אני מקווה ומתפלל שהחרם שהתארגן בספונטניות על רשת מאפיות אנג'ל יסתיים במהרה. חרם, לצד היותו זכות צרכנית לגיטימית, הוא דבר רע. ביום שישי יצאתי לסופרמרקט הסמוך לביתי, השייך לרשת מרכולים ארצית. השעה הייתה 15:00, שעת הסגירה של הסניף. ליבי נחמץ מול עשרות ארגזים שבהם אלפי חלות של מאפיית אנג'ל עומדים מבוישים באין רוכש. "החלות הללו נרכשו תמיד עד האחרונה שבהן", אמר לי בעל הסניף, "עכשיו אין ברירה, החל מיום ראשון נזמין רק ממאפיות אחרות".
התרבות היהודית נותנת ללחם מקום של כבוד, כמעט יחס של קדושה. המילה "לחם" מופיעה בתנ"ך 223 פעמים. אחת המנחות החשובות בבית המקדש הייתה "לחם הפנים". יהודים נזהרים מלהשליך לחם ומברכים את ברכת המזון הארוכה והמכובדת רק אחרי אכילתו. יש כאלה שאפילו נוהגים לנשק פיסת לחם שנופלת ארצה.
וכמו הלחם עצמו - כך היצרנית הישראלית שלו: בלב של כולנו יש סנטימנט של כבוד לאנג'ל. גדלנו, כולנו, על הלחם מתוצרתה. היא לא עוד חברה - היא פיסת תרבות ישראלית בקונצנזוס. דווקא בשל כך, אי אפשר לסבול את הבחירה המקוממת של יו"ר הדירקטוריון עמר בר-לב לצאת להפגנה מכאיבה ומתריסה סמוך לביתו של הרב גרשון אדלשטיין, מנהיג רוחני נערץ בן 100, במטרה לבזות את מנהיגותו ולקרוא תיגר על הרבצת התורה שלו שנמשכת כבר 80 שנה ברצף. זו הייתה פרובוקציה אחת יותר מדי.
המפגינים, שבר-לב היה מהבולטים שבהם, קראו במגפון קריאות מרתיחות בגנות הרב שכל חייו מוקדשים לחינוך ולתורה, נגד עולם הישיבות ונגד אורח החיים החרדי בכללותו. כפי שעולה מפרסומי המארגנים, הבחירה בביתו של המנהיג הרוחני הישיש כיעד להפגנה הייתה רשמית ומוצהרת. היה זה חלק ממטרה להפוך את החרדים לפרזנטור השלילי של הממשלה - מטרה שהתבררה ככושלת, נוכח ההשתתפות הדלילה בהפגנות הללו.
זכותו של בר-לב להחזיק בדעותיו. זכותו גם להפגין, כפי שהוא עושה כבר חודשים ארוכים, ואין הדבר מפריע לאיש. אבל יש קווים אדומים, כמו הכבוד לגדולי תורה ולעולם התורה. החצייה שלהם הובילה למהלך ספונטני לחלוטין, שצמח מהשטח מבלי שאף גורם רשמי הכריז עליו רשמית עד לרגע זה. אף רב לא קרא לחרם, ושום מכתב רשמי לא יצא. אפילו בביטאון "דגל התורה", המזוהה עם הרב אדלשטיין, נרשמה התעלמות מופגנת. חוכמת ההמונים החרדית היא שעומדת מאחורי ההתארגנות הטבעית של מאות אלפי חרדים, שראו איך ערכיהם נרמסים ורבניהם מבוזים.
בר-לב איננו אופה לחמים במקצועו, אבל מונה ליו"ר הדירקטוריון בזכות הפרסונה הציבורית שלו. את הפרסונה הציבורית הזו הוא ניצל כדי להתריס נגד מנהיג חרדי אהוב. בכך פגע בחברה שבראשה הוא עומד - שלה 30 אחוזי מניות מהציבור, ושחיה ומתקיימת מאמון הציבור.
במשבר הזה טמון גם ממד עמוק וחשוב יותר מסיפורה הספציפי של אנג'ל: אחרי חודשים שבהם צד אחד בחברה מושך השקעות, משבית טיסות, סוגר כבישים ראשיים, מעביר חברות לחו"ל, מביא לפגיעה בדירוג האשראי הבינלאומי ולא עוצר באור אדום - כעת ניצל הצד השני הזדמנות ספונטנית להכריז: גם אנחנו יכולים. אמנם אין לנו השפעה על מודי'ס, ואנחנו לא יודעים לגייס את ביידן, ואין לנו טייסים בחיל האוויר, אבל אנחנו כוח צרכני משמעותי.
המסקנה המשותפת צריכה להיות הפסקה של תרבות החרמות, הפגיעה בכלכלה, החלשת החברות הישראליות וסגירת הכבישים והשמיים. מותר ורצוי להפגין על דמותה הנכונה של המדינה - אבל ראוי וחכם יותר לעשות זאת בכלים המקובלים, ולא לחצות קווים אדומים. יהיה עצוב מאוד אם המשאיות של אגנ'ל ייאלצו להפסיק את הגעתן לריכוזים החרדיים. התפטרותו של בר-לב מהדירקטוריון - בוודאי עד יעבור זעם - תהיה צעד נכון מצידו לפיוס ולהרגעת הרוחות.
- אריה ארליך הוא עורך המגזין בעיתון החרדי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il