מאז שמוטי שקלאר קרא כאן להקמת מפלגה אלטרנטיבית "ברוח הציונות הדתית הקלאסית" עבור "הציוני דתי המורכב", החלה מפלגת הרוח הציונית את קמפיין הבחירות שלה: היא סימנה את הדתיים הליברלים כמצביעים פוטנציאלים, כשבד בבד היא הצהירה שלא תפסול תמיכה בגוש נתניהו. אכן, הטלטלות הפוליטיות של השנים האחרונות לימדו אותנו שבישראל גם הסותר והבלתי ניתן ליישוב עשויים למצוא את דרכם למפלגה אחת, ובכל זאת, הרוח הציונית לקחה את השיטה צעד אחד רחוק מדי.
המשמעות היא שמפלגה שרוממות הליברליות בגרונה ופלורליזם יהודי בבסיס השקפתה, מצהירה שהיא זו שתיתן את ידה למיזם האנטי-ליברלי הגדול של השנים האחרונות - המתקפה על המוסדות הדמוקרטיים והעמקת השליטה האורתודוכסית. ההכרזה שלפיה בנסיבות המתאימות תהווה הרוח הציונית את הגרוש ללירה של בנימין נתניהו היא אחיזת עיניים של ליברליות. בפועל היא עשויה לקחת קולות ליברליים לטובת הגוש האנטי-ליברלי, והפתק שלה יהיה לא יותר מכדור נגד בחילה למי שמצפונם לא מאפשר להם להצביע ישירות לבצלאל סמוטריץ', דודי אמסלם או משה גפני.
אין ספק, החזרת הכאוס השלטוני, העמקת השליטה של המפלגות החרדיות וקעקוע הלגיטימיות של בית המשפט, הפרקליטות והמשטרה יחליקו הרבה יותר טוב בגרון כשהם ייעשו באמצעות הצבעה למפלגת ישראל היפה, האשכנזית והמשכילה. אבל בשורה התחתונה, הצבעה ל"רוח הציונית" כשאיילת שקד בראשה תהווה בסבירות לא מבוטלת הצבעה לסמוטריץ' ואיתמר בן-גביר כשרים וסגני שרים בממשלה הבאה.
ואולי העניין הוא שהציונות הדתית-ליברלית כבר לא באמת זקוקה למפלגה משלה, אלטרנטיבית ככל שתהיה. שנים שלציונות הדתית היה בית אחד ברור למדי - הפועל המזרחי שהפכה למפד"ל ההיסטורית. זו דעכה והלכה משיא ימי תפארתה ועד הרנסנס האחרון עם נפתלי בנט (12 מנדטים ב-2013), בדומה להרבה מפלגות מגזריות אחרות שהיו בשיאן בימי הפוליטיקה המגזרית ונעלמו מאז לחלוטין. במידה רבה, היעלמותן סימלה את הצלחתן: החל מהתנועות המיישבות שלכל אחת הייתה מפלגה משלה (מפא"י ומפ"ם), עבור ביוצאי מחתרות לח"י ואצ"ל, ועד למפלגת המגזר העסקי של ימי ראשית המדינה - הציונים הכלליים.
(צילום: נוויל)
כעת נראה שבא לקיצו גם תפקידה ההיסטורי של המפד"ל, שבמשך שנים נאבקה – ובהצלחה רבה - על היבטים יהודיים בצביון המדינה ועל תקציבי המגזר הציוני-דתי, בעיקר בחינוך ובהתיישבות. השנים חלפו וכיום הציונות הדתית איננה מקשה אחת, וממילא, הדתי ליברלי נמצא בכל מקום בצבא, באקדמיה, בפרקליטות ובתקשורת. אז מדוע לא בפוליטיקה הכללית? מדוע ציבור שמאס בקיצוניות ובשליטת הרבנים במפלגתו לא יכול להשתלב במפלגה א-מגזרית?
עו"ד בתיה כהנא דרורמפלגת הרוח הציונית, שלפי שקלאר ראויה להוות בית פוליטי לדתי הליברלי, לא מייצגת את הרעיון של יהדות פלורליסטית שלא מעוניינת בשליטה אורתודוכסית על המרחב הציבורי. שקד, שכבר מחפשת רבנים שיתמכו במפלגתה, גוררת את עצמה לדפוס הישן של כפיפות ל"מועצת גדולי התורה", זו המכתיבה, המתערבת והפוסקת מה היא "דעת תורה" בכל סוגייה. משם קצרה הדרך להשתלטות הקיצוניים, כפי שעשו אנשי מפלגת "הציונות הדתית" למפלגת "הבית היהודי" לפני פרישתם, ולא לפני שניכסו לעצמם את שם המגזר תוך חיסול מה שנשאר מהמפד"ל.
לאלה שרוצים לחיות את חייהם כפי אמונתם, שאינם מבקשים לכפות את האורתודוקסיה במרחב הציבורי, לא מתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת או לפתיחת מרכולים בתל אביב, המאמינים בתפיסות פלורליסטיות של יהדות לצד ציונות ובניין המדינה – לכל אלה אין צורך במפלגה מגזרית. אם בעבר המפד"ל נלחמה על חקיקה דתית, היום שומה על דתי-ליברלי להילחם נגד המונופול הדתי, ואת זה הוא יתקשה לעשות באמצעות מפלגה מגזרית. התוצאה עלולה להיות שידור חוזר של "מפלגת ימין ליברלית" נוסח הימין החדש, ובשלב הבא הכשר לממשלת נתניהו-בן-גביר-גפני.
- עו"ד בתיה כהנא דרור היא פעילה חברתית ומייצגת בתחום זכויות נשים. חברה בישראל ביתנו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
