לאחרונה נסעתי בתחבורה ציבורית מבית לחם ומרמאללה לירושלים. נוסע אחד שישב לידי התלונן בפניי על המצב הקשה בירושלים וחזר והדגיש שהירושלמים הפכו ליתומים פוליטיים. עיתונאי עמית מירושלים קבל על כך שבהנהלת איגוד העיתונאים הפלסטינים שנוסד בעיר לא נותר אף ירושלמי אחד. נוסע עיוור שישבתי לידו אמר לי שאינו משוכנע עוד בתפקידה של הרשות הפלסטינית וכי הוא הפך לתומך בפתרון המדינה האחת. כששאלתי אותו על הפטור מדמי נסיעה לבעלי מוגבלויות בתחבורה הציבורית הישראלית, הוא ענה שמדינת האויב הציוני מגלה רחמים כלפי בעלי המוגבלויות יותר מאשר הרשות הפלסטינית.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• נאבקים על הדמוקרטיה, אבל רק ליהודים
• מדיניות העמימות של המהפכה
• הצהרת נאמנות שתורמת בדיוק שום דבר
• החלה הגלות היהודית השלישית
דבריו גרמו לי לחשוב על שיחות המתנהלות זה זמן בחוגי משפחה, חברים ואינטלקטואלים התומכים בפתרון של מדינה אחת המושתתת על זכויות שוות (אגב, ביסוד האמנה הלאומית הפלסטינית יש קריאה להקמת מדינה חילונית ודמוקרטית). אף שאיני משוכנע ברעיון, משום שאין דרך לשכנע את הצד האחר לקבלו, הדיון מוביל אותי לשאלה שאני מקווה שתומכי פתרון המדינה האחת יענו עליה: כיצד להעלות על סדר היום את סוגיית ירושלים והירושלמים, שנדחק באופן משמעותי בעשורים האחרונים כתוצאה ממדיניותה של ישראל שנועדה לבודד את העיר מסביבתה הפלסטינית.
הפוליטיקה הלאומית והאסלאמית מתעלמת מהסכנות המאיימות על הירושלמים, אם זה בחינוך, בדיור ועוד. כל מה שהם מקבלים אלה מילות עידוד, גינוי לישראל והדגשת ערביותה של העיר. תומכי המדינה האחת, מנגד, מציגים רעיונות יפים וחזונות ורודים לפתרון זכות השיבה במדינה אחת שתשתרע בין הים לנהר. הם לא עונים על שאלה אחת: מי יהיה הפרטנר לפתרון הזה? האם יש קריטריונים למי יותר לחיות במדינה הזו? הבעיה ברעיון המדינה החילונית והדמוקרטית המוזכרת באמנת אש"ף הייתה ועודנה מספר היהודים שיחיו בה אם תקום.
בהיעדר תשובות לשאלות הללו, שיחות ורחשים מהשטח מעידים כי ישנם כאלה התומכים בהשתתפות של הפלסטינים בבחירות לעיריית ירושלים. התומכים טוענים שבחירות למועצות מוניציפליות בכל מדינה הנתונה תחת כיבוש או מצויה במאבק נוגעות בעיקר לשירותים, ובניגוד לבחירות כלליות הן אינן מחייבות הכרה פוליטית. אחרים טוענים כנגדם שישראל סיפחה את מזרח ירושלים באופן בלתי חוקי, ושמבחינת הקהילה הבינלאומית מדובר עדיין בשטח כבוש. לכן הפוליטיקה הלאומית הפלסטינית, התומכת בהקמתה של בירה במזרח ירושלים בגבולות 4 ביוני 1967, דוחה את ההשתתפות בבחירות הללו, כדי לא להעניק לגיטימציה לסיפוח. אולם אפילו לשיטתה של ההנהגה הפלסטינית יש בעיה, משום שהיא טוענת שאינה מעוניינת בחלוקת ירושלים וכי היא צריכה להיות עיר פתוחה המבטיחה חופש פולחן לכל המאמינים.
אינני מתומכי פתרון המדינה האחת, אולם לו הייתי כזה, הייתי תומך בהשתתפות תושבי ירושלים בבחירות לעירייה, ואף נאבק למען העניין. הפלסטינים בירושלים הם כ-40% מכלל תושבי העיר. "מפלגת ירושלים" הערבית יכולה להיות המפלגה הגדולה ביותר, לזכות בראשות העיר וליהנות מתקציב שנתי של 18 מיליארד דולר בשנה.
לכל בעלי תעודות הזהות הירושלמיות שמורה הזכות להשתתף בבחירות לעירייה בסתיו הקרוב. מישהו טען שברית עם נטורי קרתא האנטי-ציונית משכונת מאה שערים או עם מפלגת מרצ עשויה להניב רשימה שתשיג רוב מקרב 31 המושבים במועצת העיר. המצדדים בהשתתפות בבחירות טוענים שדרושה להם החלטה פוליטית או לכל הפחות גיבוי פוליטי. יש הטוענים שהניסיון של הפלסטינים בתוך הקו הירוק הוכיח שזה רעיון עקר שכן בערים מעורבות כמו חיפה, יפו, לוד ועכו, שיש במועצותיהן חברים פלסטינים, לא חל שינוי במדיניות הגזענית. אולם שיעור התושבים הפלסטינים בערים הללו נמוך מזה שבמזרח ירושלים.
דאוד כותאבצילום: Joi Ito, Flickerאף שזו לא הפעם הראשונה שבה עולה העניין, אני סבור שיש הכרח לדיון רציני וגלוי בו, ועלינו להימנע מדמוניזציה ומהאשמות בדבר בגידה או נורמליזציה. מצבם של הפלסטינים בירושלים מחמיר והולך נוכח התוכניות של הימין להוסיף התנחלויות במזרח העיר ולהקצות תקציבים לשם כך.
ההנהגה הפלסטינית ברמאללה וכל הארגונים נדרשים לגבש תוכנית סדורה והגיונית לטיפול בבעיות היום-יום של תושבי ירושלים הפלסטינים, המחלישות יעד שיש סביבו קונצנזוס: ירושלים צריכה להיות בירת המדינה העתידית. ידוע שכל ואקום בפוליטיקה עלול להתמלא בגורמים לא-רצויים. דיון פנימי, שקט ונינוח שמטרתו גיבוש אסטרטגיה לאומית בעניין הוא מחויב המציאות.
- דאוד כותאב הוא עיתונאי ופובליציסט ירדני-פלסטיני. המאמר המלא פורסם בחודש שעבר באתר היומון הפן-ערבי "אל-ערבי אל-ג'דיד". גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
