בדרום אפריקה הלך הבוקר (יום ב') לעולמו פרדריק-וילם דה קלרק, הנשיא הלבן האחרון של המדינה ומי שביטל למעשה את משטר האפרטהייד ואפשר לדרום אפריקה להתקדם לעבר הפיכתה לדמוקרטיה מלאה. בחודשים האחרונים סבל מסרטן, ומשפחתו מסרה כי הוא הלך לעולמו בשלווה בביתו בפרסנאיה שבאזור קייפטאון. הוא היה בן 85 במותו.
דה קלרק כיהן כנשיא דרום אפריקה בשנים 1994-1989, והיה זה שב-2 בפברואר 1990, בנאום בפרלמנט הדרום אפריקני, הכריז כי נלסון מנדלה, מנהיג המאבק באפרטהייד, ישוחרר מהכלא אחרי שישב 27 שנה מאחורי סורג ובריח. את ההודעה ההיא מסר חמישה חודשים אחרי שהתמנה לנשיא, ובשעה שבידודה של דרום אפריקה בעולם הלך וגבר וכלכלתה הלכה ונחלשה.
באותו נאום הודיע דה קלרק גם על הסרת האיסור על פעילותם של מפלגת "הקונגרס הלאומי האפריקני" של מנדלה ושל ארגונים אחרים הנלחמים באפרטהייד. רק מעטים מאוד משריו של דה קלרק ידעו כי הוא עומד למסור את ההצהרה ההיסטורית, ואפילו לרעייתו מריקה נודע הדבר ממש ברגע האחרון, כשהשניים היו בדרכם לפרלמנט. כמה חברים בבית המחוקקים נטשו אז את המליאה בעוד דה קלרק נואם, ותשעה ימים אחר כך שוחרר מנדלה מכלאו.
ההחלטה על שחרורו של מנדלה הייתה מפנה היסטורי עבור דרום אפריקה, מדינה שבמשך עשרות שנים הייתה נתונה לסנקציות וגינויים מצד רוב העולם בשל מערכת האפליה הגזעית שלה. דה קלרק, שבדרום אפריקה נודע בשמו המקוצר FW, חלק ב-1993 את פרס נובל לשלום עם מנדלה, מי ששנה אחר כך, בבחירות הראשונות שבהן הותר לשחורים להצביע, נבחר לנשיא במקומו.
תפקידו של דה קלרק במעבר של דרום אפריקה מגזענות ממוסדת לדמוקרטיה מלאה נותר בעיני רבים שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה, יותר מ-20 שנה אחרי סיום האפרטהייד. בצד השחור רבים האשימו אותו כי לא עשה די כדי למנוע את האלימות נגד דרום אפריקנים שחורים ונגד פעילים מתנגדי אפרטהייד בשנות שלטונו האחרונות, ובצד הלבן היו שהאשימו אותו בבגידה בשל תרומתו לסיום האפרטהייד.
נתגעגע אליך, טאטה
רבים משווים את דה קלרק למנהיגה האחרון של ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב. דה קלרק וגורבצ'וב היו שניהם משרתים נאמנים של מפלגתם עד שלפתע שינו את דרכם והחלו לנקוט רפורמות שפירקו את אותן מערכות ממש שבהן צמחו ושמהן ניזונו במשך עשרות שנים. דה קלרק עצמו הודה לימים כי קריסת ברית המועצות והקומוניזם במזרח אירופה עזרו לו לקבל את ההחלטה להנהיג רפורמות משלו, משום שהיא הסירה מהדרך את "האיום האדום" שממנו חששו כל כך דרום אפריקנים לבנים רבים.
"החודשים הראשונים של תקופת נשיאותי היו מקבילים להתפרקות הקומוניזם במזרח אירופה", כתב דה קלרק באוטוביוגרפיה שלו. "בתוך חודשים אחדים, אחת הדאגות הגדולות ביותר שלנו זה עשרות שנים נעלמה. לפתע נפתח חלון שיצר הזדמנות לגישה הרבה יותר הרפתקנית, כזו שקודם לכן הייתה בלתי מתקבלת על הדעת".
אחרי הבחירות של 1994 קמה בדרום אפריקה ממשלת אחדות לאומית, שבה מנדלה התמנה לנשיא ודה קלרק התמנה לסגנו, אבל בין הצדדים התעוררו לא פעם מחלוקות בנוגע לדרך הראויה לנוע קדימה, וב-1996 פרש דה קלרק מהממשלה, בטענה שמפלגת הקונגרס הלאומי אינה ראויה עוד לעצותיו ולהנחייתו. ב-1997 פרש מהפוליטיקה לחלוטין, אבל בשנים הבאות הוא ומנדלה חלקו לא פעם כבוד זה לזה.
בשנת 2006, בחגיגות יום הולדתו ה-70 של דה קלרק, שיבח אותו מנדלה על כך שבביטול האפרטהייד נקט צעד אמיץ למרות חוסר הוודאות הפוליטי: "הפגנת אומץ שרק מעטים הפגינו בנסיבות כאלה", אמר. כשמנדלה מת ב-2013 בגיל 95, נראה כי מותו נגע ללבו של דה קלרק, ובהצהרה שפרסם אמר הנשיא לשעבר: "נתגעגע אליך, טאטה". "טאטה" (Tata) הוא כינוי חיבה דרום אפריקה לסבא, ורבים נהגו לכנות כך את מנדלה. כשחלף על פני ארונו של מנדלה בפרטוריה, מחה דה קלרק דמעה.
לימים התנצל דה קלרק בפני הארכיבישוף דזמונד טוטו וועדת הפיוס על העוולות הקשות שגרם האפרטהייד, שהוא היה חלק ממנו. "ההיסטוריה הוכיחה לנו שבכל הקשור למדיניות האפרטהייד, מנהיגי העבר שלנו שגו קשות בדרכם", הודה אז.
דה קלרק, שהיה מעשן כבד וחובב שתייה, התגרש ב-1998 מרעייתו ב-39 השנים שלפני כן, מריקה, ונישא לאליטה גאורגיידיס, אשתו לשעבר של איל ספנות יווני. הוא היה נשוי לה עד יום מותו. ב-2001 נרצחה רעייתו לשעבר של דה קלרק, מריקה, בדירת היוקרה שלה בקייפטאון. היא נרצחה על-ידי מאבטח בן 21 שעבד במקום, ושיש חשד כי גם אנס אותה. הרצח היה עבור רבים עוד עדות לבעיית האלימות הגואה בדרום אפריקה.
