ביקור נשיא ארה"ב ג'ו ביידן במזרח התיכון בשבוע הבא ייחשב להצלחה אדירה אם סעודיה ומדינות ערביות נוספות המפיקות נפט במפרץ הפרסי יסכימו להגדיל את כמויות הנפט והגז שהן מייצאות לשוק העולמי.
זה היעד העיקרי שהנשיא האמריקני מקווה להשיג במסעו המזרח תיכוני. אם יצליח - זה יאפשר לבית הלבן לחלץ את אירופה ממצוקת האנרגיה שאליה נכנסה בגלל המלחמה באוקראינה, יגרום לירידת מחירי הנפט והגז בשוק העולמי וימתן את האינפלציה בארה"ב לקראת בחירות אמצע הכהונה שייערכו שם בנובמבר השנה.
מה שלא פחות חשוב - אם סעודיה ואיחוד האמירויות יסכימו כתוצאה מהביקור להגדיל את כמויות הנפט והגז שהן מייצאות, זה יהיה איתות ברור לעולם שארה"ב חזרה להיות גורם משפיע ומנהיג במזרח התיכון. זו גם חשיבותו העיקרית של ביקור ביידן מנקודת ראות ישראלית: חזרה של ארה"ב לעמדת השפעה באזורנו (אחרי "ההתנתקות" של אובמה וטראמפ) תורמת ישירות לתגבור ההרתעה והביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
לכן היא חשובה הרבה יותר מ"תופינים" אחרים שביידן עשוי להביא באמתחתו, כמו למשל קידום הקמת מערכת התרעה והגנה אווירית אזורית (בהשתתפות המפרציות הערביות וישראל בחסות ובניהול פיקוד מרכז סנטקום האמריקני), צעדי נרמול נוספים של יחסי ישראל-סעודיה או קידום הסכמות בעניין "המים הכלכליים" בין לבנון לישראל.
ביידן לא בא לאזורנו כדי לרצות את ישראל או את הפלסטינים, הוא בא מפני שהנפט והגז המזרח תיכוניים ומיקומו הגיאו-אסטרטגי של המזרח התיכון חזרו בשנה האחרונה להיות בעלי חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה לארה"ב ולמחנה המערבי שהיא מובילה.
זה קרה כתוצאה מהפלישה הרוסית לאוקראינה, ממפגני הכוח הפרובוקטיביים של סין בים סין הדרומי ומהתקדמות פרויקט "החגורה והדרך" שבאמצעותו מנסה סין לרתום לעגלתה הכלכלית את שאר העולם. שכנוע המפרציות הערביות מפיקות הנפט והגז להזרים תפוקה נוספת לשוק העולמי, נחוץ לממשל ביידן כדי לקבל גיבוי ותמיכה מהאגף המזרח תיכוני בעת שהוא מתמודד בזירה הגלובלית עם רוסיה וסין.
הדבר חשוב במיוחד לאמריקנים לנוכח העובדה שמעמדה של רוסיה במזרח התיכון נחלש באחרונה בגלל הביצועים הלא מזהירים של הצבא הרוסי בעת שפלש לאוקראינה. הצלחה מזרח תיכונית תסייע לנבחרי מפלגתו הדמוקרטית של הנשיא האמריקני בבחירות אמצע הכהונה לשמור על הרוב הדחוק שיש להם בשני בתי הקונגרס. הרוב הזה נחוץ לביידן כדי להחזיר את ארה"ב למסלול של דמוקרטיה ליברלית מתפקדת אחרי הטרלול של תקופת טראמפ.
יעד משני של ביידן בביקור הוא להשיג יציבות כדי שארה"ב לא תצטרך לטפל או להיגרר לעימותים בין הקליינטים שלה במזרח התיכון לבין איראן ושלוחיה ובין הפלסטינים לישראל. אם ביידן ישיג בביקורו במזרח התיכון אפילו 80% מיעדיו האסטרטגיים (שום דבר עדיין לא סגור ומוסכם מראש), גם ישראל תצא נשכרת ובגדול.
ואולם, בממסד המדיני-ביטחוני של ממשלת המעבר לא מסתפקים בכך. בירושלים מקווים שהפגנת הקרבה ושיתוף הפעולה עם המעצמה המערבית מספר אחת תתרום להרתעה מול איראן וגם לנכונות של המדינות החתומות על "הסכמי אברהם" לשתף פעולה עם ישראל בהקמת ועיבוי מערך ההגנה האווירית האזורי.
