ח"כ גלית דיסטל אטבריאן חשפה השבוע כי בימי הרפורמה המשפטית קיבלה במפתיע שיחה מהרמטכ"ל הלוי שעסקה בהתמודדות עם הסרבנות ביחידות העילית ובכלל בשימוש שעושים המוחים בצה"ל ככלי במאבקם נגד ההפיכה המשטרית. דיסטל סיפרה שהרמטכ"ל "נשמע מוטרף מחרדה, הלום, כמעט חסר אונים. לא התווכחנו בשיחה הזאת. הוא הסכים עם כל מילה שיצאה לי מהפה (לגבי הסרבנות)". היא ציטטה אותו כאומר ש"אין בינינו שום ויכוח על חומרת המעשים או על ההשלכות שלהם אבל גלית, את צריכה להבין מול מה אנחנו מתמודדים עכשיו - אין להם תחליף. פשוט אין".
לדבריה, הלוי הזהירה מפורשות ש"אם הם ימשיכו לא להתייצב הפגיעה בביטחון המדינה תהיה אנושה, אני מדבר איתך על סכנה ממשית לאזרחי ישראל" וכי זה "עניין של שנים עד שאפשר יהיה להכשיר ולאייש את התפקידים הקריטיים של אלה שהחליטו לא להתייצב. שנים שבהן נפער חור ענק בהגנה. שנים שצה"ל לא יכול להרשות לעצמו".
דיסטל סיכמה את הדברים כך: "זאת המשוואה שהוא הציב בשיחה: לבחור בין הפקרה חמורה של ביטחון המדינה לבין כניעה לסרבנים. אין אופציה שלישית. במילים אחרות: סחיטה". מודה ש"שתי האופציות הן הרי בלתי אפשריות וכנראה הייתי בוחרת כמותו".
אלא שדיסטל לא עשתה כמותו. להפך. היא נמנעה מלעשות שימוש בכוחה כח"כית וכשרה כדי לבלום את הרפורמה משום הסכנה. בפועל היא בחרה באופציה ההפוכה: כדי לא "להיכנע לסרבנים" הפקירה את ביטחון המדינה. כמותה נהגו כל הח"כים והשרים שתמכו ברפורמה.
הייתי שם
ניסינו לקדם פשרה בדיוק מאותה סיבה: למנוע פגיעה בביטחון כשהאויב מקרב בשמחה את חייליו לשערינו. את שאמר הרמטכ"ל לדיסטל, אמרו לי רבים מהמפקדים הבכירים ביותר בצה"ל. גם הם נטרפו מדאגה משראו איך ההרתעה, ההתרעה ושאר מבני הכוח שעוצבו בדמים רבים משך עשורים נהרסים ביעף. גם על ידינו הועברו מסרים אלה למקבלי ההחלטות. אני אישית אמרתי זאת למרבית חברי הכנסת ולרבים מהשרים: הצד השני מוכן לשרוף הכול אם לא תעצרו, ומאחר שזו המשמרת שלכם אתם חייבים לסגת. כמו שאתם נמנעים מלהיכנס לקרב עם הפלג הירושלמי על גיוסו כי כרגע אין לכם שום דרך לנצח בלי להקריס את המדינה כולה, כך עליכם לעשות עם אנשי הפלג התל אביבי. זו אחריותכם.
כמו דיסטל, הם כולם סרבו "להיכנע". כתבתי על זה פה בזמן אמת במילים שה-7 באוקטובר נתן להן משמעות מבעיתה: איש מהאחראים לא אהב את עמו כמו את ילדיו במובן זה שכשהם נחטפים אתה מוכן לוותר על הכל (הכל!) כדי להשיבם בחיים.
צילום: יואב דודקביץ'דיסטל פרסמה את השיחה במסגרת המאבק הנוכחי נגד "אחים לנשק" ושאר תומכי הסרבנות (או בשמה המכובס אי התנדבות) כדי לברך את חבריה לשלטון אבל יצאה מקללת. הדברים הנכונים שאמרה על האחים לנשק קולעים גם לגבי חבריה: אף הם "ידעו בדיוק מה הם עושים: מהמרים על בטחון הילדים של כולנו בתוך המשחק המפלצתי של מי ימצמץ ראשון. מבינים יותר טוב מכולם את הסכנה המיידית של מעשיהם". ולהבדיל מהאחים לנשק, להם גם הייתה האחריות הפורמלית כנבחרי העם להגן עלינו והם הפרו אותה, למרבה הזוועה.
