באחד מימיה הסוערים של כנסת ישראל השבוע השתרבב דיווח שבימים אחרים אולי היה מקבל כותרות בולטות יותר. על פי חדשות 13, הרמטכ"ל הרצי הלוי הגיע לפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם שר הביטחון יואב גלנט על מנת לדון בהשלכות של חלוקת סמכויות מתאם פעולות הממשלה בשטחים בינו לבין השר בצלאל סמוטריץ'. אלא שהאחרון סירב להגיע וטען שהוא מבקש לשמור את הרמטכ"ל מחוץ לשדה הפוליטי.
השארתם של צה"ל והרמטכ"ל מחוץ לשדה הפוליטי היא אכן מטרה בעלת חשיבות ראשונה במעלה, אלא שכרגע זוהי הקטנה בצרות שעימן צריכים מפקדי צה"ל להתמודד. לא אל שדה של פוליטיקה גוררת הממשלה את הצבא, אלא לתוך בוץ תובעני שלא ברור אם יש מי שיוכל לחלץ אותו ממנה.
"חוק יסוד: הצבא" מכפיף את צה"ל לדרג המדיני. כראוי למדינה דמוקרטית, הצבא הוא זרוע ביצוע ההחלטות המדיניות. זהו עיקרון בעל חשיבות ראשונה במעלה, בעיקר במדינה שבה חיילים וחיילות מתגייסים מכוח חוק גיוס חובה. הידיעה שהפקודה שהם נדרשים למלא לא משקפת עמדה אישית משתנה של מפקדת היא קריטית במציאות שבה חיילים נדרשים לעתים לסכן את חייהם ואת בריאותם.
לכן, הדרג הצבאי – בכיר ככל שיהיה – מתבקש להציג את המלצותיו לדרג המדיני, אך לקיים את אשר האחרון ינחה אותו, גם כשהנחיות אלה מצויות בסתירה לעמדתו. חריג לכך הוא הכלל הידוע של "פקודה בלתי חוקית בעליל". כשם שנוכח פקודה כזו על החייל הפשוט לסרב, כך על הדרג הצבאי לסרב למלא אחר הנחיה הנופלת תחת קטגוריה זו. ועוד צריך לומר: במדרג היחסים בין הדרג המדיני לבין הדרג הצבאי קיים שחקן נוסף, והוא החוק, וגם הדרג המדיני איננו מעליו.
פקודה בלתי חוקית בעליל כזכור, היא כזו ש"דגל שחור מתנוסס מעליה", כפי שכתב ב-1957 השופט בנימין הלוי במשפטם של מבצעי טבח כפר קאסם. זה תיאור השמור למצב קצה שכמעט ואינו קורה. ודאי לא בממשק שבין הדרג הצבאי לדרג המדיני. ואולם, הימים האחרונים מלמדים אותנו שתרחיש כזה, שבו מפקדי הצבא צריכים לשאול את עצמם אם הם נשמעים להנחיית הדרג המדיני או לפסיקת בג"ץ, אינו חזון אפוקליפטי של נביאי זעם מנותקים. האפשרות הזו נמצאת ממש מעבר לפינה.
לא קשה לדמיין אירוע שבו הדרג המדיני מורה למפקד הצבאי ביהודה ושומרון, למשל, להרחיב את שטח הישיבה בחומש שלגביו נקבע על ידי בית המשפט העליון שמדובר ביישוב לא חוקי על קרקע פלסטינית פרטית, ולכן לא מדובר בדירקטיבה מדינית לגיטימית, אלא בגזל לא מוסרי ולא חוקי. במצב כזה יצטרך אלוף פיקוד מרכז לשאול את עצמו מי קובע את החוק – הכנסת או בית המשפט העליון? או למשל, דמיינו מצב שבו יידרש אלוף פיקוד העורף לחתום על צו הריסה לבתי משפחות מחבלים שעתירת בני משפחותיהם טרם נדונה בפני בית המשפט העליון. מה עליו לעשות?
ד"ר עידית שפרן גיטלמןצריך לזכור: ההגדרה "דגל שחור מתנוסס מעליה" לא מתייחסת למרחב החוקי בלבד. היא בעלת אופי מוסרי נורמטיבי. כלומר, כשברור שההנחיה איננה מוסרית, יש לסרב לבצע אותה. לכן, גם אם ימתין הדרג המדיני להשלמת הרפורמה, ורק אז יעביר לצבא הנחיות מסוג זה, עדיין יידרשו מפקדים ערכיים להכריע אם הם חוסים תחת הגדרה פורמליסטית ריקה של חוק, או נצמדים לאתוס הצה"לי הרואה בחוסן מוסרי את מבטחו.
לא מדובר בסוגייה תיאורטית לדיון בבה"ד 1 אלא בשאלה אקטואלית שראוי שמפקדי הצבא הבכירים ידונו בה ויגבשו דרכי פעולה ליום דין. חלום הבלהות הזה עלול להיות מנת חלקם בקרוב, ורצוי שיגיעו אליו מוכנים, ולא יתעוררו בבעתה. הרמטכ"ל יכול להסביר לראש הממשלה על הנזקים הצפויים מתוכנית חלוקת הסמכויות המתוכננת, והאחרון ודאי יהנהן בהבנה ויבטיח שאין דבר שמטריד אותו יותר מביטחון ישראל. המציאות מלמדת שאין תרחיש שהוא דמיוני מדי, אין קו שלא ייחצה בחסות הדהירה לרפורמה ואין מי שיגן על צה"ל מלבדו.
- ד"ר עידית שפרן גיטלמן היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
