בסיס נבי מוסא נמצא בקצהו של כביש צר במדבר יהודה, איפשהו בין ירושלים לים המלח. זה אזור מישורי ומבודד, מרוחק מכל יישוב, מקום אידיאלי להציב בו בסיס אימונים. השטח הפתוח מאפשר לכוחות שריון וחי"ר להתאמן כאן בחופשיות יחסית, ורצועת המטווחים הארוכה היא מקום מושלם לאימוני נשק.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אלא שהמיקום של נבי מוסא הופך אותו גם מועד לפורענות. חיילים שמגיעים לכאן מקבלים תדריכים המזהירים אותם מפני גניבת ציוד ואמל"ח. החשודים המיידיים הם בדואים מהאזור שאורבים בשטחי האימונים בהמתנה לשעת כושר, לעיתים אפילו מבלי להסתתר. אחרי שאלו מצליחים לסחוב ציוד, לפעמים ממש מתחת לאפם של המתאמנים, הם נעלמים בזריזות בנקיקי המדבר.
לפני שלושה שבועות הגיע כוח מיחידת אגוז של חטיבת הקומנדו לעוד סבב אימונים שגרתי בנבי מוסא. הכוח, שכלל שלוש פלגות לוחמים, הקים מאהל זמני לא רחוק מהבסיס עצמו, ממש ליד המטווחים. לוחמי אגוז היו מודעים היטב למכת הגניבות באזור. למרות זאת, ביום שלישי, 11 בינואר, נעלם לאחת הפלגות אמצעי ראיית לילה (אמר"ל) מסוג שפנפן חד-עיני, שעלותו כ-30 אלף שקל. לא המחיר הגבוה הוא שריגש את אנשי היחידה אלא העובדה שמדובר בצל"מ (ציוד לחימה מבוקר) - פריט ציוד צה"לי שיש לו מספר סידורי, ממש כמו נשק. "ביחידות כמו אגוז מתייחסים לצל"מ כדבר קדוש", מסביר קצין לשעבר באחת מיחידות חטיבת הקומנדו. "אם איבדת צל"מ, המפקדים יטרילו אותך עד שתמצא אותו".
עוד באותו יום יצא כוח קטן מאגוז למרדף אחר חבורת בדואים שהסתובבו בשטחי האימונים, ונחשדו כגנבים הפוטנציאלים של השפנפן. אחד הלוחמים בכוח היה המ"פ רב-סרן אופק אהרון ז"ל, אליו הצטרף גם מפקד צוות (מפק"צ). 24 שעות אחר כך ייהרגו אהרון ומ"פ נוסף ביחידה, רס"ן איתמר אלחרר ז"ל, מירי של אותו מפק"צ.
המרדף ביום שלישי כלל, לדברי אדם המעורה בפרטים, גם ירי באוויר. בשלב מסוים נכנסו הבדואים לתוך שטח אש שבו התאמן כוח שריון בירי חי, מה שאילץ את אנשי אגוז לעצור את המרדף – ואיפשר לחשודים להימלט. למחרת דיווחו הלוחמים על גניבת האמר"ל. אבל הם לא התכוונו לאפשר לגנבים לברוח להם שוב.
ברביעי בערב החליט אותו מפק"צ לצאת לסיור יזום משלו בקרבת המטווחים, במטרה לתפוס את הגנבים על חם. הוא לקח עימו רק את נשקו האישי ואמר"ל מסוג עידו, שמורכב על שתי העיניים באמצעות רצועה הנכרכת סביב הראש. המפק"צ הכניס מחסנית לנשק ודרך אותו.
לדברי אדם ששוחח איתו, המפק"צ עידכן את ה"מאזין" – שומר שעומד במרכז המאהל, צמוד למכשיר קשר, ומשמש מעין כתובת להעברת הודעות – כי הוא יוצא לכיוון המטווחים. "למה הוא הסתפק בעדכון המאזין והלך לבד, בלי קסדה ובלי מכשיר קשר?" אומר אותו אדם, ועונה: "כי כשאתה הולך 300 מטר מהמאהל שלך, אתה לא יוצא למשימה. באותה מידה הוא היה יכול ללכת לדבר בטלפון עם חברה שלו".
