אירועי המימונה שהתקיימו אמש (יום ב'), בצאת חג הפסח, היו שונים מבכל שנה. משפחות חטופים, שמחכות כבר 206 ימים ליקיריהן, קיימו "מימונה" בכיר החטופים שאליה הזמינו את הציבור, והציבו את תמונות וסיפורי קרוביהן שעדיין בשבי בעזה. מפונים מהצפון קיימו את המימונה בבתי מלון בחיפה ובתל אביב: "שמחה שמהולה בעצב, אך עצם העובדה שאנחנו ממשיכים וחוגגים זה הכוח והגדולה של העם שלנו".
איילת סמרנו, אימו של החטוף יונתן סמרנו ז"ל, השתתפה במימונה בכיכר החטופים. "קיבלנו פניות מאנשים שכל שנה חוגגים מימונה ומזמינים אליהם המון אנשים. הם ראו לנכון לא לחגוג השנה, והזמינו אנשים שמגיעים אליהם לחגיגות להגיע לכיכר כדי להזדהות עם החטופים, ובעקבות כך יזמנו את 'פגוש את החטוף'. בעצם שמנו את כל תמונות החטופים על הכיסאות, ומשפחות שהצליחו ורצו לדבר על קרוביהן, הגיעו לעמדה וסיפרו את סיפורו לקהל הרחב שהגיע", היא סיפרה.
סמרנו סיפרה על הקושי בשבתות ובחגים, ללא נוכחותו של בנה. "קשה לי מאוד לשבת בשולחן חג ובשולחן שישי. בכלל, באווירה שהיא שמחה. אני מבינה אנשים שרוצים לחיות את החיים שלהם. לי מאוד קשה, וזה לא משהו שיכול לעבור".
חנה כהן, דודתה של החטופה ענבר הימן ז"ל, לקחה גם היא חלק באירוע בכיכר החטופים. "פעם היינו מתכנסים, חוגגים עם הרבה שמחה, אוכל ואהבה, ופשוט חיכינו לחגים האלה. עכשיו הכול אפל. אין חגים, אין שבתות, אין ימים, אין עבודה, אין כלום. נגמרו החיים בעצם. ענבר הייתה מלח הארץ. ילדה מדהימה, שוחרת שלום, הומנית". לדבריה, העסקה לשחרור חטופים חייבת "לכלול את כולם כולל כולם, לא רק 20. יש חיילים, יש נרצחים, שהמשפחות שלהם נרצחות כל יום מחדש".
"בכל שנה אחרת זה היה אירוע שמח וכיף, עם המון שמחה, הרבה מופלטות ודברים מתוקים ובעיקר עם כיף משפחתי. זה לא מרגיש אותו דבר, וזה לא יכול להרגיש אותו דבר עד שהם יחזרו", סיפר מיכאל לוי, אחיו של החטוף אור לוי. "מספיק להסתכל על אלמוג בנו ולשמוע אותו אומר שהוא מתגעגע לאבא ונשבר לך הלב. אנחנו מראים לו תמונות, ומדברים איתו על זה, אבל זה לא זה עד שאבא לא חוזר. אני אספר להם שאור, כמו בתמונות, תמיד שמח, תמיד מחייך". לדבריו, "מזעזע מחדש לראות כמה גדול השולחן בכיכר החטופים, ולראות את כל התמונות. כמעט כל המשפחות כבר הפכו למשפחה שלי".
הוריה של החטופה נועה ארגמני, יעקב וליאורה, התארחו אמש באירוע שארגנה חברת הכנסת לשעבר שירלי פינטו קדוש. "מימונה זו מסורת עתיקת יומין, שמסמלת אחדות בין כל חלקי העם. השנה יש למימונה משמעות עוד יותר מיוחדת ועצומה. לכן החלטתי לקיים מימונה שכל כולה תוקדש בתפילה להשבת החטופים ולשלום החיילים והמדינה", אמרה פינטו קדוש.
בבית משפחת אלבז בצפת חגגו אמש את המימונה בצל המלחמה. פאני אלבז, שאיבדה השנה את האחיין סמ"ר אורי יצחק אילוז שנהרג בגבול מצרים, שבועות ספורים לפני תחילת המלחמה, הרגישה ש"את המנגינה הזו אי-אפשר להפסיק, ומסורת לא מפסיקים". בבית משפחת אלבז הכינו כיסא אחד לחטופים וכיסא קטן יותר בצהוב לילדי משפחת ביבס, בתקווה שיחזרו במהרה.
