אז מה קרה בפסגה בדוחא שהסתיימה אתמול (שישי)? האתגרים הרבים שעמדו בפני המדינות המתווכות, עדיין עומדים למרבה הצער. כך למשל, הדיונים שטרם הסתיימו על הסעיפים הקריטיים 8 ו-14, העוסקים בנושאים שיידונו או לא, ייכללו או לא, בהסכם שיגבשו חמאס וישראל כמהלך ראשון לקראת השלב השני של חילופי החטופים והאסירים, הפסקת האש הסופית ובאורך המשא ומתן הזה.
חמאס, למשל, מתעקש על ניסוח סעיף 14 באופן שנוח לו אבל חורג באופן בוטה מהחלטת מועצת הביטחון שאימצה את ההצעה הישראלית. לצד ההתעקשות הזו יש עוד הערות לא מעטות של הארגון, ועוד שורת פערים שטרם נסגרו ובכוונה הושארו לרגע האחרון בניסיון לדחות פיצוץ אפשרי.
( צילום: ירון ברנר)
על כל אלה, מאסה עצומה של קשיים, נערם תל נוסף של מכשולים ותנאים חדשים שראש הממשלה בנימין נתניהו הורה להוסיף להסכם שישראל עצמה הציעה ב-27 במאי, ובהם התעקשות על הישארות בציר פילדלפי, בניגוד להתחייבות קודמת שלה לנסיגה מוחלטת מהרצועה; הדרישה הישראלית לסידורי ביטחון ללא חמאס או רשות פלסטינית במעבר רפיח; מנגנון מוסכם בציר נצרים, רשימות חטופים משוחררים ועוד.
בדוחא החליטו האמריקנים, בתמיכת המתווכות האחרות, לעשות מעין מסע בזמן ל-27 במאי ולהיצמד לניסוח שישראל שלחה - ושנחשף על ידי הנשיא ג'ו ביידן והתקבל על ידי מועצת הביטחון - ולהתעלם בינתיים מההערות והדרישות של חמאס ומהתוספות ופניות הפרסה של נתניהו. הגישה הזו אפשרה להקים ארבעה צוותי עבודה שיטפלו בנושאים הבוערים בלי שיהיו מחויבים בשלב זה למה שקרה אחרי הגשת המתווה. הצוות הראשון יעסוק בציר פילדלפי וחברים בו ישראלים ומצרים. הצוות השני יעסוק במעבר רפיח ושותפים בו מצרים, חמאס ופתח/הרשות הפלסטינית. הצוות השלישי יעסוק בסיוע ההומניטרי, והרביעי במשא ומתן.
שני הצוותים האחרונים אמורים להיפגש בקהיר כבר מחר (ראשון). לגבי שני הראשונים, עוד לא ברור היכן ומתי ייפגשו. כך או כך, כל הנבחרת כולה, מכל המדינות, אמורה להיפגש בקהיר ביום חמישי או לכל המאוחר ביום ראשון בעוד שמונה ימים, ולאחר מכן לסכם את פעולת כל צוותי העבודה בתקווה שיהיה אפשר לסגור הסכם.
רוחם של נתניהו וסינוואר לא ריחפה בדוחא
תקווה זה טוב, וגם הנשיא ביידן אמר בסוף השבוע שהצדדים "קרובים מאי-פעם", אך נזהר שלא להגיד "קרובים". בהצהרת המתווכות נאמר כי "בכירים מממשלותינו ייפגשו שוב בקהיר לפני סוף השבוע הבא, בתקווה להגיע להסכמה על התנאים שהוצגו היום... כעת נסללה הדרך להשגת תוצאה זו, הצלת חיים, מתן הקלה לתושבי עזה והרגעת המתיחות האזורית".
אבל בפועל אף סוגייה חשובה לא נפתרה. ומעבר לכך: שני האנשים החשובים ביותר במו"מ, נתניהו ויחיא סינוואר, לא רק שלא נכחו שם, אלא שהשיח שהתקיים התעלם מהרצונות שלהם. נתניהו אמר - ודאג שיירשם במפות שנמסרו למתווכות לפני שלושה שבועות ברומא - שישראל לא תעזוב את ציר פילדלפי. סינוואר אמר, והנהגת חמאס החרתה החזיקה אחריו, שלא בא בחשבון שכוחות צה"ל יישארו שם.
2 צפייה בגלריה
משתתפי הפסגה: ראש השב"כ בר, ראש המוסד ברנע, ראש ה-CIA ברנס, ר"מ קטאר אל-ת'אני וראש המודיעין המצרי כמאל
(צילום: EPA, AP, KARIM JAAFAR/AFP, יריב כץ ,יאיר שגיא)
בת קול לדברים אפשר למצוא בהודעה של לשכת ראש הממשלה מיום שישי, שלפיה "ישראל מעריכה את מאמצי ארה"ב והמתווכות להניא את חמאס מסרבנותו לעסקת שחרור חטופים. העקרונות המהותיים של ישראל מוכרים היטב למתווכות ולארה"ב, וישראל מקווה כי הלחץ שלהן יוביל את חמאס לקבל את עקרונות 27 במאי, כדי שפרטי ההסכם יוכלו להגיע לכדי יישום".
