טענה קבועה על הממשלה הנוכחית נוגעת להתנהלות כאוטית, חוסר סנכרון, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. התקרית אתמול (רביעי) מול האמריקנים מלמדת שמהבחינה הזאת הדברים דווקא בסימן שיפור: בעוד רשימה בלתי נגמרת של שרים וחברי כנסת יוצאת לארה"ב כדי לחזק את הקשרים בין המדינות שם, שר החוץ של ישראל, אלי כהן, פועל בתיאום מושלם כדי להחליש אותם כאן.
ראיון הרדיו שהצית אתמול את האש דווקא נפתח בטון מנהיגותי, לפחות בכל הקשור ליחסו של כבוד השר לעצמו. אמנם משפיעניות רשת מטיפות לכולנו לחלום בגדול, ובכל זאת כששר חוץ של מדינה זעירה בת כ-9 מיליון תושבים, שנכנס לתפקידו לפני פחות משישה חודשים, מכנה באופן אגבי את מזכיר המדינה של ארה"ב "עמיתי, בלינקן", קשה שלא לתהות באיזה סרט הוא חי ואיפה לכל הרוחות משיגים כרטיס. אבל אולי זו רק רגישות שלי. אתייעץ בעניין עם עמיתתי, אופרה וינפרי.
את המשך השיחה באמת שקשה להבין. זאת אומרת, ראינו כבר אנשים נשברים תחת לחץ או מסתבכים מול מטח שאלות נוקב. זה רק אנושי וקורה לטובים ביותר. רק ששום דבר מזה לא היה כאן. שר החוץ בסך הכל התבקש להגיב על דבריה של סגנית הנשיא קאמלה האריס, שבנאומה באירוע הצדעה לישראל בוושינגטון הביעה הסתייגות מנומסת מהרפורמה המשפטית. כל קשקוש מהשבוע הראשון בקורס צוערים של משרד החוץ - "סגנית הנשיא היא ידידה גדולה של ישראל" או "בין בנות ברית מותר גם להשמיע ביקורת" - היה מספיק כדי לסגור את הפינה. אלא שיותר מאשר תקרית דיפלומטית, ההסתבכות של כהן הזכירה תקרית טיקטוק שבמסגרתה מישהו מכניס בלי סיבה את האצבע לשקע בעודו מרוקן על עצמו בקבוק פאנטה.
הביקורת שהשמיעה סגנית הנשיא אכן הייתה מאופקת, בוודאי כשמדמיינים מה היא באמת חושבת על ממשלת סמוטריץ'-בן גביר: "ממשל ביידן ימשיך להגן על הערכים שמהווים את הבסיס ליחסים בין ארה"ב לישראל, שכוללים את חיזוק הדמוקרטיה שבנויה על מוסדות חזקים, מנגנוני איזונים ובלמים - וגם על מערכת משפט עצמאית". גם שגריר ארה"ב בישראל התקשה להבין מה החידוש: "היא אמרה את אותו הדבר שאני אמרתי בעצמי 100 פעם". האמת היא שאם כבר, העובדה שקביעה כל כך בסיסית צריכה בכלל להיאמר, או נתפסת בישראל כפרובוקציה, ממחישה עד כמה התרחקנו בחודשים האחרונים ממה שעד לא מזמן נראה ברור מאליו ואלמנטרי.
אבל לא שר החוץ, עמיתו של בלינקן, יבליג על פגיעה בכבוד המדינה: "אני יכול לומר לך", עלה למתקפה, "שאם תשאל אותה מה מפריע לה ברפורמה היא לא תדע להגיד לך מה מפריע לה". משם עבר לשלב ההוכחות: "אני ביקרתי בכמה מקומות ושמעתי הערות. שאלתי אותם: 'מה בדיוק מפריע לכם?', ואף אחד לא ידע להגיד לי". לסיכום חלק לתלמידה המתקשה ציון שלילי מהדהד: "אני לא יודע אם היא קראה את החוק או לא - ההערכה שלי היא שלא".
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיפרט טריוויה משעשע: סגנית הנשיא האריס היא בהשכלתה משפטנית וכיהנה בעברה כתובעת הכללית של קליפורניה. קל לגחך על ההתנשאות, היהירות, והאטימות של השר שמשקפת נטיות כאלה של הממשלה כולה. בטח כשזה מגיע להפיכה המשטרית: כמו בטענה המופרכת על האריס; או שהציבור תומך ברפורמה או שפשוט לא הבין. בעיה של הסברה. אבל האמת היא שזה הרבה יותר ממגוחך. בתקופה שבה היחסים בין המדינות נתונים במשבר מתמשך, עם סכנות ואיומים מסלימים, כשהתמיכה האמריקנית נחוצה מתמיד, וכל סיכוי מעורפל להישג מדיני עובר בבית הלבן, לתקוף את סגנית הנשיא - ועוד בשעה שהיא מתייצבת למרות המטענים הידועים באירוע הצדעה לישראל - זה לא רק מפגן של דיפלומטיה כושלת אלא רשלנות מקצועית.
פגיעה ממשית באינטרסים הבסיסיים של ישראל בדיוק בזירה שבאחריותו של שר החוץ לטפח. אפשר רק לתהות בצער איפה שמחה רוטמן כשצריך אותו. מי יודע, אולי הוא חוטף גם מיקרופונים.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסטריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
