הקרב המפתיע שפרץ במהלך החג בין רב ניצב דני לוי, מפכ"ל המשטרה, לבין היועמ"שית עו"ד גלי בהרב-מיארה, סביב הדחת יועמ"ש המשטרה, תנ"צ אלעזר כהנא, הוא לא פחות מרעידת אדמה, שקשה להפריז בחומרתה. מפכ"ל המשטרה מצהיר בגלוי שהוא לא מכיר בסמכותה של היועמ"שית ביחס לפרשנות הדין.
אנו רגילים למאבק בין הדרג הפוליטי לייעוץ המשפטי, אך הודעה פומבית של מפכ"ל המשטרה כי הוא לא מכיר בסמכותה של היועמ"שית חורגת ממוסכמות היסוד שהתגבשו מאז קום המדינה, עוגנו עוד בדוח ועדת אגרנט בתחילת שנות ה-60 ואומצו על ידי הממשלה.
בתחילת שנות ה-60 שר המשפטים דב יוסף לא הסכים לקבל את המציאות שנוצרה במשרד המשפטים שבה, לטענתו, שר המשפטים "האמיתי" הוא היועמ"ש, ולא הדרג הנבחר. בעקבות כך מינתה הממשלה את ועדת אגרנט לבחינת מעמדו של היועמ"ש. הוועדה דנה, בין היתר, בשאלה האם "העצה המשפטית, שנתן היועץ המשפטי לממשלה, בעניינים שהם מחוץ לתחום העונשין, מחייבת את הממשלה". ועדת אגרנט, בתשובתה, עשתה הבחנה בין הממשלה לבין הגופים הכפופים לממשלה.
ביחס לחוות דעתו של היועמ"ש אל מול הממשלה, הדרג הפוליטי, נקבע כי: "בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, אשר יש לו כשירות של שופט בית המשפט העליון, כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול דעתה". כלומר, ועדת אגרנט הותירה פתח מסוים לעמדה לפיה יכולה הממשלה שלא לפעול לפי העצה המשפטית של הייעוץ המשפטי לממשלה.
בכל הנוגע לגופים הכפופים לממשלה, נקבע באופן מפורש על ידי ועדת אגרנט כי הם כפופים לעמדה המשפטית של היועמ"שית
אך, בכל הנוגע לגופים הכפופים לממשלה - כגון משטרת ישראל, צה"ל, הפקידים במשרדי הממשלה וכו' - נקבע באופן מפורש על ידי ועדת אגרנט כי הם כפופים לעמדה המשפטית של היועמ"שית. וכך נקבע: "באשר ליתר הרשויות, השייכות לזרוע המבצעת במדינה, סבורים אנו, כי לא יכול להיות ספק בדבר, כי מחובתן לראות את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמדריכה בשאלות חוק ומשפט".
למעשה, ועדת אגרנט קבעה דברים פשוטים וברורים ששיקפו את המסורת שנוצרה מאז ימי קום המדינה: חוות דעתו של היועמ"ש משקפת את החוק הקיים, כלומר הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הממשלה ובוודאי כלפי הגורמים הכפופים לממשלה כגון משטרת ישראל; ולפיכך, לא השר ובוודאי לא המפכ"ל אינם יכולים להעניק פרשנות מוסמכת של הדין או להתנגד לעמדה משפטית שהציגה היועצת המשפטית.
בסוף שנות ה-90 ועדת שמגר חזרה על כללים אלה, והבהירה כי היועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של הדין ביחס לממשלה ובוודאי ביחס לגופים הכפופים לממשלה, כל עוד אין הכרעה אחרת של בית המשפט. דו"ח ועדת שמגר הוגש לממשלה. לא הובעה כל הסתייגות מהמלצות הדו"ח. נהפוך הוא, המלצות הדו"ח ביחס לדרכי מינוי והדחת היועץ המשפטי אומצו במלואן על ידי הממשלה. במובנים רבים דו"ח ועדת שמגר הפך, ביחד עם דו"ח ועדת אגרנט, לאורים והתומים ביחס למוסד היומע"ש.
היועמ"שית סבורה כי שינוי התפקיד של יועמ"ש המשטרה אינו חוקי או שעולה ספק בדבר חוקיות ההחלטה של המפכ"ל, ולכן אין למפכ"ל שיקול דעת עצמאי לסתור עמדה זו, וחובה עליו לקיים את עמדתה של היועמ"שית. הצהרתו של המפכ"ל שלפיה הוא מתעלם מעמדתה המשפטית של היועמ"שית היא חמורה, ומהווה הפרה בוטה של מושכלות היסוד בדבר שלטון החוק במדינת ישראל. טוב ייעשה אם יחזור בו ממכתבו, ויקיים שיח עם היועמ"שית טרם עניין זה יגיע לפתחו של בג"ץ.
ד"ר מתן גוטמן הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי באוניברסיטת רייכמן