המערך הזה מדאיג מאוד את האיראנים ומהווה מנוף לחץ בידי הבית הלבן במשא ומתן שהוא מנהל עם הרפובליקה האיסלאמית על החזרה להסכם הגרעין מ-2015.
לממשלת ישראל היוצאת ולנשיא ביידן יש גם אינטרס משותף לחזק פוליטית את קואליציית השינוי ואת ראש הממשלה יאיר לפיד לקראת הבחירות הקרבות. ביידן ואנשי ממשלו אינם טורחים אפילו להסתיר את סלידתם ואת חששם מקואליציית ימין-חרדים בראשות בנימין נתניהו שאולי תכונן את הממשלה הבאה בישראל.
ביקור ביידן מעניק ללפיד לגיטימציה כראש ממשלה ודימוי שעשויים לעזור לו בבחירות הקרובות ואין ספק שביידן ובכירי ממשלו מעוניינים בכך. נוח לביידן להתנהל מול האגף הפרוגרסיבי ומפלגתו, כאשר בירושלים יושבת ממשלת מרכז-ימין עם נגיעות סוציאל-דמוקרטיות ונציגי החברה הערבית.
בנושא הביטחון ישראל תציג לביידן את כל החידושים בתחום ההגנה האווירית ובראשם הלייזר ההגנתי שכנראה יהיה מבצעי בעוד פחות משנתיים. הכוונה היא להודות לביידן על מיליארד הדולרים שהקציב לנו כתמיכה מיוחדת לחיזוק מערכת ההגנה האווירית הרב-שכבתית של ישראל, ולהראות לו שכספי משלם המסים האמריקני אינם מבוזבזים לשווא.
שר הביטחון בני גנץ ואנשיו יתאמצו להוכיח לביידן בפעם המי יודע כמה כי כל דולר סיוע תורם לקידום עוצמתה הביטחונית של ארה"ב לא פחות מאשר הוא תורם לביטחון ישראל. סביר מאוד להעריך שפיתוח נשק הלייזר כמו מערכות כיפת ברזל, קלע דוד, וחץ 4 (שנמצא עדיין בפיתוח), יסייעו לארה"ב להתמודד עם איום הטילים ההיפר והאולטרא-סוניים שכבר קיימים בארסנל של רוסיה וסין, אך לארה"ב אין עדיין מענה הגנתי או התקפי לסוגי נשק אלה.
כאמור, שר הביטחון גנץ וראש הממשלה לפיד ידברו עם הנשיא על הצורך לקדם ולהאיץ הקמת מערך הגנה אווירית אזורית עם מדינות ערב במפרץ. המערך הזה, בניהול ובפיקוד אמריקני, כבר קיים והוא מגן על סעודיה ועל איחוד האמירויות לא פחות משהוא מגן על ישראל מפני היוזמות התוקפניות של איראן.
הוא יהפוך ליעיל יותר אם יתווספו לו "שיניים אמריקניות" בדמות מכ"מים וסוללות טילי יירוט נוספים שיוצבו במפרץ. ניסיון השנים האחרונות מוכיח שאיראן ושלוחיה שיגרו יותר טילים ומל"טים תוקפים לעבר סעודיה ואיחוד האמירויות מאשר נגד ישראל. עובדה זו צריכה להילקח בחשבון, בעיקר לנוכח העובדה שהמשא ומתן על חידוש הסכם הגרעין בין ארה"ב לאיראן עלול להיכשל ואז האיראנים כדרכם עלולים להשתולל.
ישראל תשמח אם שליטי סעודיה יעשו מחוות של נורמליזציה כלפי ישראל, זה טוב לממשל בוושינגטון מול הבוחרים האמריקנים וזה טוב לעם היושב בציון. צריך לזכור שהקוץ העיקרי בביקורו של ביידן במזרח התיכון הוא הצורך לחדש את היחסים הקרובים עם מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הכול-יכול של סעודיה שכנראה נתן את ההוראה לרצוח את האזרח והעיתונאי האמריקאי ממוצא סעודי ג'מאל חשוקג'י.
