אהרן ברק פרש מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון ב-2006 והחרדים שחררו אנחת רווחה. ח"כ אברהם רביץ המנוח, שהיה אז יו"ר דגל התורה, אמר עליו: "מוכרחים לומר שהוא לפי דרכו 'הצליח' להיות הכהן הגדול של החילונים. הוא הפך את החילוניות למדרגה של דת. אנו מצאנו את עצמנו עומדים במאבק לא מול 'הריק' אלא מול תפיסת עולם מסודרת ומסוכנת לעצם המשך הקיום היהודי שלנו".
השמחה בציבור החרדי, כידוע, הייתה מוקדמת ורוחו עדיין מטביעה את חותמה כמעט 20 שנים לאחר מכן. כאשר הביע לאחרונה ברק את התנגדותו למהפכה המשפטית הגיב לו יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' בחריפות, וטען שהחקיקה "תחזיר את הדמוקרטיה הישראלית לתפארתה שלפני המהפכה השיפוטית שביצע ברק במחטף חד-צדדי אלים ללא רשות, ללא סמכות וללא כל התייעצות עם העם או נבחריו... גרמת מספיק נזק למדינת ישראל ואת זה אנחנו מתקנים עכשיו. אל תוסיף חטא על פשע".
מדוע ברק ממשיך עדיין להפחיד את החרדים, החרד"לים והימין בכלל? הם יודעים שלא יאיר לפיד, לא בני גנץ ולא מרב מיכאלי גרמו ליציאתם של מאות אלפים להפגין ברחובות נגד המהפכה. אלה לא עסקו מעולם, כנושא מרכזי, בסוגיות של חוקה וזכויות אזרח. מתי מישהו מהם הכריז קודם לכן על הצורך בכינון חוקה שתגדיר סוף סוף את עקרונות המשטר הדמוקרטי בישראל? קשה להיזכר.
מי שעושה – גם אם ברוחו ובמורשתו בלבד כי הוא לא מרואיין יומיומי – הוא הנשיא בדימוס ברק, שמשמש דבק אידיאולוגי לציבור שלפי הסקרים האחרונים הוא הגדול ביותר בישראל. הפנסיונר בן ה-86 הזה מוצא כיום נתיבות ללב של צעירים שזועקים ברחובות בגרון ניחר "ד-מו-קר-טיה", ומהווה את המחסום הגדול ביותר, אולי היחיד, שניצב כיום מול עליית הדמוקטטורה בנוסח יריב לוין ושמחה רוטמן.
אהרן ברק יצר את ה"הדמוקרטיה" שלו בהרבה חוכמה, אבל גם בקשיחות בלתי מתפשרת. הפוליטיקאים התנגדו לחוקה על בסיס מגילת העצמאות משום שלא רצו להסתבך עם המפלגות הדתיות סביב הסעיף שלפיו "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". הוא התחכם, לטענת יריביו, וקידם את "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" שבו לא מוזכר המושג שוויון זכויות. למרות זאת, הפרשנות שלו הייתה שהסעיף הזה משתמע מן החוק.
אהרן ברק בריאיון לרוני קובן
(מתוך "פגישה" בכאן 11 )
בג"ץ, תחת הנשיאה מרים נאור, הוא זה שפסל ב-2017 את חוק הגיוס המסדיר פטור לתלמידי ישיבות מגיוס צבאי בהסתמך על עקרון השוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. נאור כתבה בפסיקתה כי "על פי הסדר הגיוס הקיים הואט קצב הגידול בגיוסם של תלמידי הישיבות לשירות צבאי ולשירות הלאומי-אזרחי... במבחן התוצאה אין התאמה מספקת בין הסדר הגיוס החדש לבין התכלית של צמצום אי-השוויון בחלוקת נטל השירות הצבאי". השופט יצחק עמית, שישב בהרכב, הוסיף: "החוק מפלה בין אדם לאדם, בין דם לדם ובין דמים לדמים".
זו התשובה לשאלה מדוע הפוליטיקאים החרדים מתעקשים על פסקת התגברות שתאפשר להם למנוע את התערבות בג"ץ בנושאי דת ומדינה ובעיקר בשאלת הגיוס. יש להם פתרון מצוין לבעיה, באמצעות הצעת "חוק יסוד לימוד תורה", שיקבע: "מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, ולעניין זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי".
ד"ר ברוך לשםשר המשפטים לוין תקף בדרך אחרת את העוצמה שהעניק אהרן ברק לבג"ץ לפסול חקיקה של הכנסת. הוא רוצה שהממשלה תשלוט על מינוי השופטים, דבר שיבטיח שאלה יהיו אנשים מטעם שלא יבחלו בשום עשייה או חקיקה שתפגע בזכויות השוויון של הציבור הישראלי. כלומר, לפגוע במורשת ברק.
הצלחת ההפגנות לעצור את הרפורמה המשפטית, לפחות זמנית, צריכה להיות רשומה כולה על שמו של ברק. הוא הפך לכהן הגדול שהעלה את החילוניות למדרגה של דת, כפי שאמר רביץ בשעתו. בשני דברים טעה הח"כ המנוח: הראשון, לא מדובר בחילוניות אלא בליברליות ודמוקרטיה שלהן שותפים גם אנשים דתיים. השני, השפעתו של ברק לא פגה עם עזיבתו את כס המשפט, אלא הגיעה לשיאה בימים אלה.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
