מעולם לא פגשתי את רב-סמל ניר קריצ'מן ז"ל. חבריו ומשפחתו מעידים עליו שהיה מטובי הלוחמים של שייטת 13. דמות מיוחדת, אדם עם שמחת חיים, ספורטאי נדיר, חזק פיזית בצורה יוצאת דופן. לוחם בנשמתו.
ב-22 באפריל 2002, במהלך מבצע "חומת מגן", פיקדתי מהחמ"ל המיוחד של השב"כ על פעולה ללכידת מחבלים. החלטנו להקפיץ במסוקים בנוהל "ציפור טרף" (נוהל מרדף) כוח של שייטת 13 יחד עם יחידת המבצעים של השב"כ, כדי לסרוק את תא השטח שבו חשדנו שהמחבלים מסתתרים.
ניר קריצ'מן וחבריו הלוחמים שהונחתו על ידי המסוקים בשטח החלו בסריקות כאשר לפתע המחבלים פתחו באש על הכוח מאחורי גדר אבנים. ניר נפצע קשה בראשו מהירי, חבריו של ניר הסתערו באומץ רב על שני המחבלים והרגו אותם מטווח קרוב. ניר פונה במסוק, אולם נפטר לאחר זמן קצר מפצעיו.
פעלנו מאוד צמוד עם לוחמי ומפקדי שייטת 13 בתקופת האינתיפאדה השנייה. מפקדי היחידה אף פעם לא חיפשו משימות "מיוחדות", אלא להיות תמיד היכן שהכי קשה והיכן שהכי צריך.
שישה לוחמים ומפקדים נועזים איבדה השייטת בלחימה בטרור במהלך האינתיפאדה השנייה: רב-סמל רענן קוממי, סרן הראל מרמלשטיין, סמל-ראשון רועי אורן, סמל-ראשון ארז אשכנזי, סרן מורן ורדי ורב-סמל ניר קריצ'מן, זכרם לברכה.
מבצע חומת מגן יצא לדרך בדיוק לפני 20 שנה, לאחר הפיגוע הנורא במלון "פארק" בנתניה בארוחת ליל הסדר. צה"ל כבש מחדש את כל שטחי הרשות הפלסטינית שהפכה ל"עיר מקלט" ענקית לטרור הפלסטיני והאיסלאמי, ובסיס יציאה לפיגועי התאבדות שגבו מאות קורבנות בצד הישראלי.
מבוקשי טרור רבים היו במנוסה בעקבות המבצע רחב ההיקף לאחר שמקומות המסתור שלהם הפכו לבלתי בטוחים. שירות הביטחון הכללי פעל מסביב לשעון לאתר אותם מחבלים מסוכנים ולהביא למעצרם אם ניתן, ואם לא – להריגתם.
יצאתי עם תחושת עצב עמוקה מהביקור, אבל גם עם גאווה גדולה. משהו עוצמתי ושקט קרן מהמשפחה המתאבלת והכואבת אפילו ברגעים הקשים האלו
בימים שלפני הפעולה בה נהרג ניר, תת-מרחב שומרון בשב"כ בפיקודו של יצחק אילן ז"ל, בסיוע יחידת המבצעים המיוחדים ויחידות נוספות, ניהל מרדף מודיעיני-מבצעי עיקש אחר מפקדי חמאס הצבאי בגזרת שכם וג'נין. פעילי טרור אלו היו קשורים לתשתית קטלנית של חמאס שהייתה אחראית מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה לסדרה של פיגועי התאבדות ופיגועים קשים בישראל ובאיו"ש. פיגועים אלו גבו את חייהם של עשרות רבות של אזרחים חפים מפשע.
כמה ימים לאחר המבצע בו נפל ניר נסעתי עם חבר מיחידת המבצעים של השב"כ לנחם את משפחתו בחדרה. כבר בכניסתי לבית הצנוע והחם חשתי עד כמה המשפחה הזו היא מלח הארץ. הכרתי במהלך הביקור הזה את האבא פניאל, את האמא הדס, את רן האח הגדול, ואת סיוון האחות הקטנה. סיפרתי למשפחה על המבצע, מדוע התקיים ומה היו יעדיו. רציתי שיבינו שלא סתם ניר בנם היה שם, בחוד, עם חבריו.
אין באמת תנחומים על אובדן כזה. יצאתי עם תחושת עצב עמוקה מהביקור, אבל גם עם גאווה גדולה. משהו עוצמתי ושקט קרן מהמשפחה המתאבלת והכואבת אפילו ברגעים הקשים האלו. חשתי גם גאווה גדולה לראות את חבריו הלוחמים של ניר, מגובשים ואוהבים זה את זה אהבה עמוקה, כפי שרק לוחמים שחושלו יחדיו בהכשרה כה מפרכת ובעשרות פעולות מבצעיות ברמות סיכון גבוהות, כשחייהם תלויים זה בזה, יכולים להרגיש.
לאחר מותו של ניר אנשי עמותת "עטלף", יחד עם אביו פניאל, היו הרוח החיה מאחורי הקמתה של עמותת "נירים" שמנציחה את מורשתו של ניר בכך שהיא מעניקה לנוער בסיכון גבוה את ההזדמנות, לעיתים האחרונה, להשתלב במרכז החברה הישראלית הנורמטיבית. כמו בשדה הקרב, בוגרי היחידה בחרו להיות הפעם בחזית הפעילות החברתית, ובכך הם תורמים תרומה חברתית גדולה מאין כמוה.
לפני כשנה פניאל, אביו של ניר קריצ'מן, ביקש לנחם אותי על פטירתו בטרם עת של אחי דורון ז"ל. פניאל ביקש להזכיר לי "סוד נשכח" של מדינת ישראל כדבריו. הוא הסביר לי כי הסוד ששכחו במדינת ישראל הוא האנשים שיש לנו במדינה, ושהוא מגלה כל פעם עוד ועוד מהם.
אני מאוד מסכים עם אבחנתו האופטימית של פניאל. אכן, יש לנו המון אנשים מדהימים, מסורים, ביניהם רבים שמוכנים למסור את נפשם עבור המדינה. אז מה גורם לנו לשכוח בשגרת היום-יום שלנו את הסוד הזה? מדוע אנו נותנים לפוליטיקה הצינית שלנו ולנבחרינו מכל קצות המפה הפוליטית להוביל אותנו לפיצול ולפלגנות? מה יועילו לנו דעותינו הימניות והשמאלניות, אמונותינו הדתיות והחילוניות, אם הדבק המחבר בינינו יתפוגג?
אני מתפלל ומייחל שאותם אנשים נפלאים עליהם מדבר פניאל קריצ'מן, אלו שגם מוכנים למסור את נפשם בשביל העם והמדינה בשדה הקרב, יתארגנו להוביל את איחויו של הקרע הנפער בעם, ויעלו אותנו מחדש על הדרך לאחדות לעם ישראל במדינת ישראל.
זו תהיה הכרת תודה אמיתית, כמו גם הוקרה עמוקה למורשתם של חללי מערכות ישראל ובני משפחותיהם.
- יובל דיסקין היה ראש שב"כ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
