יוגב כהן, בן 28 מקיבוץ יזרעאל, הוא הצעיר שנהרג הבוקר (יום ג') לאחר שנפל מכדור פורח סמוך למושב בלפוריה שבעמק יזרעאל.
אמיר אלמוג, בעל חברת "לגעת בשמים" שהפעילה את הכדור הפורח שממנו נפל כהן, איש צוות בכדור הפורח, אמר כי הנסיבות שהובילו לתקרית עדיין לא ברורות. "אין לנו מושג למה הוא תפס את הסל, זה לא אמור היה לקרות", אמר אלמוג. "הוא המריא לגובה של חמישה, אולי שמונה מטרים, והחבר'ה אמרו לו לקפוץ כשעוד אפשר, והוא אמר שהוא מחזיק מעמד. הטייס ניסה לנחות כשהוא עוד היה תפוס, אבל היו שם כבלי מתח והוא לא היה יכול לנחות מיד. בסוף הוא נפל כשהכדור היה בגובה של 40-50 מטרים".
כהן טיפס על החלק החיצוני, ככל הנראה כחלק מתהליך ההמראה, ומסיבה שאינה ברורה עדיין נפל מגובה רב. הוא נחת על כביש 60 ולאחר מכן פגע בו רכב שבו נהג תובע משטרתי. מותו נקבע במקום, ולפי שעה לא ברורה עוצמת הפגיעה של הרכב בו. איש צוות נוסף הנחית את הכדור מיד, באזור התאונה.
"החבר'ה הזעיקו אותי, אמרו לי שעוד יש לו דופק", המשיך אלמוג. "אנחנו כולנו בהלם. הוא בן אדם מדהים, חזק, קיבוצניק, מלח הארץ. עבד בחברה כמה חודשים, אולי חצי שנה. זה לא משהו שאמור לקרות. הוא עוזר בדרך כלל לטייס לנפח את הכדור, ואחר כך עוזר לקפל אחרי הנחיתה, הוא בכלל לא אמור להחזיק בסל. בטיסה הזאת ספציפית היו 13 איש, וזה כדור שיכול לקחת עד 20".
אחרי שירותו הצבאי עבד כהן במפעל הרובוטים של הקיבוץ, ולפני שלושה חודשים החל לעבוד בחברת "לגעת בשמים" בשעות הבוקר. בשבוע הבא היה אמור להתחיל עבודה נוספת בכלבו של הקיבוץ. הוא היה הצעיר במשפחה והיו לו שלוש אחיות גדולות.
מפעיל הכדורים הפורחים אמיר שמר אמר כי הוא מכיר את האדם שנהרג, שעובד בצוות הקרקע של הכדור הפורח. לדבריו, "התאונה הזו חוזרת על עצמה מדי פעם בעולם, כשאיש צוות מוצא את עצמו תלוי באוויר באופן הזה. התאונה הזו לא קשורה לאופי הטיס של הכדור הפורח, לא קשורה לכלי הטיס. אין מצב שדבר כזה יקרה לנוסע של כדור פורח". לדבריו, "לדעתי זו פשוט טעות. יצטרכו לבדוק לעומק את הפרטים. אני נורא חושש שזה אולי היה משחק".
תהליך המראת הכדור הפורח
כדור פורח הוא אחד מכלי התחבורה האווירית הוותיקים ביותר בעולם, שכיום משמש בעיקר לטיסות כיף חווייתיות, ובמקרים מסוימים לצרכים מטאורולוגים ואיסוף מידע על מזג האוויר. צורת הפעולה היא יחסית פשוטה - הכדור עולה בזכות האוויר החם שכלוא בתוכו, מה שגורם לו להיות קל יותר ביחס לאוויר שמחוץ לבלון.
היות ומדובר בכלי שאינו ממונע, תנועתו באוויר תלויה לחלוטין בתנאי מזג האוויר ובמיוחד הרוחות. לכן, נקודת ההמראה לא ידועה מראש ונקבעת בדרך כלל יממה לפני הטיסה המתוכננת, בהתחשב בתנאי מזג האוויר הצפויים לזמן הטיסה, ואותו דבר לגבי הנחיתה.
אין נקודת נחיתה מוסכמת מראש, אלא יודעים לכוון על אזור כללי שבו ינחתו, וכשמתקרבים אליו הטייס מנמיך את הגובה ומכווין ככל הניתן את הבלון לנחיתה. אתרי הנחיתה המועדפים הם שדות מישוריים. עם ההנמכה לאזור הנחיתה הרצוי, צוות הקרקע עוקב אחר הבלון ונמצא בקשר עם המפעיל, ומגיע בכלי רכב שטח לנקודת הנחיתה, שם הם חוברים לבלון ומסייעים בייצובו לאחר הנחיתה ובקשירתו.
שני צוותים מפעילים את הכדור הפורח - צוות קרקע שאחראי על ההכנות שלפני ועל הפעולות שאחרי הטיסה, וצוות אוויר שעולה עם הכדור לאוויר ומפעיל אותו. לפני המראת הכדור הצוותים מכינים אותו בנקודת ההמראה שנבחרה ואושרה מבעוד מועד. ההליך מתחיל כשצוות הקרקע מקבע את הקבינה בצורה בטוחה לקרקע, כשהבלון ריק מאוויר ופרוס לצדו על הקרקע.
אז מתחיל תהליך של חימום אוויר בגז מיוחד למטרה זו, שלאט לאט מנפח את הבלון ומרים אותו, עד שיוצר חופה מעל. כשהבלון מוכן להמראה הצוות מודיע לבקרה האזורית, ועם קבלת האישור להמריא, ולאחר שהבלון מלא באוויר חם - צוות הקרקע משחרר את הכדור הפורח מקשירתו לקרקע והוא מתחיל לטפס לאוויר ולנוע לפי כיוון הרוח.
בשלב זה צוות האוויר שנמצא ביחד עם הנוסעים בתוך הכדור לוקח פיקוד מיד עם שחרורו, והוא זה שאחראי על המשך הליך ההמראה, הניווט והנחיתה. במהלך הכנת הכדור הפורח הוא צריך להיות משוחרר מקשירות ומאחיזות של אנשים - של נוסעים או צוותים.
לאחר הנחיתה צוות הקרקע מאבטח את הכדור, מתחיל בהליך של ריקון הבלון מאוויר, פירוקו וקיפולו, ומשם נוסעים בכלי רכב חזרה לאתר האחסון או לנקודת ההמראה הבאה, כשהכדור והציוד שלו מועמסים על גבי הרכבים.
טיסה של כדור פורח מחויבת לפעול תחת רישוי של רשות התעופה האזרחית, והיא כפופה לכל תקנות הטיס האזרחי בישראל. פעילותם מוגבלת לאזורים מסוימים בארץ שאסור לחרוג מהן ללא תיאום ואישור. גובה הטיסה המקסימלי המותר לכדורים פורחים הוא 1,500 רגל (כ-450 מטר) מעל פני הים.