אנשי האגף הפרוגרסיבי במפלגתו הדמוקרטית של ביידן ממש רותחים לנוכח מה שנראה להם כטיהור השרץ אם וכאשר נשיא ארה"ב ילחץ את ידו של MBS. אבל ביידן יעשה זאת מפני שהוא מבין שלעיתים צריך להתפשר ולנהוג על פי כללי ה"ריאל פוליטיק". מחווה סעודית קטנה בתחום הנורמליזציה כלפי ישראל עשויה להמתיק מעט את הגלולה, לפחות בקרב בוחריו היהודים של ביידן.
חשש לפיגועים ורקטות
בכל מה שנוגע לפלסטינים, ביידן יעשה הכול כדי להוכיח להם שארה"ב לא זנחה אותם כפי שעשה קודמו הנשיא טראמפ. זה נועד להרגיע לא רק את אבו מאזן ואנשי פתח הנאמנים לו, אלא גם את אנשי האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית האמריקנית שירצו לשמוע שארה"ב ממשיכה לתמוך ברעיון שתי המדינות ולהעניק סיוע נדיב לפלסטינים.
קיימת אפשרות סבירה שהג'יהאד האיסלאמי וחמאס ינסו לחבל בביקור ביידן באמצעות פיגועי טרור ביהודה ושומרון או אולי אפילו ירי רקטות מעזה. צה"ל ושב"כ כבר הקדימו לכך תרופה כשביצעו מעצרים סיטוניים כמעט מדי לילה בקרב תומכי חמאס והג'יהאד האסלאמי בגדה בשבוע שחלף. בגלל לוח הזמנים הקצר של ביקור ביידן בישראל וברשות הפלסטינית, סביר להניח שרקטה מעזה או אפילו פיגוע קטלני לא יצליחו לשבש אותו. אבל הכוננות בזרועות הביטחון של ישראל תהיה בשיאה בשבוע הבא.
בישראל ידברו עם ביידן גם על לבנון. עמוס בוכשטיין, המתווך מטעם הממשל האמריקני לעניין "המים הכלכליים" ולתיחום הגבול הימי בין ישראל ללבנון, יבוא עם ביידן ויישאר לשיחות נפרדות עם הצדדים. צפויה התקדמות להסכמות בין ממשלת לבנון לישראל. חיזבאללה לא יאהב את זה, ולכן צריך להתכונן לאפשרות שהארגון השיעי הלבנוני, בהשראת פטרוניו האיראנים, ינסה להפריע לביקור באמצעות הטרדות ופרובוקציות (כפי שעשה בשבוע שעבר באמצעות מל"טים). גם את זה ישראל תוכל לספוג ולחכות עם התגובה עד שהביקור של הנשיא האמריקני יסתיים.
כשייתמו הרעשים, הצלצולים ותרועות החצוצרה שילוו את הביקור, יתחדש כנראה המשא ומתן בין איראן לארה"ב על חידוש הסכם הגרעין. מה שהתחיל בווינה מתנהל כעת בקטאר בתיווך השייח המקומי. מהסבב האחרון שנגמר בלא כלום, עולה בבירור שלאיראן כנראה לא דחוף כעת להגיע להסכם עם ארה"ב. לעומת זאת, לארה"ב יש אינטרס ברור להסיר את הסנקציות ואת אמברגו הנפט והגז מעל איראן כדי שהנפט האיראני יחזור לזרום לשוק העולמי.
אבל בניגוד להערכות שהיו בפתיחת המשא ומתן, לאיראן כעת לא דחוף לחזור להסכם. זאת מפני שארה"ב החלה עוד לפני כשנה וחצי לרופף את פיקוח ההגבלות המוטלות על ייצוא נפט איראני. הממשל בוושינגטון נקט מדיניות של עצימת עיניים ואי-אכיפה כלפי הברחות הנפט של איראן כמחווה של רצון טוב בתחילת השיחות בתקווה שהאיראנים יתרככו.
האיראנים אמנם לא הפגינו גמישות במשא ומתן, אך מיהרו להפיק את המרב מהמחווה: איראן מבריחה ומוכרת כיום - מדי יום ביומו - יותר ממיליון חביות נפט במקום 400 אלף חביות ליום בשיא הסנקציות. כך עליית מחירי האנרגיה בשוק העולמי כבר מזרימה כבר עתה מיליארדים לקופת המשטר בטהרן. זו הסיבה שהלחץ באיראן להגיע להסכם עם האמריקנים בגלל מצוקה כלכלית פחת מאוד.
