בתשע השנים האחרונות מתגוררים ניצול השואה יבסי (89) בביצקי יחד עם אשתו לריסה (78) במרכז קליטה בשכונת גילה בירושלים. לריסה טיפלה במסירות ביבסי מאז שעבר אירוע מוחי, אך לאחרונה חלה הידרדרות גם במצבה, והזוג נאלץ להביא מטפל לביתם על מנת לטפל ביבסי. עם זאת, לריסה ישנה בסלון הבית, ויבסי, הנעזר בכסא גלגלים, ישן בחדר השינה היחיד בדירתם הצנועה, כך שאין עוד חדר שינה שבו יכול לשהות המטפל. לאחר התייעצות והבנה שבכל מתחם המגורים ישנן חריגות בנייה רבות, בני הזוג בנו שלא כחוק תוספת לדירתם, אך שכנם - שבביתו שלו גם יש חריגות בנייה - כעס על בניית החדר שצמוד לביתו, והחליט להתלונן. היום (שלישי), כך על פי צו ההריסה שניתן, צפוי להיהרס חדרו של המטפל.
כשהולכים במתחם המגורים, מרכז הקליטה ברחוב אריה בן אליעזר בבירה, ניתן לראות את חריגות הבנייה שמאפיינות את המתחם. כמעט כל בית סגר מרפסת או בנה יחידת דיור מפאנל מבודד. על פי הערכות, לכ-90% מהדירות במתחם ישנן חריגות בנייה. בנותיהם של בני הזוג עשו מאמץ כדי להעביר את הוריהן לדירת שלושה חדרים של המדינה, אך הדבר לא התאפשר. כך, בסוף חודש מאי בנתה המשפחה חדר בגודל של 9 מטר רבוע, שמיועד למטפל הסיעודי.
החדר חוסם חלון שנבנה שלא כחוק אף הוא בביתו של שכנם, שהחליט כאמור להתלונן על החריגה. "השכן אמר לנו שהחדר חוסם לו חלון ולכן פנה לעירייה", סיפרה ל-ynet נטלי, אחת הבנות של בני הזוג. "בא פקח מהעירייה - בכלל בלי מדים - עם צו הריסה. הוא נכנס לתוך הבית, עשה סיבוב בכל פינה, הדביק על החדר של אבא צו הריסה. אמרנו לשכן שגם לו יש חריגות ובנייה בלתי חוקית, והוא אמר לנו בתגובה 'אני מספיק מקושר בעירייה. אף אחד לא ייגע בי'. עכשיו יהרסו לנו ולו לא יהרסו. הכל קומבינות. הפקח הסתכל על אבא שלי כאילו הוא ג'וק". נטלי מספרת עוד כי יום אחרי שהגיע לבית הוריה הפקח עם צו הריסה, הגיע למקום גם שוטר קהילתי.
גלינה, בתם של בני הזוג, אמרה כי הם מרגישים חסרי אונים אל מול המצב. "אין לנו פתרון להורים. אנחנו לא מוכנים להעביר אותם לבית אבות בגלל שזה אומר להפריד ביניהם, כי אבא סיעודי ואמא לא. להפריד אותם מהסביבה המוכרת פשוט יגמור אותם. זה חוסר צדק שנקבע על פי קשרים אישיים. אם צריך להרוס, אז צריך להרוס לכולם. זה או לכולם או לאף אחד. ההורים שלי בחרדה נוראית. כל כניסה של בן אדם לבית גורמת להם לחרדה. הם בגילאים שזה עלול לעלות לנו באשפוזים".
עוד אמרה גלינה כי "ההורים שלי רצו לעלות לארץ ישראל. היום הם לא מכירים משהו אחר. ממילא נשארו כל כך מעט ניצולי שואה במדינה, אז המדינה צריכה לעשות הכל בשבילם בשנים שנשארו להם. לתת להם אווירה חמה ששומרת עליהם. הם עברו מספיק. זו פשוט החלטה ושיקול דעת שגוי. זה ראש בקיר. כל שינוי הכי קטן גומר אותם".
עו"ד סיגלית הנדשר-פרקש, המייצגת את בני הזוג, מסרה: "כאשר נותנים צו הריסה מנהלי לסגירה בגודל מינימלי של 9 מטר, ומהצד השני מתחם מרכז הקליטה משופע בכמות רבה מאוד של עבירות בנייה שברור שהדין לא נאכף לגביהן, כאשר בדירה שצמודה לדירה של מרשיי בוצעו עבירות בנייה פי ארבע מהבנייה של מרשיי, והעירייה לא עשתה שום דבר נגד העבריינים בשכונה - זוהי אכיפה בררנית. ביצוע צו הריסה מנהלי פרטני כנגד זוג קשישים קשי יום כאשר אין להם פתרון דיור אחר - זו אכיפה בררנית. אותו שכן שהגיש תלונה והתרברב שלו לא יעשו כלום מעלה תחושה קשה כלפי מי שאין לו קשרים ברשות כזו או אחרת".
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "עבירת הבנייה המדוברת נבנתה בימים האחרונים וחוסמת לחלוטין חלון של דירה אחרת סמוכה. על אף העובדה כי בבניין עבירות בנייה נוספות אשר בוצעו במהלך השנים, מדיניות העירייה היא לפעול לביצוע אכיפה תוך התחשבות וגילוי הבנה לאוכלוסייה המתגוררת בו, וכן לעובדה כי לבניין אושרה תוכנית התחדשות עירונית בסוף שנת 2022. התביעה העירונית פתוחה לדיאלוג עם בני הזוג במטרה לבדוק את האפשרות להסדיר את הסוגיה במסגרת לוחות הזמנים הקבועים בחוק".
