ההפגנה נגד שרה נתניהו בשבוע שעבר מול המספרה בתל אביב גרמה במחשבה ראשונה לגבות להתרומם. אמנם אשת ראש הממשלה, אבל כביכול אדם פרטי שלא נבחר על ידי הציבור. האומנם מוצדקת מחאה כה רועשת בזמן שהיא עושה גוונים? העיסוק התקשורתי בה אכן תמיד היה אינטנסיבי, והיא ללא ספק מגנט בלתי נלאה לסיפורי רכילות והתעמרות שהגיעו גם לבתי משפט. אבל אלפים מחוץ למספרה שלה? מה עבר עליהם? מבלי להיכנס לאופי האירוע, שלרגעים בשידור בטלוויזיה אכן נראה מדאיג (תודה לאל, איש לא נפגע), האם יש הצדקה לערב את שרה נתניהו בוויכוח הפוליטי?
בעלה בנימין נתניהו עצמו אמר פעם ש"ההתנפלות על רעייתי שרה היא שפל נוסף ביחסים של גורמים מובילים בתקשורת הישראלית, שאינם בוחלים באמצעים כדי לפגוע בי ובדרכי הפוליטית... עזבו את משפחתי". הבעיה היא שנתניהו עצמו הוא זה שמציב אותה כל העת בחזית הציבורית. יועץ התקשורת שלו בכהונה הראשונה, אביב בושינסקי, אמר לי לצורך כתיבת ספרי, כי ראש הממשלה "אימץ את הדגם האמריקני שבו גם אשת הנשיא עומדת בחזית. בעקבות הנהגת חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה ביבי סבר שינהל את השלטון באופן נשיאותי וששרה תמלא את תפקיד 'הגברת הראשונה'". ואכן, בוועידת הליכוד לאחר בחירות 1996 הוא העלה את רעייתו לבימה והקהל קרא "היידה שרה".
עוד קודם הוא חשב לשלב אותה בתשדירי הבחירות. הפרסומאי ראובן אדלר, שנדרש על ידי נתניהו לפגוש את רעייתו, סיפר: "היא אמרה לי שהיא יודעת לרכוב נהדר על סוסים והציעה לצלם אותה רוכבת על סוס בתשדירים. אמרתי לה שזה יהיה צילום יפה אבל לא מתאים לקמפיין. ביבי הורה לי לצלם אותה בכל זאת על סוס. סיפרתי על כך ליועץ האמריקני ארתור פינקלשטיין והוא הבטיח לי להוריד את נתניהו מהעניין. וכך היה".
וממילא, שרה נתניהו הייתה מעורבת באופן כזה או אחר בקמפיינים של בעלה. כבר בפריימריז לראשות הליכוד שהתקיימו ב-2002 מול אריאל שרון היא הוקלטה בשיחת טלפון עם פעיל המפלגה שמשון דרעי, כשאמרה: "ביבי הוא מנהיג שגדול על כל המדינה הזו... כולם רוצים להישחט ולהישרף? יאללה! למה הוא צריך להתאמץ כל כך? נעבור לחוץ לארץ. שהמדינה תישרף".
ניר חפץ, לשעבר מקורב למדי לבני הזוג, העיד בבית המשפט ששרה נתניהו מעורבת באיוש בעלי תפקידים בכירים עד כדי כך שבעלה לא ימנה אדם שלא מקובל עליה. הדברים נאמרו בדיון בתביעת הדיבה שהגיש בן דודו של נתניהו, עו"ד דוד שמרון, נגד איש התעשייה האווירית לשעבר דוד ארצי, שטען שראה חוזה סודי ששמרון ערך ושנחתם בין נתניהו לרעייתו, ובו לכאורה התחייב הבעל שמינויים בכירים במערכת הביטחון יועברו לאישורה. ארצי לא יכול להוכיח את קיומו של מסמך כזה, אבל שרשרת העדים במשפט, ואיתן עדויות רבות אחרות שהתפרסמו בשנים האחרונות בתקשורת ובבתי המשפט, גורמות למביט מהצד להאמין שהיא מעורבות גם מעורבת במינוי תפקידים סביב בעלה.
כל הפרסומים האלה מאוששים את ההנחה שלפיה למעשה שרה נתניהו אינה אדם פרטי אלא סמל מובהק ופעיל בממשלות של בעלה. למרות זאת, למעט דאחקות בטוויטר ובובה מתנפחת סוררת פה ושם, היא מעולם לא היוותה יעד בהפגנות בלפור של השנים האחרונות, ועד יום רביעי שעבר גם לא במחאה הציבורית נגד המהפכה המשפטית. אפשר לתת לכך שני הסברים.
הראשון הוא שהמפגינים נגד בעלה היו ערים למצוקות אנושיות ומודעים למצבה הרגיש והשברירי של שרה. הם קראו את עדויות נשות הניקיון, אבות הבית, הנהגים והיועצים, וגם שמעו את הקלטת ה"פסי-כו-לו-גית! MA.BA!", ובחרו לא להתמקד בה. ההסבר השני הוא שהם ערים לכישורי הקסמים של ראש הממשלה, שמצליח להציג אותו ואת בני משפחתו – מהאנשים החזקים והפריבילגים בהיסטוריה של מדינת ישראל - כקורבנות תמידיים, ולא רצו לתת לו תחמושת.
והנה, בכל זאת הם נהרו בהמוניהם לכיוון המספרה בכיכר המדינה ברגע שדווח ששרה נתניהו נמצאת שם. מה זה אומר עליהם? אולי שהם בסך הכול אנושיים. לאחר שנים שבהן בעלה הציג אותם כשמאלנים שנאמנותם מפוקפקת, או כ"אנרכיסטים", ואחרי יממה אלימה ורועשת בהפגנות שמתחו את העצבים עד הקצה, וכל זאת כשברקע הוא מוביל קואליציית מורשעים, נאשמים ובדוקאי שב"כ המנסים לעוות את שלטון החוק והדמוקרטיה בישראל – אחרי כל זה, הם הביעו מחאה נגד מי שאמנם אינה נבחרת ציבור, אבל בהחלט סמל. אין כאן הצדקה לאירוע המספרה, רק מודעות לעוצמת הכעס והשנאה.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il