להפך, יש כעת מחלוקות פנימיות ומריבות של ממש בין סיעות בקרב האייתוללות על מידת הוויתורים שמותר וצריך לעשות במשא ומתן עם ארה"ב. המחלוקות הללו משתקפות היטב בעמדות המבולבלות שנציגי איראן מציגים בשולחן המשא ומתן בקטאר. מה שמוסיף לתחושת ה"מה בוער" האיראנית היא העובדה שהם כבר הגיעו כמעט לכל היעדים שהציבו לעצמם בתחום היכולת להעשיר אורניום.
לכן, לא צריך למהר ולחתום על הסכם שיהדק עליהם מחדש את הפיקוח של סבא"א ויכריח אותם להאט את פיתוח הצנטריפוגות החדשות ולמסור לרוסיה את כמויות האורניום שכבר העשירו. ולמה להם למהר אם כל יום שעובר מקדם את איראן למעמד של מדינת סף-גרעינית? המשא ומתן יתחדש אחרי ביקור ביידן במזרח התיכון, אבל הנושאים ונותנים מטעם איראן יחזרו אליו מעמדת עוצמה.
הצעות הלחץ על איראן
בישראל מתכוונים לנסות לייעץ לביידן איך בכל זאת אפשר להגיע להסכם גרוע אבל סביר עם האיראנים. העצה מתמצה במשפט קצר אחד: "תגבירו את הלחץ על איראן". טהרן נושאת ונותנת באופן אפקטיבי ומוכנה לפשרות רק תחת לחץ.
ראש הממשלה לפיד, שר הביטחון גנץ, ראש הממשלה החליפי בנט וכן בכירי מערכת הביטחון יציעו לאמריקנים להפעיל לחץ על איראן בשלושה תחומים: 1. שהממשל יתחיל להמחיש במעשים שככל שמדובר במניעת נשק גרעיני מאיראן האופציה הצבאית נמצאת על שולחן הממשל הנוכחי והיא ממשית ומסוכנת. 2. שוושינגטון תהדק מחדש את אכיפת הסנקציות על ייצוא נפט גז וסחורות מאיראן. 3. לפעול במסגרת האו"ם להטלת סנקציות נוספות על איראן שמפירה את הסכמי הפיקוח על תוכניתה הגרעינית. בישראל מאמינים שאם ארה"ב תפעיל לחץ בתיאום עם האירופים, האיראנים יהיו מוכנים לוויתורים.
העמדה הרשמית המעודכנת של מדינת ישראל בעניין חידוש הסכם הגרעין עם איראן היא שירושלים מעדיפה שלא ייחתם הסכם עם איראן מאשר שייחתם הסכם רע. המתווה של ההסכם שעליו מוכנים כעת האמריקנים לחתום עם איראן מוגדר בירושלים כ"הסכם רע" שעדיף שלא ייחתם.
בכל מקרה, בין אם המשא ומתן עם איראן ייכשל ולא ייחתם הסכם גרעין ובין אם ייחתם הסכם רע, ישראל תצטרך בשנים הקרובות להגביר מאוד את המאמץ המודיעיני כדי לדעת מה באמת קורה בתוכנית הגרעין האיראנית ולהאיץ את ההכנות לביצוע תוכנית מערכה צבאית-קיברנטית שתופעל אם וכאשר ההתעצמות הלא-הקונבנציונלית (גרעינית) של איראן תעבור סף מסוים שיוגדר מראש על ידי הקבינט, או כאשר האיום הקונבנציונלי ("טבעת האש") שאיראן מייצרת עלינו באמצעות שלוחיה והתעשיה הצבאית המתקדמת שלה יהפוך לקיומי.
זאת המשימה שממשלת לפיד תידרש לה כבר עכשיו, בלי להמתין ולאבד זמן יקר עד שייערכו בחירות ותורכב ממשלה חדשה. לכן, גם מינוי הרמטכ"ל החדש לא צריך להתעכב אפילו לרגע. לצה"ל נחוצה המשכיות מיידית ולא דחיית החלטות ומסמוס תקציבים כמו אלו שהיו בשנים האחרונות מסיבות פוליטיות ואשר פוגעים כיום ביכולות חיל האוויר וזרוע היבשה של צה"ל.
