ההפגנה מול השרה סילמן, אתמול בוועידת האקלים
(צילום: שמוליק דודפור, רועי בירשאן)
מחזה הבלהות בוועידת האקלים אתמול (רביעי) היה מהפנט. במשך דקות ארוכות ניסתה קבוצת מפגינים נגד הרפורמה המשפטית להסות את השרה להגנת הסביבה עידית סילמן שישבה על הבמה ולמנוע ממנה להתראיין, אך היא המשיכה בשלה, ולבסוף נעמדה ודיברה. אבל ככל שהתעקשה המשיך הקהל בשלו. סילמן, אחת שמנוסה בהפגנות טורדניות שמטרתן להסיט אותה מהמסלול הפוליטי שלה, לא ויתרה. "כל אלה מדברים על דמוקרטיה, אבל כל מה שהם עושים מנוגד לדמוקרטיה", אמרה לכיוונם. "סתימת הפיות שלכם לא תסייע. אני אמשיך להגיד את מה שיש לי להגיד גם אם תפגינו מולי בים, באוויר וביבשה".
ובאמת, הרושם הוא שמפגינים מגיעים לכל מקום על הגלובוס שבו נמצאים השרים והח"כים מהקואליציה. ח"כ שמחה רוטמן מהלך ברחובות ניו יורק? המגאפון דואג שכל מנהטן תשמע על זה. שר החוץ אלי כהן נוחת בבנגקוק כחלק מסיעה מדינית בדרום מזרח אסיה? מפגין ישראלי עם סמרטפון מחכה לו שם ותוך דקות הסרטון כבר ברשתות. שרי ממשלה מתייצבים במצעד הישראלי בתפוח הגדול? כל האמריקנים ישמעו איך אומרים דמוקרסי בעברית. אתמול גם הונח שלט מחאה על אנדרטה במחלף לזכר אביו של נתניהו.
האובססיה הזאת - להפגין נגד כל נציג קואליציה בכל אשר ילך - מעלה את החשש שהדמוקרטיה אולי עומדת ברוממות גרונם של המוחים, אבל לא בהכרח בראש מעיינם. אחת הביקורות המרכזיות שהוטחו במחוללי הרפורמה המשפטית היא שהם נהגו בדורסנות, בלי לדבר עם הצד השני בטרם יצאו בהצהרות על מהפכה חוקתית שמרנית. חמישה חודשים חלפו, והמציאות התהפכה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה על השהיית החקיקה ובבית הנשיא מתקיימות שיחות אינטנסיביות על קווי הסכמה. השיח הציבורי כבר עבר מעימות לניסיון מחודש לחיבור למרות הפערים. והמחאה? היא נמשכת כהרגלה ברחובות ומקצינה בלחץ האישי. בשנה שעברה, כשסילמן ספגה לחצים מבית, כולל הפגנות מול הבית וקללות לעבר ילדיה, היה ברור מה רוצים המוחים - הפלת ממשלת בנט ויהי מה. כשהממשלה נפלה, המחאות פסקו. מה יקרה אם יריב לוין יקפל את הדגל? או אם רוטמן ייכנע? האם אז ההפגנות ייפסקו? היום ברור שהתשובה שלילית.
עקיבא לםדניס ויסלפועו"ד גלעד שר, ממובילי המחאה, סיפר לאחרונה בפודקאסט מבית "אול אין" על ראשית ההתארגנות: "אנחנו כמה אנשים שהבינו שלא הולך לצמוח שום דבר טוב לעם ישראל מהממשלה המתגבשת, ולמרות שהיא עדיין לא הושבעה, התכנסנו באמצע דצמבר...". הרפורמה, מתברר, הייתה אילן גבוה ונוח להיתלות בו במאבק נגד ממשלת הימין.
באופן אירוני, יש הרבה דמיון בין מקדמי הרפורמה בכנסת לבין מתנגדיה ברחובות. שני המחנות נוהגים באופן שגורם למתנדנדים בצד השני לצופף שורות. מצד אחד השר לוין מאיים לא לכנס את הוועדה למינוי שופטים כי "אין לו רוב", ובכך מייצר חוסר אמון כלפיו בבית הנשיא. מנגד, מתנגדי הרפורמה מוחים בכל מקום, ומייצרים בימין תחושה שלא משנה על מה יוותרו, זה לעולם לא יספיק. אלא שבניגוד למובילי הרפורמה, שלמדו את מגבלת הכוח בעל כורחם, מובילי המחאה עדיין שיכורים מהצלחה וצמאים לעוד. ככה לא בונים דמוקרטיה.
- עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