זמן קצר אחר כך יצא כוח נוסף מהמאהל, בדיוק לאותה מטרה ובאותו אופן – ללא קסדות וללא מכשיר קשר. בכוח, שמנה ארבעה אנשים, היו המ"פים אהרון ואלחרר ומ"פ נוסף. תחקיר שנערך בימים אלה באגוז ינסה לברר אם גם חבורת המ"פים הודיעה למאזין שהיא יוצאת לסיור. מה שברור הוא שגם הם יצאו לשטח מבלי שעידכנו כראוי את יתר הכוחות בסביבה.
אותו אדם ששוחח עם מפקד הצוות מגולל את מה שקרה אחר כך. "הוא היה דרוך בגלל מה שקרה יום קודם, עם השפנפן שנגנב והמרדף שהסתיים בירי באוויר. בזמן שהוא נמצא בשטח, חושך מסביב, הוא שמע לפתע רעש מאחוריו. הוא הסתובב, ופתאום הוא רואה באמצעי לראיית לילה כמה אנשים מכוונים עליו נשק. הוא נמצא בטווח מאוד קרוב אליהם, כזה שלא מאפשר לבצע נוהל מעצר חשוד, והוא עם כדור בקנה. אין לו זמן להתחיל לחשוב. בסיטואציה שנוצרה הוא רואה שמכוונים עליו מטווח אפס, אז הוא פותח באש".
המפק"צ שיחרר בין שלושה לחמישה כדורים לפני שהבין שהוא יורה על חבריו ליחידה. אלו, ככל הנראה, חשבו בחשיכה שמדובר בגנב שהם מחפשים, ולכן כיוונו אליו את נשקיהם. למרבה הטרגדיה, אהרון ואלחרר נפצעו אנושות מהירי של המפק"צ. "מדובר בקצין רציני שיודע לבצע ירי, וכשהוא יורה זה קטלני", אומר האיש ששוחח עם המפק"צ. "אחר כך הוא תיפעל את האירוע, טיפל בפצועים, ניסה להחיות אותם והזעיק את מד"א. הוא תיפקד בצורה מרשימה". שני הקצינים פונו לבית החולים הדסה בירושלים, שם נקבע מותם.
"כשאתה שולח כוח לשטח שבו ידוע שיש גניבות אמל"ח, ואומר לכוח הזה שתוצאה של גניבת ציוד לא מתקבלת על הדעת, אתה נכנס למלכוד", ממשיך אותו אדם, ששירת בעצמו בעבר באגוז. "התחקיר יצטרך גם לברר מי בדיוק היה המפקד האחראי על המאהל, מי קבע את נוהלי האבטחה, את האופן שבו מדווחים על יציאה מהמאהל וכן הלאה. ממה שהבנתי, לא בטוח שבכלל היה מישהו כזה".
התחקיר הפנימי שמבצעת אגוז אמור להסתיים בשבוע הבא. אז גם יגיש צוות המומחים בראשותו של אלוף (במיל') נועם תיבון את מסקנותיו. במקביל מתנהלת גם חקירת מצ"ח. בגלל החשד לפלילים הושעה המפק"צ מתפקידו. מפקדיו נמצאים איתו בקשר ועורכים עימו שיחות בנוכחות הוריו. נכון לאתמול – הוא לא ביקר את משפחות החללים וגם לא הגיע לשבעה שלהם.
יחידת אגוז שבה בינתיים להתאמן. "על אף הקושי באובדן מפקדים וחברים קרובים, אנחנו חוזרים לאימונים ולפעילות מבצעית", אמר מפקד היחידה, סא"ל א', לאנשיו. "אנחנו יחידה שלוחמיה ומפקדיה מאופיינים בחוסן מנטלי יוצא דופן".
