שיגור הכטב"ם מלבנון לעבר מעון של משפחת ראש הממשלה בקיסריה הוא כמובן אירוע חמור מאין כמותו. ההסתכלות עליו כעל "שבירת כללים" מעט משונה – ישראל מחסלת את מנהיגי האויב מזה כמה חודשים, ובעיניים האיראניות המתועבות נתניהו אינו שונה מאיסמעיל הנייה – אבל זה לא מפחית מהחומרה ומהצורך לשאול איך (שוב) כטב"ם מאיים ככה על שטח בלב ישראל ואף מגיע כה קרוב למשכנו הפרטי של המנהיג הנבחר במדינה ריבונית. מובנת מאליה, או לפחות צריכה להיות, החרדה של בנימין נתניהו, רעייתו ויתר המשפחה לשלומם הפיזי של כל בני ובנות הבית.
1 צפייה בגלריה
נתניהו והעשן בקיסריה בעקבות נפילת הכטב"ם
(צילום: נמרוד הופשטטר לחדשות קיסריה, אלכס קולומויסקי)
אבל נתניהו, באופן לא מפתיע להכאיב, הצליח להפוך גם את האירוע הזה להוכחה מספר אפילו-אלוהים-כבר-לא-מסוגל-לספור לסוג המנהיגות הבלתי מנהיגותי שאימץ לעצמו. באותו יום שבו הוא *לא* נפגע - ואין אלא לשמוח אישית ולאומית על כך שהוא ורעייתו בריאים ושלמים - מת אלכסיי פופוב ז"ל מעכו בגלל שברי מיירט תחת שגרת ההפגזה הבלתי פוסקת של חלקים נרחבים בישראל. מאוחר יותר הותר לפרסום כי הלוחמים אלישי וונג ואופיר ברקוביץ' ז"ל נפלו בקרבות בעזה. בהודעת נתניהו וכמה מבכירי הליכוד על ניסיון ההתנקשות לא רק שהם לא נמצאים מעל נתניהו – הם אפילו לא קיימים. בדוברות הליכוד אף הוציאו הבוקר הודעה נגד יו"ר האופוזיציה ויו"ר המחנה הממלכתי ש"לא פרסמו אפילו מילת גינוי אחת נגד אויבנו".
אם כבר פותחים את פנקס חשבונות הגינוי שכה אהוב על נתניהו וחסידיו, ניתן לחזור ולחפש את הודעת הגינוי של נתניהו לפרסום דבר ניסיון החיסול של משה (בוגי) יעלון בתל-אביב
ובכן, אם כבר פותחים את פנקס חשבונות הגינוי שכה אהוב על נתניהו וחסידיו, ניתן לחזור ולחפש את הודעת הגינוי של נתניהו לפרסום דבר ניסיון החיסול של משה (בוגי) יעלון בתל-אביב. לפי משוואת הליכוד, "שתיקה כמוה כהסכמה". האם המשמעות של שתיקת נתניהו היא "הסכמה" לניסיון התנקשות במי שהיה שר ביטחון, רמטכ"ל ולוחם מהולל, לפני שהפך לאחד מיריביו המרים של ראש הממשלה?
אדם ציני למדי היה חושד שמישהו כאן מנסה למנף פעולת אויב חמורה באמת לטובת רווח פוליטי (וגם לענייני המעון, שממילא לא פסקו להעסיק את נתניהו גם בזמן המלחמה). זה מצטרף לספין שהופך את עקשנות נתניהו לסיבת חיסולו של סינוואר (כאילו שהדרישה להגיע קודם להפסקת אש לא נועדה כדי להציל חיי חטופים וחטופות), לקראת מה שצפוי להיות ערב חביב בסקרים, רגע לפני תקיפה גורלית באיראן. גם המתקפה על הייעוץ המשפטי במשרד ראש הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה כבר יצאה לדרך, על ידי הזרוע התקשורתית של נתניהו (כלומר אחד מכתבי ערוץ 14): כשזה מגיע למעונו הפרטי של נתניהו, הסיפור הזה הוא לא הזדמנות פז אלא תור הזהב.
לכן נתניהו לא באמת רוצה או צריך "מילת גינוי אחת נגד אויבינו" מאת יריביו הפוליטיים, וגם אין פלא שלא התייחס להתנקשות המוצלחת של האויב בשגרת החיים של כל העם במשמרת שלו: הוא כרגיל רק צריך לצאת הכי קורבן, הכי מסכן, הכי סובל, ישו של זמננו, שמקריב את ימיו ולילותיו והנה הוא אף מסכן את גופו הפיזי. ואפילו שנתניהו בהחלט דמות מאוימת וכל פגיעה בו תהווה מכה קשה מאוד למדינת ישראל, אין לו אלא לנקוט באותו פרפורמנס נרקיסיסטי בלתי נסבל, כאילו שרק הוא ורעייתו מעניינים וחשובים. כל השאר הם בסך הכל אקססורי.
