בשנים האחרונות הפכה ירכא למרכז הקניות הגדול ביותר בצפון, שמושכת אליה את מי שמחפשים פתרונות ליוקר המחיה. אבל לצד המסחר הער והשגשוג הכלכלי, תמצאו הרבה דאגה ממצוקת הדיור ותחושה שאף אחד כיום בכנסת לא באמת מייצג אותם, שמובילה לאדישות. כ-18 אלף תושבים מתגוררים כיום בירכא, אך כמחציתם לא הצביעו כלל בבחירות האחרונות. עם זאת, היישוב נמצא במקום ה-19 בארץ במספר המתפקדים לליכוד. גם ישראל ביתנו, ש"ס וכחול לבן זוכות שם לאהדה גדולה.
בבית הקפה השכונתי של נור אבו-דולה, צעירה תושבת ירכא, הרחק מאזור התעשיה הרועש, מתכנסים הפרלמנטים השבועיים שדנים במצב ביישוב, ופחות בפוליטיקה הארצית. צווי הריסת של בתים שנבנו באופן לא חוקי, הפקעת קרקעות, משבר הדיור והחינוך הם הנושאים העיקריים שעולים שם לסדר היום.
רני, שישתחרר מהצבא בעוד כחודשיים, מספר כי לצעירים במקום אין ממש מודעות פוליטית. "לא תמצא אצלנו שיח פתוח על הבחירות, כמו בחברה היהודית", הוא מסביר, "ולכן הרבה צעירים לא מצביעים בכלל, או שמצביעים לפי מה שאב המשפחה מבקש, וזה עצוב". גם ויניס זיאן בת ה-17 טוענת שמערכת החינוך מתעלמת מהפוליטיקה. "אני חושבת שצריך להכין אותנו בשיעורי אזרחות לזה שאנחנו מקבלים את הזכות לבחור. אני היום בכיתה י"א, ולא מכירה את המפלגות והמועמדים. בתי הספר צריכים להפגיש אותנו עם פוליטיקאים מכל הצדדים, שנרגיש חלק מתהליך ההצבעה".
אמה, מהא זיאן, טוענת שהסוגייה העיקרית המטרידה את התושבים בירכא כיום היא מצוקת הדיור. "כאמא, מטרידה אותי השאלה איפה הילד שלי יגור בעוד כמה שנים, כיוון שכדרוזים אנחנו חייבים להמשיך לחיות יחד. הבעיה היא שחונקים אותנו במדיניות תכנון ובנייה לא מתפתחת". בכנסת היא מקווה לראות עוד ח"כים דרוזים פייטרים וחזקים. "ברגע שע'דיר כמאל מריח נבחרה, הרגשנו שיש מי שמייצג אותנו בכבוד, שיש לנו כתובת, במיוחד כנשים. היא הייתה תופעה נדירה וסחפה אחריה את כולנו".
גם פיירוז שואח טוענת שאין כיום ייצוג דרוזי מספק בכנסת. "יש מפלגות ערביות, אבל לעדה הדרוזית אין מפלגה, רק פה ושם מתמודדים שאנחנו לא מכירים אותם. לכן אני גם לא מרגישה שהבחירות הן גורליות לעתיד שלנו, אני לא מרגישה שיש לנו למי לפנות בכנסת, שמכירים את המצוקות שלנו לעומק".
נור אבו-דולה, צעירה ופעילה חברתית בירכא מסבירה אף היא כי העניין המועט בבחירות לכנסת נובע מהיעדר ייצוג מקומי. מועמד דרוזי, לעומת זאת, מוביל להצבעה למפלגה שבה הוא משובץ, בלי קשר לעמדותיה. "ברגע שיש לנו מועמד בן הכפר, לא מעניין את המצביעים מה האג'נדה של המפלגה שאליה הוא שייך או איזה חוקים היא חוקקה. תומכים בבן המשפחה, זה הכול".
ואכן, חבר הכנסת לשעבר ד"ר עבדאללה אבו-מערוף, בן המקום שכיהן בכנסת העשרים במסגרת הרשימה המשותפת מטעם מפלגת חד"ש, זכה בתמיכה חסרת תקדים בירכא, מעל 3,000 קולות. ד"ר אבו-מערוף עדיין פעיל במפלגה ונחשב לאחד מאנשי המפתח שלה. למפלגה הקומוניסטית, הוא מספר, התפקד בעקבות אירוע מכונן שבו אביו הגיע לבית ובישר להם כי "גנבו לנו את האדמה", אחרי שאדמת המשפחה שעיבדו הופקעה לטובת המדינה.
ד"ר אבו-מערוף מתקשה להבין כיצד הדרוזים מצביעים למפלגות ציוניות. "גדלתי על ערכי שוויון, סוציאליזם ואנושיות", הוא אומר. "אני לא מבין איך אנשים אחרים לא רואים שזו הדרך הנכונה, גם פוליטית. הרי אנחנו כדרוזים כיום מקופחים בכל התחומים במדינה, אז למה להצביע להן? להפך, מדובר במפלגות שהוכיחו כבר את עצמם כמפלות, הרי מי חוקק את חוק קמיניץ וחוק הלאום? אז למה חוזרים להצביע לאותם מפלגות?".
עפיף עבד, איש ליכוד כבר יותר מ-20 שנה, לא רואה סתירה בין עמדותיו הפוליטיות לעובדת היותו דרוזי. בבחירות האחרונות לפריימריז הוא קיבל 5,515 קולות, מאה קולות פחות מהשר לשעבר איוב קרא. עבד, מקורב לסביבת נתניהו, חבר מזכירות הליכוד ואף כיהן כסגן יו"ר צעירי הליכוד, ניהל מאבק משפטי, שבעקבותיו החליט בית הדין של הליכוד לתת לו את משבצת המיעוטים. הוא משובץ כעת במקום 44 ברשימה, אך נתניהו הוסמך לקדם אותו למקום ריאלי. מקום כזה, הוא מעריך, שווה ל-4,000 קולות חדשים למפלגה. "בעבר, מפלגת העבודה הייתה מגיעה לראשי המשפחות הגדולות בירכא, שהיו מחליטים לכל הכפר מה להצביע. בתקופת בגין, הליכוד הצליח לשנות את זה", הוא אומר.
מחוק הלאום, שחוקק הליכוד, והוביל למחאה גדולה של העדה בכיכר רבין, הוא לא מתרגש. "אני לא חושב שמשהו השתנה עם או בלי חוק הלאום. אני לא רואה בו בעיה. צריך לתקן אותו כך שכל מי שירת את המדינה הוא שווה בן שווים ומי שלא מאמין במדינת ישראל יש לו בעיה".