למרות החוסן המנטלי, האירוע טילטל את היחידה המובחרת שפועלת בשנים האחרונות תחת חטיבת הקומנדו (לצד מגלן ודובדבן). שבוע לאחר התאונה הקטלנית ביקר הרמטכ"ל כוכבי אצל לוחמי אגוז, ניסה לרומם את רוחם והבהיר להם שגם מניעה של גניבת אמצעי לחימה צריכה להיעשות בצורה מקצועית ועל פי הנהלים. אלא שממש באותו זמן, ביחידה אחרת של חטיבת הקומנדו, התרחשה תאונה נוספת כתוצאה מהפרה בוטה של הוראות הבטיחות: במהלך אימון של דובדבן בעט אחד החיילים בנפל רימון של מטול, וזה התפוצץ ופצע שניים מחבריו. "בצבא, צרות תמיד באות בצרורות", אומר קצין לשעבר בחטיבת הקומנדו.
אלא שהצרות רודפות את חטיבת הקומנדו זה זמן רב. במארס 2018 נהרג סמ"ר שחר סטרוג מדובדבן מכדור שנפלט מאקדח של חברו ליחידה ששיחק בנשק. כמה שבועות אחר כך היה זה לוחם באגוז שפלט כדור מנשקו האישי בתוך מוצב בצפון הארץ.
חצי שנה אחר כך הגיעה תורה של מגלן. עילי חיות, חייל במסלול ההכשרה של היחידה, נותר משותק לאחר שזינק מג'יפ האמר על ערימה של שיחים, במסגרת מסורת שהייתה נהוגה ביחידה. תחקיר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" חשף כי אנשי מילואים של מגלן הזהירו מפקדים ביחידה מפני הנוהג המסוכן, אך הוא נמשך באין-מפריע. בהמשך נודע כי כמה ימים לפני פציעתו של חיות נפצע לוחם מגלן נוסף במהלך אימון קרב מגע. הלוחם התלונן על כאבים לאחר שספג מכה חזקה בבטנו, אך לא פונה לטיפול רפואי עד למחרת בבוקר. כשהגיע לבסוף לבית החולים, התברר שהוא סובל מקרע בטחול.
הטקסים המשונים במגלן נמשכו גם לאחר פציעתו של חיות. ביוני 2021 נקשר טירון של היחידה לתורן של דגל בבסיס שבו התאמנה, ועל חייל אחר נשפכו טחינה ומוצרי מזון נוספים. אחד המ"כים, שהבחין באירוע, דיווח למפקדיו, והפעם הם התייחסו לנושא ברצינות. לאחר תחקיר של מח"ט הקומנדו דאז, אל"מ קובי הלר, נגזרו על מפקד הצוות של הטירון 28 ימי מחבוש והוא הודח מתפקידו. כמה ימים אחר כך נפגע חייל אחר מחטיבת הקומנדו במסע להר הסרטבה שבבקעת הירדן, שנערך בעיצומו של גל חום קיצוני. חום גופו הגיע ל־41.7 מעלות לפני שפונה לקבלת טיפול.
רק זמן קצר קודם לכן הדיח הלר קצין נוסף בחטיבה, הפעם מפלוגת ההכשרות בדובדבן, לאחר שזה חלה בקורונה, אך לא אמר אמת במהלך התחקיר האפידמיולוגי שנערך לו. על אף שהקצין היה אמור להיכנס לבידוד, הוא שהה בקרבת חייליו, מה שהוביל להתפרצות תחלואה בפלוגה.
במקרה אחר פרצה שריפה שכילתה 1,500 דונם משמורת הטבע חרמון, לאחר שכוח של אחת היחידות בחטיבת הקומנדו התאמן במזג אוויר יבש ותוך שימוש בתחמושת נפיצה. ברשות הטבע והגנים אמרו אז כי הזהירו את הצבא שאימון שכזה עלול להצית שריפה, אך זכו להתעלמות.
