פיצוץ תחת ערפל: אירוע ביטחוני חריג התרחש שלשום (שני) כשמטען חבלה התפוצץ בצומת מגידו, ממנו נפצע שרף אלדין (21) מכפר-קאסם. סימני השאלה עדיין רבים, אבל ההערכה במערכת הביטחון היא שמקור הפיצוץ הוא פיגוע על רקע לאומני.
במשך שעות ארוכות הכבישים באזור התקרית היו חסומים לתנועה בשל סריקות שבוצעו מחשש להימצאות מטעני חבלה נוספים, או נוכחות של מעורבים בהנחת המטען בשולי כביש 65. לאלדין אין עבר פלילי ולגורמי החקירה, כולל שב"כ, לא ידוע על כוונה לפגוע בו. עובדות אלו מחזקות את החשד לפיגוע לאומני. אתמול הותר לפרסום כי שר הביטחון יואב גלנט קיים במהלך היממה האחרונה כמה הערכות מצב, אשר יוחסו ל"אירועים הביטחוניים" מבלי לפרט. קל לשער מה היה קורה אם המטען הזה היה מתפוצץ על אוטובוס ולא כפי שהופעל.
כעת אפשר להרחיב את היריעה ככל האפשר, באמצעות התבוננות אסטרטגית על הזירות השונות. ההבנה של גורמי המודיעין בישראל, כפי שגם ביטאו אותה בישיבות הקבינט, היא שכל השחקנים העוינים בשכונה - מאיראן דרך חיזבאללה ועד חמאס וארגוני הטרור בשטחים - עוקבים מקרוב אחר המשבר החריף בישראל ומזהים חולשה. הם שומעים את קולות הסערה ביחידות המילואים השונות, בעיקר בחיל האוויר, ושומעים גם את הקריאות לסרבנות. המשמעות מבחינתם היא שעת כושר לאתגר את ישראל.
בנאומיו האחרונים איים מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה ואמר לפני שבוע כי מה שקורה הוא "תחילת הסוף" של המדינה. שבועיים לפני כן הוא טען: "ישראל חוששת ממלחמת אזרחים, יש לראשונה התארגנויות של הגירה". לדבריו: "יש משוואת הרתעה אמיתית בלבנון, אחרת המצב הזה לא היה אפשרי. בגלל המשוואה הזו הצד הישראלי לא מעז לפעול נגד החיילים הלבנונים ולא מפנה נשק אליהם, כי הוא יודע טוב מאוד שאנשי חיזבאללה עומדים מאחוריהם בכוננות מלאה ועוקבים אחרי כל צעד שלהם".
הרמטכ"ל לשעבר, ח"כ גדי איזנקוט, הוא אדם זהיר ורציני שנוהג באחריות. ממש לא אחד שנוטה לעורר תבהלות. לכן כדאי לשים לב לדברים שהוא אמר אתמול בכנסת: "צה"ל נמצא על פרשת דרכים, ואנחנו נמצאים היום באחת התקופות הביטחוניות החמורות ביותר בעיניי מאז מלחמת יום כיפור. לא כהפחדה, אלא כהבנה והערכה של מציאות על סמך מודיעין ועל סמך קריאת המציאות, גם בזירה האיראנית, גם בפלסטינית וגם בלבנון. בתקופה הזאת לא מומלץ לפגוע בצה"ל כצבא העם".
אפשר לנפנף אותו ולטעון שהוא עוד פוליטיקאי מהאופוזיציה שמעוניין לבלום את הרפורמה המשפטית. אבל אפשר, ואף רצוי, להקשיב לו קשב רב: איזנקוט הוא אחד הרמטכ"לים הטובים בתולדות צה"ל, ואם הוא מדבר כך עלינו לדרוש מראש הממשלה בנימין נתניהו, שמודע לרגישות, לנהוג באחריות - בוודאי ערב הרמדאן שמתחיל בשבוע הבא.
נתניהו יודע את מי הוא הפקיד על ההגה של המשרד לביטחון פנים (כיום המשרד לביטחון לאומי). אירוע מתפרץ כמו שומר החומות 2 - שהוא תרחיש ייחוס לא מופרך - עלול להציב אתגר גדול למשטרה, אבל הצמרת שלה שקועה בסכסוך עמוק עם השר הממונה איתמר בן גביר, שנמצא בעצמו במשבר מול היועצת המשפטית לממשלה ובנוסף גם לא זוכה להערכה מצד צמרת צה"ל והשב"כ, שהיא גם קריטית להצלחתו במשבר ביטחוני.
גם הרמטכ"ל הרצי הלוי בעמדה בעייתית. בימים כתיקונם הוא עסוק כל כולו במוכנות למלחמה ובבניין הכוח. בחודשיים האחרונים הקשב שלו הוסט לטיפול בנושאי סרבנות ושיחות מוטיבציה עם טייסים ומג"דים במילואים, כדי למנוע משבר כשירות אמיתי בצבא. לא רק שהארגון תחתיו מבולבל, אלא גם כשהוא מסתכל למעלה הוא רואה חברי ממשלה לא מנוסים. ובשורה התחתונה, צריך לזכור שהוא נמצא פחות מחודשיים בתפקיד, מה שעשוי להסביר פאשלה מיותרת כגון ההתבטאות על "דיקטטורה בטוחה".
הצעד המתבקש מבחינתו של הרמטכ"ל הוא לבקש מנתניהו (באישור גלנט) שיגיע לפורום מטכ"ל וישמע מהאלופים את תמונת המצב האמיתית, טרם נחצה קו שנצטער עליו. מנתניהו נדרש לגלות אחריות לאומית ולעצור את קידום הרפורמה המשפטית לפחות לתקופה מסוימת. זו הזדמנות לבלום ולמקד את החברה מול האתגרים, ולהכין אותה לאפשרות הריאלית של התלקחות בכמה זירות. זה לא משחק צ'יקן ולא ענייני אגו: הברקס הזה הופך חיוני לביטחון המדינה.