בימים אלו מתרקמת דרמה בקנה מידה גלובלי. הסכם נורמליזציה עם סעודיה יכול להוות תפנית אסטרטגית שתשפיע על עתיד מדינת ישראל והמזרח התיכון כולו. בצד ההזדמנות ישנם גם סיכונים, אולם בתהליך נכון ומתוכנן ניתן יהיה לנהל אותם ולתת להם מענה ראוי. על רקע זה, מומלץ להביא בפני הקבינט המדיני-ביטחוני את המסגרת והעקרונות להסכם, בכדי לדון בהם תוך כדי המו"מ, ולא להגיע להצבעה עם "הסכם סגור" רק בסוף התהליך.
למה דווקא עכשיו? הרקע למגעים
השאלה הנשאלת בציבור ובקרב אנשי המקצוע היא: למה עכשיו? מה קרה שדווקא בעת הזו מתבשל הסכם היסטורי? בירור של הסוגייה יאפשר את הבנת המצב, והכוונת התהליך ותוצאותיו למיקסום ההזדמנויות. בימים אלו ישנה התלכדות נסיבות ייחודית בין שלוש המדינות המעורבות בהסכם: סעודיה, ארה"ב וישראל. שילוב של אינטרסים פנימיים (מול הציבור בכל מדינה) וחיצוניים (גיאו-אסטרטגיים) יצר קרקע פורייה לקידום הסכם משותף.
סעודיה. בממלכה מוטרדים באשר לביטחון הלאומי שלה, בעיקר בשל האיום האיראני (כן, למרות ההסכם שנחתם בין המדינות). אירוע תקיפת מתקני הנפט של חברת אראמקו ב-2019 היה יותר מצלצול השכמה, ולמעשה היווה את קו פרשת המים. סעודיה הבינה את חולשתה מול איום הטילים והכטב"מים, ובעיקר את חוסר יכולתה לסמוך על מי שחשבה שהייתה בת ברית ותצא להגנתה - ארה"ב.
תובנה זו, שלא ניתן להישען על ארה"ב, הביאה את יורש העצר מוחמד בן סלמאן לקדם אסטרטגיה יצירתית תוך נטילת סיכונים והליכה על הסף ביחסיו עם וושינגטון. למשל, הוא קידם הסכם עם איראן בחסות סין, לא שיתף פעולה עם בקשת ארה"ב לתאם את מחירי הנפט (בהקשר הרוסי) וגיוון את האמל"ח שלו גם ברכישה מסין. איתותיו נקלטו היטב בבית הלבן, והתוצאה היא הניסיון לקדם את ההסכם.
בנוסף, בן סלמאן מנסה למצב את מעמדו הפנימי בממלכה על רקע תחרות בין נסיכים, דימוי של חוסר הצלחה במלחמה בתימן, החרם הלא-מוצלח על קטאר ועוד. הוא מבקש להצטייר כשליט מתוחכם, המחזק את מעמדה האזורי של סעודיה ומציב אותה כמובילת העולם הערבי-סוני - ואותו כמנהיג בעל חזון.
ארה"ב. הממשל הדמוקרטי נתון בקשיים. מעבר לתמיכה הציבורית הלא גבוהה בנשיא ובמדיניותו, לא נרשמת הצלחה בדחיקת סין בזירה העולמית. הנסיגה מעיראק, סוריה ואפגניסטן, כחלק מניסיון להתנתק מהמזרח התיכון והמפרץ הפרסי, לא רק שלא תרמו למצב אלא אפשרו לסינים לחדור ולקדם את השפעתם שם. בנות ברית של ארה"ב מהאזור נדחקו לבצע הערכה מחדש באשר ליכולתה להיות משענת אסטרטגית עבורן, ולכן הן מתקרבות לסין ובתחומים מסוימים גם לרוסיה.
הישג מדיני משמעותי של ג'ו ביידן – כמו הסכם משולש עם סעודיה וישראל תוך הישג בזירה הפלסטינית - יכול לשמש קלף מנצח בואכה הבחירות בסוף 2024 (חזון שתי המדינות לשני עמים הוא נושא חשוב למצביעים הדמוקרטים). בנוסף, קידום עסקאות למכירת נשק ואמל"ח אמריקניים לסעודיה יהווה תרומה לא מבוטלת לכלכלה בארה"ב.