אוסף התקלות הזה מאיר באור שלילי את חטיבת הקומנדו היוקרתית, שהוקמה ב-2015 בידי הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט, ונועדה להיות חוד החנית של צה"ל בלחימה בעומק שטח האויב. החטיבה אמנם זוכה להערכה רבה ומגיעה להישגים משמעותיים, אך גם מסתבכת לא פעם בייצור כותרות שליליות. "שים לב שכל ההצלחות הן של היחידות, וכל הכישלונות הם של החטיבה", אומר קצין לשעבר. "כשדובדבן מחסלים מחבלים, זה דובדבן. כשמגלן מסכלים פיגוע בגולן, זה מגלן. אבל כשיש תקלה, מסמנים את חטיבת הקומנדו כאשמה".
צבר האירועים שהכתים את החטיבה מלמד על כך שהיא מתאמנת באינטנסיביות, כפי שמצופה ממנה - אך לא תמיד עושה זאת תוך הקפדה על נוהלי הבטיחות. לדברי גורמים שעימם שוחחנו, הדבר מאפיין יחידות מיוחדות, שהדנ"א שלהן מעודד יצירתיות, עצמאות ונחישות. "היחידות בקומנדו חושבות מחוץ לקופסה, שזה דבר חיובי", מסביר גורם שמכיר היטב את פעילותן. "לצערנו, לפעמים זה מוליד אסון".
אלוף (במיל') יצחק בריק, לשעבר נציב קבילות החיילים, סלחן הרבה פחות. "ביחידות האלה יש תרבות ארגונית קלוקלת, על אף שמשרתים בהן אנשים טובים", הוא אומר. "דווקא ביחידות החוד אתה מצפה שיהיו משמעת, בקרה ומעקב, פיקוח, נהלים מחייבים ופקודות. אבל למעשה יש אצלן ביטחון עצמי של 'אנחנו יודעים הכל, איש לא יגיד לנו מה לעשות'. ואז אתה רואה התנהלות רשלנית". קצין בכיר לשעבר במגלן מודה שהדברים נכונים. "כשאתה מפק"צ ביחידה, שום דבר לא יכול עליך. אתה מרגיש כמו אלוהים. היהירות הזו, כשהיא לא מנוהלת, יכולה לגרום לתקלות".
לדברי קצין לשעבר באחת מיחידות הקומנדו, "ברור שמשהו באירוע בנבי מוסא לא הלך לפי הנהלים. לא יכול להיות שהסיור לא תואם, שאין תיק מבצע, שלא מבצעים נוהל מעצר כמו שצריך. יש כל כך הרבה הגנות שנועדו למנוע דו"צ, שבטוח היה דילוג על אחת מהן לפחות".
הטענות על התנהלות בעייתית ביחידות הקומנדו מתיישבות עם עדויות של חיילים בחטיבה, שהגיעו השבוע לידינו. לדברי אחד מהם, "המשמעת ברוב הפלגות והיחידות רופפת. הרבה פקודות לא מתבצעות כיוון שהמפקדים הבכירים לא מוודאים ביצוע. המפקדים הזוטרים והחיילים יודעים שאם יתעלמו מהפקודות – הם לא ייענשו. ממילא אף אחד מהפיקוד הבכיר המנותק לא בודק אותם. ברוב יחידות החטיבה אין ניהול תקין של שגרה, מתבצעים מעט מסדרי בוקר, ולעיתים הנשק של החיילים לא נבדק במשך שבועות רבים על ידי מפקדיהם, ולכן חלקם לא מקפידים על ניקיונו כנדרש". לדבריו, "גם הבטיחות בהפעלת נשק וההיכרות עם הוראות הפתיחה באש אינן במיטבן".
