בסוף השבוע יציינו חסידי חב"ד והעולם היהודי כולו 29 שנים להסתלקותו של הרבי מליובאוויטש זכותו תגן עלינו. קולמוסים ועפרונות רבים נשברו בתיאור דמותו האצילית והשפעתו שחרגה הרבה מעבר למה ששכל אנושי יכול להכיל. בין אם זה באמצעות הקשרים הבין-אישיים שהוא רקם עם בכירים ומובילי דעת קהל, ובין אם זה באמצעות אלפי שלוחיו שמחזיקים כיום למעשה את היהדות בכל פינה בעולם. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר.
אישים רבים, בהם פוליטיקאים, מדינאים, אנשי מדע משכילים ושועי עולם שנפגשו איתו בחדרו הפשוט, תיארו במילים יחסית זהות את עוצמת המפגש איתו ואת השליטה שלו בכל הזירות שאליהן נדרש, אך בעיקר מצאו אצלו אותם האישים אוזן קשבת וחיבור אמיתי לכל מה שקשור לעם ישראל ולמצוקותיו ואתגריו, הן לעם היושב בציון ובפרט לאלו שחיים בגולה.
בעיקר, העניק הרבי תשומת לב מיוחדת ליהודים שמסרו נפשם בתנאים לא אנושיים מאחורי מסך הברזל. העניין נגע לו בנימי נפשו העדינים ביותר והוא היה תמיד נוכח 'שם' בצמתים החשובים והקריטיים בעבור אותם יהודים.
ברשותכם אני רוצה לגעת בנקודה אחת מיני רבות העולות מדמותו של הרבי. היכולת הזאת של הרבי להכיל גם קצוות מנוגדים לחלוטין היא בהחלט תופעה שיש לעמוד עליה. כיום, כשאנו רואים כיצד אש המחלוקת מאכלת במחנה שלנו ולהבות השנאה אוחזות בנו ובדעותינו, היה כדאי שנתבונן לרגע בדמותו של הרבי מליובאוויטש. מצד אחד-רב חרדי, אדמו"ר אורתודוכסי שמנהיג עדת חסידים. ומצד שני, אדם רחב אופקים שרכש השכלה גבוהה ומעורה בכל מה שקורה בעולם המגושם אותו אנו מכירים. ניגודיות קצת מתעתעת ללא ספק.
העיתונאי והפוליטיקאי נתן ילין מור, שהיה לגמרי רחוק מהמחוזות של הרבי מליובאוויטש, נפגש עימו פעם אחת, ומספר שחשש מהמפגש על רקע הפערים הדתיים והאידאולוגיים בינו לבין הרבי. כשהרבי קיבלו במאור פנים ואף סיפר לו שהוא קורא אותו באדיקות, הופתע נתן ילין-מור ושאל את הרבי: "איך זה שאתה קורא אותי באדיקות? הלא דעותינו כה מנוגדות בכל התחומים, הן הדתיים האמוניים והן דעותינו הפוליטיות". ענה לו הרבי בחיוך: "לו הייתי קורא רק את מי שמסכים איתי ועם דעותיי, הייתי קורא מעט מאוד בחיי..."
דעה שונה לא אמורה ליצור פירוד לבבות. אפשר בהחלט לכבד ולהעריך גם מי שחושב אחרת מאיתנו, ובעיקר להרחיק כמה שיותר את רעל השנאה מקרבנו. אם בין בני אדם בכלל, גם בין לא יהודים יש לשמור על תרבות של שיח מכובד ועיניי, שבעתיים שבין יהודים הדבר אמור להיות כך.
הרבי ראה באהבת ובאחדות ישראל בסיס לתורה ולחוקותיה. קודם כל, לדעת שיש לנו מכנה משותף רחב שהופך אותנו למה שאנחנו ויהי מה, ואחר כך, אפשר גם אפשר לנהל דיונים וסימפוזיונים ענייניים סביב נושאים שעליהם אנו חלוקים, אבל לעשות את זה מבלי לנעוץ ציפורניים, כי אם בכבוד ובהערכת האחר שניצב מולנו.
הלוואי ונזכה ליישם קצת ממשנתו של הרבי שמצאה דרך ומסילה לכל כך הרבה לבבות, ולא בכדי.
