנו" אומר אנסבכר, "הייתה בצמתים במסלול הנסיעה שלנו. פתאום, באחד מהצמתים הראשונים בדרום, מישהו מתחיל לירות עלינו, ומיד אחר כך עף לכיוון שלנו אר-פי-ג'י. ואז הבנתי שהתקיפה היא הרבה יותר רחבה וקשה ממה שחשבנו ושהם הוציאו צוותים שיחלשו על הצמתים המרכזיים. אחר כך התברר שהיו אלה חוליות של עד חמישה מחבלים עם מקלעים ומטולים, שהמשימה היחידה שלהם הייתה להגיע לצומת מסויים, להתיישב שם ולנסות לדפוק כל רכב שמגיע, כולל כוחות התגבור שבחמאס הניחו, בצדק, שינסו להגיע. חשבתי שזה משוגע לגמרי, שאר-פי-ג'י עף עליך באמצע מדינת ישראל".
מהר מאוד הם שינו גישה. "אנחנו מצידנו עשינו הכול כדי להגיע כמה שיותר מהר", אומר רס"ן א', "אבל הבנו שכל הדרך מלאה במארבים ושאנחנו צריכים לגשת בזהירות ולנהל בכל אחד מהם קרב עד שנכריע. בשלב מסויים ראינו שהזמן חולף, והבנו מהדיווחים שהוא הולך ואוזל עבור אנשי הקיבוצים והמושבים. כשהתקרבנו לצמתים האחרונים פשוט חלפנו על פניהם תוך כדי שטיפה שלהם באש, כדי לרתק את המארבים שהציב שם חמאס".
למחבלים היה יתרון טקטי מובהק בכוח אש, שכן היחידות המיוחדות שלוחמות בטרור מפעילות בעיקר אקדחים ורובי סער, ולעיתים גם רובי צלפים, ואילו המחבלים היו מצויידים כחיילים שיוצאים למלחמה, חמושים ברובי סער, בעיקר קלצ'ניקוב, ובמחסניות רבות, במקלעי פי-קיי-אם וברקטות נ"ט מתקדמות, בעיקר מטולי אר-פי-ג'י בעלי סוגים שונים של ראשי קרב.
6 צפייה בגלריה
''ההפתעה הגדולה הראשונה שלנו הייתה בצמתים במסלול הנסיעה שלנו''. כפר עזה
(צילום: Thomas COEX / AFP)
אנסבכר, מומחה לכלי נשק שהיה החבר הטלפוני של זיו קורן ושלי בזמן שהותנו באוקראינה, מזהה לפי התמונות את כל סוגי הטילים והרקטות, המטולים והקלצ'ניקובים. הוא ורס"ן א' אומרים שגילו סוג חדש של פצצת אר-פי-ג'י, שייתכן מאוד כי תוכננה באיראן לצורך העימותים עם ישראל. "לדעתי זו חשיפה ראשונה של הנשק הזה, שמיועד במיוחד נגד רכבים ממוגנים ויושביהם, ומייצר בנוסף לחדירה של מתכת לוהטת גם כדור דלק אוויר גדול בטמפרטורה של מאות מעלות ששורף כל דבר בתחום הפעלתו". אם ההנחה שלהם נכונה, אזי הנעת חלק מהכוחות של היחידות המיוחדות ברכבים עם שריון קל יצטרך להשתנות. "גילינו גם רקטות מאולתרות חדשות ומטענים חדשים להבקעת פרצות בטון או פריצת מכשולים. וכמובן מספר עצום של רימוני יד".