7 צפייה בגלריה
האלוף במיל' יצחק בריק. ''יש ביחידות האלה תרבות ארגונית קלוקלת''
(צילום: אוהד צויגנברג)
לדברי חייל אחר בחטיבה, "לקראת ביקורות חיצוניות מכינים מצג שווא, שאינו נותן תמונת מצב אמיתית על היחידה. כשהביקורת מסתיימת חוזרים לבלגן הרגיל, המפקדים מלמדים את חייליהם כיצד לשקר במבצעי הביקורת".
יש לציין כי בצה"ל מודעים לתופעות של היעדר בקרה יעילה. למעשה, הקמתה של חטיבת הקומנדו נועדה להגביר את הפיקוח על התנהלותן של היחידות, שלפחות שתיים מהן פעלו כגופים עצמאיים כמעט לחלוטין. מגלן ודובדבן היו כפופות עד 2015 ישירות למפקד אוגדה (אוגדה 98 ואוגדת איו"ש, בהתאמה) ורק אגוז הייתה כפופה לחטיבה (גולני).
הכפפת כל היחידות הללו למפקד חטיבה אחד הייתה אמורה לייעל את הפעלת הכוח שלהן במלחמה, אך לא פחות חשוב - ליצור סטנדרטים אחידים של פקודות ונוהלי בטיחות, להדק את הבקרה על הנעשה בתוך היחידות ולמשטר את האופי הפראי שלהן. כך למשל, הוחלט שכל מפקד יחידה בקומנדו ישמש קודם לכן כמג"ד חי"ר, כדי שיכיר את נורמות הפיקוד הנוקשות יחסית בחטיבות החי"ר הסדירות. בהמשך הוחלט להקים בית ספר לקומנדו, שדרכו יעברו כל חיילי החטיבה במסגרת הכשרתם כלוחמים.
ספק אם הצעדים הללו הוכיחו עצמם. זמן קצר אחרי הקמתה של חטיבת הקומנדו, ולאחר מותו של סטרוג מפליטת כדור ופציעתו החמורה של חיות, הקים הרמטכ"ל ועדה בראשות אלוף איתי וירוב, מפקד המכללות הצבאיות ומפקדת העומק, שנועדה לבחון את ההתנהלות הנורמטיבית בשגרה ביחידות המובחרות בצה"ל. הוועדה קבעה, כי בחטיבת הקומנדו קיימים פערים, "הבאים לידי ביטוי בחלק מסדרות האימונים וההכשרה", והמליצה לבצע התאמות בתהליכי ההכשרות של מפקדים ולוחמים.
גורם שהיה מעורב בעבודת הוועדה אומר: "הביאו לשם חבר'ה רציניים. היה שם, מלבד וירוב, גם סגן מפקד סיירת מטכ"ל, קצין בכיר בשייטת וגורמים אחרים, שבחנו את יחידות הקומנדו במבט מבחוץ וניסו לרדת לעומק של כל יחידה ולתהות על הדנ"א שלה. היה ניסיון אמיתי לפענח את הבעיות. מה קרה עם זה בפועל? אין לי מושג".
חטיבת הקומנדו סובלת מעוד בעיה, מהותית במיוחד: לא פשוט למצוא מישהו שרוצה לפקד עליה. לדברי קצינים לשעבר עימם שוחחנו, החטיבה פחות אטרקטיבית עבור קצינים בכירים, כיוון שהיא עוסקת בעיקר בבניית הכוח ופחות בהפעלתו. "בסוף מפקד החטיבה מתעסק בתרח"טים (תרגילים חטיבתיים) בבית הספר לקומנדו, באימונים", מסביר קצין שהשתתף בתרח"ט הקומנדו האחרון. "אבל כשאחת מהיחידות של הקומנדו יוצאת לפעילות מבצעית, מי שמוביל אותה זה מפקד היחידה, לא המח"ט. המח"ט לא מקבל אקשן וגם לא קוצר תהילה". לדברי קצין אחר לשעבר במגלן, "הקומנדו זו לא באמת חטיבה שנחשבת בקרב המח"טים ככזו ששווה להגיע אליה. אנשים לא רוצים לבוא לשם כי זה רק מתכון לתקלות".
