איזה תמונה מפריז הציפה אתכם יותר? מה היה שבריר הרגע שסחט מכם דמעות יותר מתוקות? שהוציא יששששש יותר עצבני? שפירק אתכם ליותר חתיכות?
הרגע שבו הג'ודאית ענבר לניר, אחרי שזכתה במדליית כסף, אמרה שזו זכות להביא קצת חדשות טובות בתקופה הזו – ועל הדרך גילתה שגומיית השיער הצהובה שלה, היא לא סתם, יש לה משמעות עצובה?
או הרגע שבו, עם תחילת הקרב שהעלה אותה לגמר, לניר הסתערה על אלופת העולם מגרמניה, כאילו איזה דיבוק, שלא קשור לעולם הג'ודו, אחז בה. בעיניים שלה ראית אש ואיפון. והיא תקפה ולא הרפתה עד שמדינה מוקפת אויבים קיבלה את המדליה שלה?
או אולי הרגע שבו בשלהי הקרב של הג'ודאי פיטר פלצ'יק על הארד, כשהתברר שחלה טעות, אין שלושה עונשים, הישראלי לא הפסיד לשוויצרי, הוא בעצם ניצח – פלצ'יק והמאמן שלו, אורן סמדג'ה, התחבקו, וכרעו, והצמידו ראשים?
או הרגע שבו קרב אחד קודם, תוך כדי הפלה של ההולנדי, כשהוא עוד חצי באוויר, תלוי בין איפון לארץ, פלצ'יק שיחרר שאגה שסיפרה הכל, סיפרה הרבה יותר מסתם תחרות?
או הרגע שבו פלצ'יק, המדליה כבר בכיס, גילה בריאיון שכולו דמעות, אצבעותיו החבושות על פניו, שבסך הכל רצה לשמח עם במלחמה, ומאמן שאיבד את היקר לו מכל בעזה?
קשה לדעת מה הציף יותר, הוציא יותר. הג'ודו גמר עלינו היום. מה שבטוח שזה לא היה ככה קודם. ברור, תמיד התמוססנו מהישגי השליחים שלנו באולימפיאדה, תמיד יצאנו מפרופורציות, כאילו כל הקיום שלנו תלוי בפודיום כזה או אחר. אבל הפעם זה הרגיש אחרת.
אף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיה מחר, או בעוד שעה. איזה מנהיג של ארגון טרור, מעט צפונה לנו, הרי כבר איים היום שאנחנו הולכים לבכות. יש לנו רק את עכשיו. ובעכשיו הזה יש לנו את ענבר לניר ויש את פיטר פלצ'יק
על מה שכולנו עוברים כבר עשרה חודשים אין טעם להרחיב. רגעי השמחה הם כל כך במשורה, ואנחנו כמו מנסים לרדוף אחריהם, להיאחז בהם, לחבק אותם. שלא ייעלמו ויבואו אחרים במקומם.
והינה, במטוטלת המאניה דיפרסיה שעם שלם חווה כבר תקופה ארוכה, מטוטלת שנעה בין רגעים שוברי לב למעוררי תקווה, חווינו אושר ונחמה בהכי אקסטרים. אושר ונחמה של ביחד ננצח.
ליאור בן עמייובל חןאף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיה מחר, או בעוד שעה. איזה מנהיג של ארגון טרור, מעט צפונה לנו, הרי כבר איים היום שאנחנו הולכים לבכות. יש לנו רק את עכשיו. ובעכשיו הזה יש לנו את ענבר לניר ויש את פיטר פלצ'יק. ויש לנו שתי מדליות.
עכשיו, כמובן, אנחנו רוצים עוד.