הלוחמים נאלצו להיתקל ולהילחם במחבלים השורצים ומסתתרים בכל פינה על פני שטח עצום בתוך מאות אלפי אזרחים חפים מפשע, ללא כל הכנה מודיעינית מוקדמת או תמונת מצב מסודרת בשטח, ובשל השבתת פיקוד האוגדה – גם ללא תיאום, פיקוד, שליטה גזרתית וראייה מרחבית כוללת. "למעשה, כל צוות או חולייה מצא את עצמו מתמודד בכוחותיו שלו אל מול הסיטואציות בהן נתקל ושאליהן נשאב", אומר אנסבכר. "אתה נכנס ליישוב, ואין לך מושג מי אוייב, מי ידיד, מה המצב פה, מאיפה יכול לצוץ לך מחבל, ואיך תדע שהוא מחבל".
בדרך לניר יצחק, בארי וכפר עזה, עוד עצר כוח של הלוט"ר בבסיס סודי של חיל המודיעין, שהקשר עמו נותק זמן מה לפני כן. "הגענו לשם אחרי שמפקדי בסיס האימונים בצאלים כבר הגיעו והחלו את הלחימה במקום. לוחמי הלוט"ר הרגו חלק מהמחבלים, לרבות את מפקד החוליה שבקסדה שלו הייתה קבועה מצלמת גו-פרו. היא הופעלה, יחד עם הטלפון שלו, מיד כשהוא ואנשיו, עשרה בסך הכול, נכנסו לישראל רכובים על חמישה אופנועים. הסרט המתעד את מסע הפלישה, הטרור והרצח, כפי שהונצח בידי הגו-פרו, הוא מצמית ומקפיא דם, ולא רק בגלל קטעי הרצח שמתועדים בו.
"למדנו שלכל חוליה של החמאס שהייתה מעורבת במבצע הזה הייתה מטרה מוגדרת, ודרך מסויימת מאוד להגיע למטרה הזו", אומר אנסבכר. "ככל שזה נגע למטרה, הם היו מאוד ממושמעים ויעילים וביצעו את המשימה, אבל גם ניכר בתפקוד שלהם חוסר גמישות והתאמה לנסיבות שהם לא צפו מראש. ברגע שהמשימה משתבשת הם די מהר מאבדים את הדרך. העניין הוא שהם כנראה התאמנו המון זמן, וגם נהנו ממידע עשיר מאוד שהשד יודע איך נאסף, ואלה איפשרו להם בדרך כלל לפעול לפי התוכנית".
6 צפייה בגלריה
איך הגיעה המפה הזו לידי המחבלים? מתוך מצלמת הגו-פרו של מפקד חוליית המחבלים
(צילום: צילום מסך)
והמידע אכן היה עשיר. מדבריו של המפקד המובאים בסרט ניכר כי לחוליה הזו יש מטרה. כשאחד מהמחבלים מרים את נשקו ויורה על רכב חולף, המפקד נוזף בו שיש להם עניינים יותר חשובים לעסוק בהם. ואז מגיעה ההחוליה לבסיס מודיעין סודי, אך בניגוד לבסיסים אחרים היא פונה הצידה, ואז לתוך חורשה המתחמת את חלקו האחורי של הבסיס. "הם יודעים בדיוק לאן לנסוע בין העצים, נהיגה מבצעית לא פשוטה, ולמרות שאין שם בכלל שבילים, הם מגיעים בדיוק לנקודה שרצו".
הנקודה הזו הייתה שער אחורי קטן ונטוש של אותו בסיס. אחד מחברי החוליה מצמיד מטען חבלה לשער, וזה נקרע מציריו ונפתח. אין אף חייל, בטח לא שומר, שיעצור את המחבלים. המפקד לוקח את הטלפון הסלולרי שהיה צמוד לאמת ידו ואומר בסרטון סלפי שבו הוא מקליט את עצמו: "בעזרת אללה, אנחנו בפנים". אנשי החמאס מתפללים במהירות ואז מתחילים לעשות את דרכם לעבר היעד בתוך הבסיס, הורגים חיילים שנקרים בדרכם. בשלב מסויים החוליה מתברברת ולא מוצאת את מרכז העצבים של הבסיס. ואז קורה הרגע המדהים בסרט הזה – המפקד מורה לאחד מהמחבלים לתת לו את המפה, וזה מוציא מכיסו מפת התמצאות באותו בסיס סודי. איך הגיעה המפה הזו לידי המחבלים?