מפקדה הנוכחי של החטיבה, אל"מ מני ליברטי, הוא הראשון מבין מפקדיה שלא צמח באחת היחידות שלה ומעולם לא פיקד על אחת מהן. הוא גדל בגדוד החי"ר חרוב, פיקד על גדוד סיור של הנח"ל ולאחר שני תפקידי אל"מ – מפקד חטיבה בגבול לבנון וקצין האג"מ של פיקוד הדרום – מונה למח"ט הקומנדו. כעת יהיה עליו לאסוף את השברים בחטיבה, לחדד שוב את נוהלי הבטיחות ולוודא שהם מיושמים.
אבל אסון כמו זה שהתרחש לפני שבועיים במטווחים של נבי מוסא, לא מתאפשר רק בגלל הפרה של נוהלי בטיחות או אי-ביצוע פקודות. שני אלופים לשעבר, שחקרו מקרים של ירי דו-צדדי בצה"ל, מסבירים שירי שכזה מתבצע רק כאשר החייל היורה נמצא במצב תודעתי שגורם לו להאמין שהוא יורה לעבר אויב. מצב כזה נוצר כתוצאה מכמה שכבות של תודעה ש"מולבשות" על החייל היורה, ולמעשה מעוורות אותו למציאות שבה הוא נמצא. במקרה של המפק"צ מאגוז לא קשה לשרטט ממה מורכבות השכבות הללו.
לפני פחות משנה התרחש באגוז מקרה של גניבת נשק, שהגיע גם הוא לכותרות. במהלך ניווט בדד בגליל נתקל חייל במסלול בשני ערבים-ישראלים שחטפו את נשקו ונמלטו. החייל, שהיה ללא מחסנית בנשק, ניסה להיאבק בחוטפים בידיים חשופות, אך ללא הועיל. מיד לאחר האירוע שלח מפקד אגוז, סא"ל א', הודעת וואטסאפ בצ'אט פנימי של היחידה. "ככלל, לוחם באגוז שלא יודע לנצח שני אנשים בקרב מגע וחוטפים לו את הנשק לא יכול להיות לוחם אגוז", כתב. "אין חטיפת נשק. רק חתירה למגע עד הניצחון".
"ברור שיש מכנה משותף בין אירוע חטיפת הנשק לאירוע הדו"צ", אומר קצין לשעבר באגוז. "האמירה של מפקד היחידה ש'חטיפת נשק לא יכולה להיות', מעבירה ללוחמים מסר שהם צריכים לנוע עם כדור בקנה ולהיות דרוכים תמיד, כדי להגיב מהר ובעוצמה לכל איום. הבעיה היא שברוב המקרים, התגובה המהירה הזו עלולה לפגוע בחיילים אחרים או באזרחים תמימים, כי הסיכוי שתיתקל במחבל הוא קטן. ואז, כשאתה נתקל במישהו שאתה משוכנע רק ב־90 אחוז שהוא מחבל, אתה מעגל למעלה. ואז יש דו"צ".
הגישה של מפקד אגוז מתיישבת היטב לא רק עם מיתוגה כיחידה מובחרת, אלא עם אופיו של מפקדה א', שבמהלך שירותו קיבל שני צל"שים לאחר שחיסל במו ידיו, ובשני מקרים שונים, מחבלים בעזה שהרגו לוחמים מאגוז. "יש דימוי שאנחנו באגוז אוהבים, של יחידה אגרסיבית, לוחמנית", אומר לוחם לשעבר ביחידה. "זה לאו דווקא רע. אחרי הכל, אגוז זו יחידה שהקימו באופן מוצהר כדי ללכת להרוג מחבלים בלבנון. זו גם רוח המפקד של א', אבל באופן קיצוני. אצלו זו לוחמנות של מאיר הר-ציון. הלוחמנות של א' אולי נכונה בשדה הקרב, אבל לא באימונים ובשגרה. היא טובה כשאתה רוצה לחנך ספרטנים שיילחמו בכל מחיר. אבל בנבי מוסא, מול גנבים בדואים, היא קטלנית. הצבא צריך לחשוב עם עצמו האם אלו הקצינים שהוא רוצה".
