ד"ר חן קוגל בעדותו במשפט החוזר
(צילום: אביהו שפירא)
ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר, עלה היום (יום ד') לדוכן העדים מטעם ההגנה במשפטו החוזר של רומן זדורוב. ד"ר קוגל ינסה להעצים את הספק בדבר אשמתו של זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה. עדותו חריגה במיוחד, שכן כמנהל המכון הוא מייצג לרוב את המדינה וכעת יתייצב למעשה נגדה.
עם כניסתו לאולם הדיונים התקבל ד"ר קוגל בלחיצת יד חמה וחיוך מאילנה ראדה. הוא התייחס לניסיון המדינה למנוע את עדותו מטעם ההגנה, ואמר: "אני לא חושב שזה נכון למנוע עדות מקצועית, המטרה היחידה היא לעשות צדק".
ד"ר קוגל אמר בתחילת עדותו במשפט זדורוב: "אין מצב שדם יזלוג מהגופה 5 שעות אחרי המוות. זה יכול לקרות רק אם השכיבו את הגופה ואולי אף הרימו את רגליה. לא יכול לזלוג דם מהגופה באופן אקטיבי או פסיבי בצורה אחרת. זה יכול לקרות בדקות שלאחר המוות כי יש ניקוז של דם שנשאר בכלי הדם".
במהלך הדיון נערך עימות חריף בין ד"ר קוגל לבין התובעת עו"ד שרון הר ציון. עו"ד הר ציון טענה כי על סמך פסיקות של בתי משפט בעבר, כאשר העד מעיד מטעם ההגנה הוא מעוות נתונים, מסתיר ממצאים ועוד. "יש לך מישהו שמשלם ותוצאה נדרשת. אתה יודע בדיוק מה לכתוב, אין חולק שאתה מעיד ועונה לתוצאות המזמין", טענה.
אב בית הדין השופט אשר קולה התערב בשלב זה והזהיר את התובעת, כי לערעור על אמינותו של העד יש השלכות על מערכת המשפט כולה: "אתם רוצים להמשיך ולכבס את הכביסה המלוכלכת כאן ועכשיו? יש לכך השלכות רוחב. אם את אומרת שהוא עד להשכיר, תזרקו את כל חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית?"
ד"ר קוגל ציין כי בעודו מייצג את המכון לרפואה משפטית ואת המדינה, התקבלו 100% מחוות הדעת שהגיש, ואילו כשעבד באופן פרטי מטעם ההגנה, התקבלו רק 10% מחוות הדעת. "כשאני עם ההגנה אני שקרן, וכשאני עם התביעה אני ישר ודובר אמת", אמר בציניות. הוא הוסיף ואמר כי אם היה תאב בצע, כפי שהתביעה מתארת אותו, "הייתי יושב היום על החוף בבהאמה וצוחק על כולם".
כקונטרה לטענות של עו"ד הר ציון המערערות על אמינותו, ד"ר קוגל הביא איתו רשימה של עשרות מקרים שבהם התביעה ביקשה ממנו לשנות את חוות דעתו - כולל בתיק זה, לדבריו. "אם את רוצה להתנגח", אמר ד"ר קוגל, "גם לי יש הרבה מה להגיד על ההתנהגות של הפרקליטות בתיק הזה".
התובעת הגישה במשך קרוב לשעה פסקי דין מהעבר שבהם הגיש העד חוות דעת, וספג ביקורת מבית המשפט שדחו את הדוחות שהגיש.
השופט קולה שב והזהיר: "ברור שיש לכם בטן מלאה זה על זה, אבל אם תמשיכו בקו זה, לא ניתן יהיה לסמוך בעתיד על חוות דעת של המכון לרפואה משפטית". עו"ד הר ציון השיבה: "לקחנו את זה בחשבון, ובגלל זה רצינו למנוע את העדות הזו. הכל נבדק ברמות הגבוהות ביותר ונלקח בחשבון".
"איך אתם תוכלו לקבל ממני חוות דעת? אתם פשוט לא רוצים אותי בתור מנהל המכון", הטיח העד בתובעת. "כשאתה עד הגנה אין לך גבולות", השיבה התובעת.
אילנה ראדה, אמה של תאיר ז"ל, אמרה בתום חלקה הראשון של עדותו של ד"ר קוגל: "אלוהים שלח מלאך לאולם, אחרי 15 שנה. סוף סוף האמת יוצאת לאור. הביאו לי בשקית אחרי שנים את החלקים של תאיר לקבור אותם. זה המכון הפתולוגי שהיה. סוף סוף בא בן אדם וברוך השם שהוא הגיע. אנחנו בדרך הנכונה, כאן האמת נמצאת. כל מי שאומר שפסק הדין נכתב טעות בידו. שום דבר עדיין לא ברור. מה שברור הוא שהפרקליטות במשך 15 שנה שיקרה. ומי שעמד במשך המשפטים הקודמים זה עבריינים לשמם. עדיין לא ידוע מי אבל את הרוצח אני אתפוס. את הרוצח האמיתי אני אביא לפה".
ד"ר קוגל צפוי להתייחס לשישה נושאים, שחלקם עומדים בלב התיק והסיבות למשפט החוזר, בראשם האפשרות שדם נזל מהגופה שעות לאחר הרצח. קוגל יתייחס גם לכיוון החתך שבוצע בצווארה של המנוחה, צורת הלהב שביצע את החתך, למועד שבו בוצע החתך בשורש כף היד, העובדה ששלפוחית השתן של המנוחה הייתה ריקה וכן בנוגע לאפשרות שאולה קרבצ'נקו - אותה מציגה ההגנה כמי שרצחה את ראדה - נשכה את הילדה, למרות שאין לכך סימנים.
במשפט הראשון העיד ד"ר קוגל כי החתך בצווארה של הנרצחת בוצע "ככל הנראה" מימין לשמאל. לדבריו, קשה היה לבצע חתך כזה מהצד, בזמן שהנאשם מחזיק את הסכין ביד ימין (כפי שהדבר בוצע בשחזור), והוסיף לאחר שאלת בית המשפט: "אין שום דבר ברפואה שהוא בלתי אפשרי, אבל אני לא רואה איך זה יכול להיעשות מהצד. מלפנים זה אפשרי. מאחור זה יותר קשה, לא נוח".
ד"ר קוגל התייחס באותה עת רק לנושא כיוון החתך, ואולם גם בעדותו במשפט הראשון התייחס לנושא זליגת הדם, ואישר כי "תמיד יש בגופה עוד מעט דם".
בהמשך, ולא במסגרת המשפט המקורי, תמך ד"ר קוגל בעמדתה של ד"ר מאיה פורמן, שעבדה גם היא במכון פרטי, שלפיה הסכין שבה בוצע הרצח הייתה סכין משוננת. בהזדמנות אחרת, בהרצאה שנתן בפני סטודנטים, אמר כי דם זולג מהגופה דקות ספורות בלבד לאחר הרצח – מה שמחזק את גרסת ההגנה כי טיפת הדם שנמצאה על עקבה על מכסה האסלה, נזלה בעת הרצח. משמעות הדבר הוא שטביעת הנעל הוטבעה בעת הרצח ולא אחר כך, על ידי "מחלץ אלמוני".