הם מצליחים למצוא דלת פלדה אחת שלא ננעלה כמו שצריך ודרכה פורצים פנימה לתוך המתקן הסודי, רוצחים את החיילים שנמצאו שם, ומנסים לקחת איתם שלל – ככל הנראה אחד מהשרתים שנראה להם חשוב. אבל אז נשמעות יריות מבחוץ, והחולייה יוצאת כדי לגלות שחיילי צה"ל הגיעו למקום. הסרט מהגו-פרו מעניק הצצה נדירה לאיך נראה העולם של האוייב באותם רגעים. "משלב מסויים נראה שהם כבר מבינים שחיים מפה הם לא יוצאים", אומר רס"ן א'. מחבל אחד מוצא מקלט בתוך בטונדה. המפקד חוזר אחורנית כדי למצוא אותו ואף מדבר איתו בשקט ככל הניתן דרך הקירות. אבל אז, לפתע, הגו-פרו מסתחררת, ככל הנראה בגלל כדור שחטף המפקד. הגו-פרו צונחת על הרצפה אבל מכוון בדיוק לראשו של המחבל המפקד ומנציח כך את נשימותיו הארונות.
הכח של אנסבכר ורס"ן א' מגיע למקום ונתקל באש של אותו מחבל שנותר בתוך הבטונדה. רס"ן א' שולף מכיסו את הרחפן וזה עוקף את הבנין. המחבל רואה אותו ומבין שהוא מצולם כעת, מנסה לירות ברחפן אך מחמיץ. ואז הוא זורק רימון, ומנסה לצאת מהבניין, רק כדי לספוג כדורים משבעה כיוונים שונים.
"בניר יצחק הצליחו רוב התושבים לסגור את עצמם בבתים. כיתת הכוננות הצילה את כולם. הם לא פחדו, ויצאו מהבתים כדי להילחם. חלק גדול מהם נהרג, אבל הם הרוויחו את הזמן עד שהגענו", אומר אנסבכר.
בקרב העז שהתלקח שם, ובמקביל ביישובים האחרים, הצליחו לוחמי הלוט"ר להרוג את רוב המחבלים, ולהניס או לשבות את השאר. אחד ממחבלי יחידת ה"נוחבא" בבארי אמר לאנסבכר שחקר אותו באמצעות דובר ערבית, כי הוא וחבריו הרגו ישראלים רבים.
"אבל מה ייצא לכם מזה?" שאל אנסבכר.
למחבל הייתה תשובה ברורה: "עכשיו אתם תשחררו את כל האסירים שלנו".
"אתה באמת חושב שזה מה שייקרה עכשיו, אחרי מה שעשיתם?", שואל אותו אנסבכר.
"אני בטוח בזה", ענה האיש.
"שמע, היו המון הרוגים, אומר אנסבכר. "בכל רגע מישהו מהלוחמים הצעירים, שנמצאים בקבוצות הווטסאפ, מעדכן שההוא מסיירת מטכ"ל נהרג או זה מהשייטת. אבל אסור להתבלבל מהמספרים ומכך שמדובר בטובי הבנים מיחידות העילית הצה"ליות, כי זהו שיעור אבדות ופגיעות נמוך להדהים בהשוואה לקרבות לוחמה מודרנית דומים במקומות אחרים בעולם, כמו אוקראינה, שבהם מגיעי שיעור הנפגעים לעשרות רבות של אחוזים".
למרות כל הקשיים, הנחיתות מול התוקפים ומספר האבדות הרב, הצליחו לוחמי יחידות הלוחמה בטרור להרגיע את המצב ולטהר את שטחי הנגב המערבי כמעט מכל המחבלים תוך 36 שעות. הם הצילו את חייהם של אלפי ישראלים – ואולי יותר.