במילים אחרות - ישראל מסכימה, חמאס מסרב, ובכל מקרה הוא זה שצריך לתת תשובות. לא בטוח שהניסוח שלפיו ארה"ב, קטאר ומצרים עוסקות בראייתן רק בניסיון "להניא את חמאס מסרבנותו" אכן משקף את הלך הרוח שלהן. גורם בכיר באחת מהמדינות המתווכות מוכן להישבע שכשראש המוסד דוד ברנע יצא מחדר הדיונים ברומא, והותיר אחריו את ערימת הפחים היקושים שנתניהו הכניס להסכם, אמר ראש ה-CIA ויליאם ברנס שהוא לוקח על עצמו את עניין נצרים, והוא יוודא שישראל תיסוג מדרישתה בעניין הבידוק במעבר זה.
מערכה של דיס-אינפורמציה נגד הציבור
"צריך מידה רבה של ערלות לב, שלא לומר רוע, לצד חוצפה ואלסטיות ערכית ברמה גבוהה מאוד, כדי להדליף לתקשורת בישראל, ביום שישי בערב, עוד לפני שצוות המשא ומתן בכלל חזר ארצה, כאילו הצדדים קרובים לחתימה, שמה שעוד מה שנותר לעשות הוא שבוע עבודה, וביום חמישי הקרוב, ממש אוטוטו, יתכנסו כל המעורבים בקהיר כדי לסגור עניין. באותה פנטזיה נאמר גם שכל בכירי המשא ומתן תומכים במתווה שמתגבש ועוד הבל ועוד הבלים, ערימה גדולה".
הדברים הללו, שנרשמו הבוקר מפיו של גורם ישראלי בכיר הבקיא לפרטי פרטים בנבכי המשא ומתן, הם רק חלק ולא החריף ביותר במה שהוא אמר. הם חופפים בחלקם, מעשה משווה ומעלה, לדברים שצוטטו כאן מפיו פעם אחר פעם במהלך עשרת החודשים האחרונים. קל מאוד לבדוק ולהגיע למסקנה הכה-מצערת ונוראית: כל תחזיותיו הקודרות, והביקורת שלו כלפי האופן שבו מנהלים בכירי מערכת הביטחון וראש הממשלה את המשא ומתן להשבת החטופים הביתה, התבררו כנכונות. לעיתים הן אפילו היו קצת אופטימיות יותר ממה שקרה בסופו של דבר.
ביידן: קרובים יותר מתמיד לעסקה
אבל ביום שישי בערב הוא התפוצץ. "איך יכול להיות שמנהלים פה מערכה של דיס-איפורמציה נגד הציבור הישראלי?", הוא שאל-טען כלפי גורמים שונים שחדשות לבקרים מזינים את התקשורת במידע שאינו נכון, ובתחזיות אופטימיות שלפיהן תיכף-תיכף יקרה משהו, ואלה מתבדות זמן קצר לאחר מכן.
"מילא הציבור הישראלי, שעצביו מרוטים, והוא רתום רגשית לעניין החטופים וכל פעם מקבל את בשורות 'פריצת הדרך' שכזבנים מזינים בהן את התקשורת בארץ, אבל המעשים הללו כלפי משפחות החטופים הם פשוט פשע נורא", הוא מוסיף. "לא מספיק מה שהן עברו עד עכשיו? לא מספיקות כל הפעמים ששיקרו להן ולציבור כשאמרו 'החמאס לא רוצה עסקה' כשלכל הפחות האחריות הייתה באופן שווה על שני הצדדים? לא מספיקה החרדה הנוראית שהן עוברות יום יום כשהן שצריכות לראות במשדרי הערב שתיכף חותמים? ומה יגידו להם המדליפים האנונימיים כששוב פעם לא יחתמו? במקביל להכול, גורמים שונים גם מתדרכים את המשפחות ומחזיקים אותן בשקרים האלה.
"אני כמובן מאוד מאוד מייחל ומתפלל שיחתמו, לא מחר, עוד היום, ושיעשו את כבר הסידורים לשחרור החטופים הראשונים, אבל גם האמת קצת חשובה, והאמת היא שראשי המשא ומתן לא יכולים לתמוך או לא לתמוך בהסדר שמתגבש, כי אין הסדר כזה. המתווכות, שבאמת באמת רוצות הסכם ומשקיעות מאמצים גדולים, אבל בסוף הן רק מתווכות, מנהלות משא ומתן שהוא בעיקר בינן לבין עצמן, ולכל היותר בינן לבין הצוות הישראלי. ובכוונה אני אומר 'הצוות הישראלי', כי מדובר על משא ומתן שלא מתחשבים בו בדרישות של שני האנשים הכי חשובים, אולי היחידים החשובים, בנימין נתניהו ויחיא סינוואר. אף בעיה מהותית, אפילו חצי מהותית, לא נפתרה בדוחא ביומיים הללו, והסיכוי שהיא תיפתר במהלך השבוע הקרוב הוא רק קצת יותר גדול מהסיכוי שיגיע שלום עולמי עד אז".