ישראל. מצבה האסטרטגי נמצא בנקודה רגישה: איראן מתקדמת לכדי מדינת סף גרעינית; ביטחונה העצמי גובר בשל יכולותיה המתקדמות בתחומי הטילים, החלל והכטב"מים; היא הצליחה להתמודד באופן ראוי עם הסנקציות האמריקניות והובילה את רוסיה לפתח תלות באמל"ח שלה. כל אלו מציבים את איראן בעמדת תעוזה וביטחון עצמי גבוה המאיים על ישראל.
מצב זה מקרין גם על ביטחונו של חיזבאללה ועל הסיכון האפשרי למלחמה בחזית הצפונית. לכך יש להוסיף את הטרור ביהודה ושומרון, את האתגר מול רצועת עזה, את בעיית המשילות בתוך הקו הירוק, הפשיעה הגואה והמשבר האזרחי הפנימי. כל אלה מחייבים את ישראל לחפש יציבות ויוזמות חיצוניות מקוריות. בהקשר הזה לא ניתן להתעלם מהרצון של ראש הממשלה בנימין נתניהו להנציח את מורשתו: הישג מדיני שכזה יציב אותו כמנהיג יחיד בדורו.
ההזדמנויות שמחכות לשלוש המדינות
לאור הניתוח הכללי לעיל, הגעה להסכם תייצר הזדמנויות אסטרטגיות משמעותיות לארה"ב, לסעודיה ולישראל:
1. בהיבט הגלובלי: חיזוק תדמיתה ומעמדה של ארה"ב; דחיקת סין מהמפרץ הפרסי והמזרח התיכון וחיזוק הברית המערבית-סונית נגד הברית המזרחית-איראנית.
2. בהיבט האזורי: קידום היציבות האזורית, שתישען על שיתוף פעולה ביטחוני, מודיעיני ומבצעי מול האיום האיראני (בין השאר בתחומי ההגנה נגד טילים ומעופפים).
3. בהיבט הכלכלי: קידום פרויקטים שהמרכזי שבהם הוא מסדרון מסילות רכבת ונתיבי סחר שיחבר את הודו למזרח התיכון ואירופה. הכרזה זו של הנשיא ביידן במסגרת ועידת ה-20-G היא גולת הכותרת של החזון הכלכלי-מדיני-אסטרטגי. מעבר קרקעי מהיר של סחורות ואנרגיה בין סעודיה, איחוד האמירויות, ירדן וישראל לא רק שיקצר זמנים מהמזרח הרחוק, אלא גם יוזיל את השינוע ויהפוך את ישראל לנקודת מפגש אסטרטגית בחיבור שבין היבשות (מכאן יעברו סחורות בספינות לאירופה, ועל רקע זה מבקשת טורקיה את קירבת ישראל, בכדי לזכות באפשרות להיות נמל המעבר). מעבר לכך, ישראל היא מעצמה בתחומי הטכנולוגיה והנשק, והפוטנציאל לעסקאות בתחומים הללו גדול.
4. בהיבט מדיני: כל הנ"ל מעצים את חשיבותה של ישראל. יציבות היא שם המשחק בכלכלה, והאינטרס של אירופה, הודו, ארה"ב ושאר העולם יהיה לאפשר יציבות בישראל כדי שלא לפגוע בכלכלתה. בנוסף, חיזוק היחסים המיוחדים עם ארה"ב הוא ערך עליון בתפיסת הביטחון הישראלית. הסכם נורמליזציה יחזק את אפקט המשיכה ויקדם הסכמים עם מדינות מוסלמיות נוספות (פקיסטן, אינדונזיה, בנגלדש, מאלי, ניז'ר, סומליה ומאוריטניה).
5. בהיבט האיראני: קידום הסכם הכולל מרכיבי ביטחון משותפים עשוי להוביל למאזן נגד ההשפעה העצומה של טהרן. ישראל תבקש לנצל אותו להחזרת סנקציות על איראן, ובעיקר כדי להשאיר על השולחן את רעיון האופציה הצבאית נגד תוכנית הגרעין.
