25 שנה לאחר שספי רכלבסקי פרסם את ספרו "חמורו של משיח", שבו טען שעל פי תורת הרב קוק תפקידם של החילונים לספק את התשתית למדינת ההלכה שבדרך, התקיימה בשבוע שעבר צעדת מחאה בבני ברק תחת הכותרת "לחמורים נמאס". אולם מאז הבחירות האחרונות נדמה שחל שינוי, ולמעשה החמורים של המשיחיים כיום הם לא החילונים אלא דווקא החרדים.
זעם חילוני נגד חרדים אינו דבר חדש. טומי לפיד עשה מזה קריירה פוליטית. גם בנו יאיר. הקריאות לשוויון בנטל נוגעות בנקודות רגישות מאוד עבור ציבור רחב. החילוני הממוצע לא מוכן לקבל את ההשוואה בין מותו של חייל בקרב לבין שירות באוהלה של תורה, ומתקשה לבלוע את המיליארדים שמועברים למפלגות החרדיות על מנת להמשיך לקיים מערכות חינוך שמנציחות את ההסתגרות.
השנאה כלפי החרדים, שלא לומר הגזענות כלפיהם, מתנחלת היטב בלבבות החילונים, ונציגי הציבור החרדי עושים עבודה מצוינת בסיפוק תחמושת: הסכומים שיעברו לישיבות, לאברכים, למערכת החינוך החרדית; הקריטריונים המפלים לטובת חרדים בשוברי המזון; חוק לומדי התורה; התמיכה בהפיכה המשטרית; החרם על מאפיית אנג'ל ועוד.
בינתיים, כשהחילונים צועדים בבני ברק, המשיחיים האמיתיים יכולים להמשיך לחכך ידיים בהנאה בזמן שהחרדים משמשים כליא ברק לזעם הציבורי. בצלאל סמוטריץ' אולי סופג לעג על האנגלית שלו, אבל ממשיך לקדם ללא הפסקה את סיפוח הגדה המערבית, ועל הדרך מעביר להתנחלויות פיצוי על ארנונה עסקית. גם אבי מעוז ספג ביקורת אחרי שביקש להשפיע על חינוך הילדים החילוניים, אבל מאות המיליונים שהוא צפוי לקבל עבור הרשות לזהות יהודית עוברים בשקט. אורית סטרוק זוכה לשלל כינויים מעליבים ברשתות החברתיות, אבל גם למאות מיליונים לחיזוק הכיבוש ולהדתה בתוך ישראל. איתמר בן גביר מכונה בפי רבים השר הכושל בהיסטוריה, וח"כ אלמוג כהן סובל משלל בדיחות בית הפנקייק, אבל עוצמה יהודית ממשיכה לקדם אג'נדה גזענית ללא מפריע.
"החמורים שנושאים בנטל השירות והכלכלה סיימו להיות הפראיירים שממלאים את הקופה הציבורית, שהפכה לקופת שוחד פוליטי לחברים של גפני וסמוטריץ'", נמסר מהמארגנים לקראת ההפגנה בבני ברק, אבל אין הפגנה דומה מחוץ לביתו של הרב דב ליאור, שאותו הגדיר רכלבסקי לאחרונה בראיון לאתר "זמן ישראל" כ"האיש החשוב ביותר במדינת ישראל ב-40 השנים האחרונות".
קל לתעל את הזעם הציבורי נגד החרדים. הם נראים אחרת, הם מסתגרים, הם הדמות של היהודי הגלותי שכל כך שונה מהיהודים החילונים הליברלים והמודרניים. לרובנו אין ממשק עם חרדים, אנחנו לא מכירים אותם כפרטים, כבני אדם, אלא לרוב רק כ"עדר" בהפגנות ובהלוויות. והשנאה הזאת מסיטה את הביקורת ממי שצריכים להתמקד בו, ובכך החרדים הופכים לחמורים המודרניים של הציונות הדתית, שבניגוד אליהם, פועלת לרמוס זכויות אדם ולשנות את פניה של החברה הישראלית.
גלעד גרוסמןיורם להמןסמוטריץ' מקדם "כלכלה ברוח התורה", לא משה גפני. הוא וסטרוק השתלטו על המינהל האזרחי מתוך מטרה להעמיק ולהרחיב את ההתנחלויות ולפגוע עוד יותר בפלסטינים ברוח הרב קוק, לא מאיר פרוש. סטרוק מתכננת לחזק את הזהות היהודית של סטודנטים וחיילים חילונים, לא אריה דרעי. היא גם זאת שתחזק גרעינים תורניים בערים מעורבות, לא משה ארבל. בן גביר מקים לעצמו מיליציה פרטית, לא יצחק גולדקנופף. יצחק וסרלאוף הוא זה שמבקש להקשות על אזרחים ערבים להתגורר בנגב ובגליל, לא יעקב מרגי. שמחה רוטמן מקדם את הרס המשטר, לא אוריאל בוסו.
כבר בשלב המגעים הקואליציוניים, בכסות מסך העשן של הזעם כלפי החרדים, צעדו סמוטריץ' ובן גביר בבטחה לעבר משרדים שמהם הם יכולים לפגוע באמת בחייהם של מיליונים. אבל זה עבר בשקט, כי מדובר בפגיעה בערבים. וזה נמשך גם כעת, סביב תקציב המדינה. אז אולי החילונים מסרבים להיות חמורים, אבל הם עדין חמארים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