הבן שלום, חבר מועצת העיר, הגיע עם כפתן מסורתי, אך לא ויתר על סיכת החטופים. "זו מימונה שונה, שמחה שמהולה בעצב. העם שלנו עבר שנה מטורפת, קשה ולא פשוטה בכלל, אך אסור לנו להישבר ולהיכנע. עצם העובדה שאנחנו ממשיכים וחוגגים זה הכוח והגדולה של העם שלנו", הוא אמר. מאות חוגגים הגיעו לבית משפחת אלבז, והאם פאני מספרת שההכנות למימונה לוקחות חודשים ארוכים: "אני מכינה 20 סוגי ריבות , עוגיות ודברים מתוקים. יש לנו צוות שלם אנחנו מכינות יותר מ-17 קילו של מופלטות. אנשים מחכים למימונה שנה שלמה".
כ-300 ממפוני שלומי וקריית שמונה חגגו אמש את המימונה במלון דן פנורמה בחיפה. בין החוגגים היו גם ראש מועצת שלומי גבי נעמן ואלוף פיקוד צפון האלוף אורי גורדין. "זה ערב מרגש מאוד של הקהילה שלנו", אמרה שירלי פרץ, תושבת שלומי ומפעילות הקהילה, המתגוררת עם בעלה ושלושת בניה במלון דן פנורמה כבר שבעה חודשים. "אנחנו חוגגים את החג המיוחד הזה ביחד. לא מורידים את הראש ומקווים שאת החג הבא כבר נחגוג בשלומי בבתים שלנו עם שקט ביטחוני".
פרץ דאגה להכנת שולחן עבור החטופים בעזה. "המימונה מדברת על הכנסת אורחים", הסבירה פרץ. "אנשים נכנסים לבתים, אוכלים ויוצאים, ואנחנו רוצים שהחטופים יחזרו לבתים שלהם ולמשפחות שלהם. זאת הסיבה שהכנו להם שולחן והנחנו עליו גם תרבוש, כביכול כדי לזמן אותם". ראש מועצת שלומי גבי נעמן סיפר על התקופה הקשה שעוברת על היישוב, וביקש מהאלוף גורדין: "אסור להגיע לשום הסכם עם חיזבאללה. עם ארגון טרור לא חותמים הסכמים. צריך לחסל את כל המחבלים".
האלוף גורדין אמר לתושבים: "יש לנו מחויבות מלאה לשינוי המצב הביטחוני והחזרה שלכם לבתים בביטחון מלא. מאחל לכולנו שמהחג הזה יבואו בשורות של חירות. אנחנו תמיד איתכם. גם כשאני כאן איתכם בשעה זו, עשרות אלפי חיילים מגינים על הגבול הצפוני של מדינת ישראל". את דבריו סיים אלוף הפיקוד בפנייה לתושבים המפונים: "מאחל לכם תרבחו ותסעדו, ותודה על ההזמנה".
עשרות מפונים נוספים מקריית שמונה, שכבר יותר מחצי שנה לא נמצאים בבתיהם, חגגו את המימונה במשכנם הזמני בתל אביב, כשהם מקווים שבשנה הבאה עם יחגגו בבתיהם.
גם באופקים המימונה השנה הייתה שונה, ובסימן של תקומה. הרב יצחק בוצחק (40), שנפצע מירי מחבלי החמאס בעיר, החליט לערוך לראשונה מימונה. "אחרי הטבח הנורא רצינו להרים את הרוח לקהילה, לעיר, ואמרנו שצריכים לארגן מפגש. המימונה זה דבר שסוחף היום אנשים. אמרנו שהשנה הולכים על זה ואנחנו מקווים שזה יהפוך למסורת", הוא סיפר. אשתו, אביגיל, היא מרוקאית, ובמשך שנים היו עושים מימונה אצל חמותו. "השנה זה עובר אלינו".
לאירוע אמש הוא הזמין גם את הגיבורים שהצילו את חייו באותה שבת, כשספג פגיעת כדור ברגלו. "הזמנתי את השוטר איתמר אילוז שהרים אותי אחרי שנפצעתי, ואת החובש מאיחוד הצלה גד עמר שטיפל בי. הם, יחד עם אחרים, באו עם נשקים והצילו את החיים שלי. זה היה מפגש של גיבורים וניצולים, שרוצים לדבר על עם הנצח והאמונה הגדולה שיש לנו", הוא סיפר.
הוא הוסיף: "מבחינתנו, הסיבה שאנחנו עורכים את המימונה היא כדי שחייל מילואים שחוזר למחרת לעזה או לצפון, יזכור למען מה הוא נלחם. שאישה שבעלה חצי שנה בשירות תבין למה היא לבד. והמימונה הזו היא גם בשביל היתומים והאלמנות שאיבדו את היקר להם מכל. שיזכרו גם את הטוב והמתוק, את הביחד. אנחנו רוצים לדבר על החשיבות של היישוב שלנו כאן. כי לא ניתן למחבלים לנצח אותנו". חמותו, אגב, הייתה אחראית למופלטות. "זה המסר שאנחנו רוצים להעביר, כי באופקים, למרות הכאב הגדול, נולדה גם גבורה גדולה".