משרד החוץ הודיע הערב (יום ב') על החזרתו של השגריר הישראלי בדרום אפריקה, אלי בלוצרקובסקי, להתייעצויות בירושלים. זאת, במחאה על ההתבטאויות האחרונות והחריפות שמשמיעים שם בכירי המדינה, בראשם הנשיא סיריל רמפוזה שהאשים כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה. הוא אף הודיע בסוף השבוע כי ארצו פנתה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, בדרישה שיחקור "פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות" שלטענתו ישראל מבצעת במלחמה.
הכותרת
למה ישראל לא מנתקת את האינטרנט בעזה?
21:11
בהודעתו על פנייה להאג – אף ששם כבר מתנהלת חקירה בסוגיה, שכוללת את הזוועות שביצעו מחבלי החמאס במתקפת 7 באוקטובר – טען רמפוזה כי עזה הפכה ל"מחנה ריכוז". הוא הוסיף שהוא לא תומך במעשיו של חמאס ב-7 באוקטובר ובחטיפת הישראלים לעזה, אבל לא השמיע גינוי חד-משמעי לזוועות הטבח ואמר כי תגובת ישראל בהפצצות, שבהן לדבריו עזתים "נהרגים כמו זבובים", מהווה כאמור פשע מלחמה. בהחלטתה לפנות להאג, יצוין, שמה עצמה דרום אפריקה ברשימה מפוקפקת של מדינות שכבר פנו לבית הדין: בנגלדש, בוליביה, קומורו וג'יבוטי.
בישראל הביעו זעם על הדברים, וגורם מדיני מסר הערב: "החזרת השגריר להתייעצויות היא מסר לדרום אפריקה אשר חצתה את כל הקווים". יחד עם זאת, ייתכן כי מדובר בסוג של הקדמת תרופה למכה, כיוון שבדרום אפריקה ממילא שקלו לסלק את השגריר הישראלי ורק ביום חמישי האחרון הודיעה מפלגת השלטון שם, ANC, כי תתמוך ביוזמה בפרלמנט לדרוש מהממשלה לסגור את השגרירות הדרום אפריקנית בתל אביב ולנתק את כל היחסים עם ישראל.
דרום אפריקה, נזכיר, היא מהתומכות הגדולות ביותר של הפלסטינים בקהילה הבינלאומית, והיא משמיעה שוב ושוב ביקורת על ישראל - תוך השוואת מאבקם של הפלסטינים לזה שניהלו השחורים נגד משטר האפרטהייד במאה שעברה. כבר בשנת 2018 החזירה דרום אפריקה את שגרירה מישראל, ומאז אין לה כאן שגריר. בשבוע שעבר היא החזירה את כל הדיפלומטים שלה מהארץ, במחאה על התקיפות בעזה, והודיעה שהיא בוחנת את המשך היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.
בירושלים הביעו תרעומת על התנהלותה של דרום אפריקה מתחילת המלחמה, וזעמו אחרי ששרת החוץ הדרום אפריקנית, נלדי פנדור, קראה בגלוי להעמיד לדין את ראש הממשלה בנימין נתניהו על פשעי מלחמה בהאג. אותה שרת חוץ אף שוחחה במהלך המלחמה עם בכירי חמאס, שהודיעו לאחר מכן שהיא הביעה תמיכה ב"שיטפון אל אקצא" – השם שנתן חמאס למתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר.
דרום אפריקה היא גם המדינה היחידה בעולם, אולי למעט איראן, שבהודעה רשמית אחרי המתקפה טענה שנהרגו 1,400 "חיילים ומתנחלים". שבוע אחרי פרוץ המלחמה, ולאחר מחאות נמרצות של הקהילה היהודית, הנשיא רמפוזה ניסה לאזן במקצת את הדברים וגינה את "ההרג האכזרי של אזרחים על-ידי חמאס", אך באותה נשימה גם הביע הזדהות עם "העם המדוכא" בפלסטין.
דרום אפריקה, יצוין, מנהלת קשרים עם החמאס כבר שנים ארוכות. השיא נרשם בשנת 2015, כאשר משלחת של ראשי ארגון הטרור ביקרה במדינה בהזמנת הנשיא דאז, ג'ייקוב זומה. ישראל והנשיא הפלסטיני אבו מאזן זעמו על האירוח. בקייפטאון יש גם משרד של חמאס – למרות שהיא מכחישה רשמית את קיומו. דרום אפריקה אף מקיימת קשרים טובים עם איראן, ורק לפני כחודש ביקרה שרת החוץ פנדור בטהרן. דרום אפריקה הייתה בין אלה שדחפו לצירוף איראן לארגון ה-BRICS שמאגד את כלכלות ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה.
במערכת הפוליטית בדרום אפריקה מתנהל מאבק בין המחנה המתון יחסית במפלגת השלטון ANC, שבראשו עומד הנשיא סיריל ראמפוזה, למחנה הקיצוני שבראשו עומדת שרת החוץ פנדור – שדוחף לניתוק היחסים עם ישראל. בדרום אפריקה חיים כ-60 מיליון איש, והאוכלוסייה המוסלמית מונה בין 5 ל-7 מיליון איש (המספר המדויק אינו ידוע).
מצד שני, דרום אפריקה מקיימת מערכת כלכלית קפיטליסטית – שתלויה מאוד בהמשך שיתופי הפעולה עם המערב. מסיבה זו היא נזהרת שלא להזדהות בפומבי עם ציר הרשע, מחשש שתאבד תמיכה אמריקנית. היא מקבלת הטבות כלכליות במסגרת תוכנית AGOA האמריקנית, שמאפשרת למדינות לייצא לארה"ב סחורות ללא מכסים או עם מכסים מופחתים. בקרב מדינות אפריקה, התוכנית הזו מועילה לה במיוחד. ארה"ב תמיד התייחסה בחשדנות לדרום אפריקה אך לא ממש שברה את הכלים.
בדרום אפריקה חוששים לפיכך מהתגובה האמריקנית, אם תתקבל החלטה על ניתוק היחסים עם ישראל. בפרטוריה יש מי שמעריכים שצעד כזה יגרור תגובה אמריקנית חריפה עד כדי סילוקה מתוכנית AGOA. עשרות אלפי אזרחים בדרום אפריקה מועסקים במפעלים בבעלות אמריקנית, ובמדינה מושקע כסף רב מארה"ב.