ועדיין, יש גם סיכונים
בצד ההזדמנויות הגדולות, הסכם משולש עם ארה"ב וסעודיה טומן בחובו סיכונים לא פשוטים ומכשולים שאותם צריך לעבור *לפני* החתימה ההיסטורית.
1. איראן. המו"מ עלול להאיץ פעולות צבאיות שלה נגד ישראל או סעודיה, באופן ישיר או באמצעות שלוחיה (החות'ים בתימן, המילציות בעיראק וסוריה וחיזבאללה בלבנון), הכול כדי להשפיע ולשבש את קידום או קיום ההסכם.
2. סין ורוסיה. דחיקתן מהאזור וצמצום השפעתן הגלובלית עלולים להאיץ מהלכי נגד והתרסה נגד מדיניות ארה"ב, ולהשפיע על ישראל באופן עקיף ואף ישיר (חיזוק יכולות איראן בתחומי הגרעין, מניעת סנקציות, כולל בתחום הטילים, ועוד).
3. הבקשות הסעודיות. הדרישות המרכזיות של הממלכה מתמקדות ברמת הביטחון שהיא מבקשת לקבל מול האיום האיראני. לפיכך, בקשתה לקבלת יכולת "מעגל דלק גרעיני מלא" היא סיכון שעלול לאפשר מעבר ליכולת צבאית.
מעבר לאפשרות שהיא תפנה לרכוש יכולת כזו מסין או רוסיה, יש לקחת בחשבון שלושה תרחישים: יכולת אזרחית כדוגמת הכורים באמירויות; שליטה ובקרה אמריקניות ביכולת הגרעין, או קבלת הבקשות הנוספות ל"חבילת ביטחון" כוללת לסעודים מפני האיום האיראני. לגבי רכש נשק מתקדם מארה"ב ניתן להגיע לנוסחאות המשמרות את היתרון האיכותי הישראלי. לגבי ברית הגנה - גם בכך ניתן להגיע להסדר המניח את דעתה של סעודיה, המבקשת להישען על ארה"ב במקרה של איום מצד איראן.
4. מצרים. יש לתת את הדעת באשר לפגיעה אפשרית במצרים כתוצאה מהסכם שכזה. כלכלתה הרעועה עלולה לספוג מכה קשה אם תצטמק העברת הסחורות דרך תעלת סואץ בשל הקמת המסילות מסעודיה לירדן וישראל. זאת אפשר למזער בדרכים שונות (תמורות כלכליות, תמריצים וחיזוק הסיוע האזרחי למצרים).
תא"ל (מיל') אורן סולומון5. הסוגייה הפלסטינית. הרשות הפלסטינית אינה צד בהסכם אולם היא משפיעה ומושפעת ממנו. על ישראל לשמר את עקרונות הסכם אוסלו (מונופול על הכוח של הרשות, רמת ביטחון, מניעת הסתה ועוד), תוך מתן תמורות ובעיקר קידום יוזמות כלכליות משמעויות לשיפור רמת החיים ביהודה ושומרון.
אבו מאזן נתון בדילמה קשה: האם לתת את ברכתו להסכם ולהסתפק בשיפור כלכלי? או להחמיץ עוד הזדמנות ולהישאר מריר ברקע עוד הסכם שלום שנחתם עם ישראל, כשהפעם מדובר במדינה המוסלמית החשובה ביותר?
מדינת ישראל נמצאת בצומת דרכים אסטרטגי. חתימה על הסכם תוך מינוף ההזדמנויות שהוא מאפשר (ויש עוד רבות שלא פורטו כאן), תוך מתן מענה ראוי לסיכונים, יביאו בשורה גדולה. ראוי ונכון ללמוד מלקחי העבר, לשתף את גורמי מערכת הביטחון כבר בשלב המו"מ תוך הקמת צוותי מומחים, ולקדם דיון קבינט על המסגרת האסטרטגית של הסיכונים וההזדמנויות. העיקר לא להגיע עם הסכם סגור להצבעה סופית.
- תא"ל (מיל') אורן סולומון היה בכיר במטה לביטחון לאומי ובמשרד ראש הממשלה. חוקר לאסטרטגיה וביטחון לאומי. חבר בתנועת הביטחוניסטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