מעבר לרוח שהשרה מפקד היחידה שלו, הועברו למפק"צ היורה מסרים גם מרמות גבוהות הרבה יותר, שהשפיעו מן הסתם על מצב התודעה שלו. לפני כחודשיים הורה הרמטכ"ל לשנות את הוראות הפתיחה באש, כך שיאפשרו ירי חי גם כלפי גנבי אמל"ח בשטחי אימונים (ולא רק בתוך בסיסי צה"ל, כפי שהיה קודם). השינוי בפקודות הגיע לאחר לחצים שהופעלו על הרמטכ"ל מצד פוליטיקאים ואנשי מילואים, שהצביעו על תופעת גניבת האמל"ח כסכנה חמורה לביטחון המדינה. החלטת הרמטכ"ל התקבלה בניגוד לדוח פנימי של מערכת הביטחון שנחשף בעיתון "הארץ", ולפיו שינויים בהנחיות הפתיחה באש עלולים להביא לשימוש שגוי בנשק ולהרוגים ולפצועים בנסיבות שאינן מצדיקות זאת.
וישנה עוד שכבה תודעתית, שהפכה את המפק"צ מאגוז לדרוך במיוחד. מפקד לשעבר ביחידה מובחרת מסביר שלעיתים קרובות ביחידות כמו אגוז, ישנו קושי לשלוט בחיילים דווקא בתקופת אימונים. "אלה התקופות הקשות, כשאין מתח מבצעי. ביחידות כמו סיירת מטכ"ל ושייטת 13 יודעים לעשות הבחנה ברורה בין שגרה לבין אימונים: כשאין מבצע, אפשר ללכת בלי נעליים ולשתות בירה. אבל כשיש נוהל קרב, אתה נמצא בתוכו כל כולך. ביחידות כמו מגלן, אגוז ודובדבן, שבהן יש כל הזמן גם פעילות מבצעית לצד אימונים, הדיכוטומיה הזו לא תמיד קיימת. כל הזמן מחזיקים אותך במתח, אתה כל הזמן בראבק. ולכן, כשאותו מפק"צ הולך לחפש גנבים, הוא עושה את זה עם כדור בקנה. הוא חי במציאות אחרת, שבה הכל מהווה איום, שבה היד תמיד על הנשק. ואז, כשהוא רואה דמויות בחשיכה, הוא מגיב כמו במלחמה - וסוחט את ההדק".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "האירוע הטרגי מחייב בירור מעמיק, הסקת מסקנות והפקת לקחים להמשך. משכך, אירוע הירי מצוי בחקירת מצ"ח, בתחקיר פיקודי ובבחינת צוות מומחים בראשות אלוף, שמטרתו לערוך בדיקה רוחבית של היבטים מערכתיים וערכיים הקשורים לאירוע. בסיום התחקיר והחקירה יוצגו עיקרי הממצאים באופן מסודר בפני משפחות החללים. בעקבות האסון גם הוכרז על עוצר פעילות מטכ"לי בכל יחידות הצבא למשך יממה לצורך למידה של אירועי הבטיחות האחרונים.
"חטיבת הקומנדו היא חטיבה מקצועית ומובילה, המבצעת משימות מורכבות להגנה על ביטחון המדינה. אגוז מהווה יחידת מפתח בפעילות המבצעית בכל הגזרות ותורמת רבות לביטחון תושבי מדינת ישראל. צה"ל משתתף בצער משפחות החללים וימשיך ללוותן".
