אחת לכמה חודשים הופך מקרה התעללות או הזנחה של בעל חיים לוויראלי, וישראלים רבים קוראים להחמיר את הענישה המגוחכת – בדרך כלל קנס או מאסר על תנאי. הצעות חוק להחמרת ענישה מוגשות בכנסת, וכולנו נזכרים לרגע שהאיסור על צער בעלי חיים הוא מדאורייתא. מי שמתעסק בנושא ביום-יום יודע שאכן, הענישה קלה מדי ומכעיסה, אבל הבעיה מתחילה הרבה לפני גזר הדין: באכיפה (או היעדרה) של רשויות החוק ובפיקוח הבסיסי. גם אם העונשים היו חמורים יותר בהרשעות המעטות, זה היה עוזר מעט מאוד לבעלי החיים.
האחראי על חוק צער בעלי חיים הוא משרד החקלאות. אלא שכפי שציין היועמ"ש כבר ב-2011, המשרד נמצא בניגוד עניינים: הוא עובד בשביל החקלאים, שבעלי חיים ומוצריהם הם הסחורה שהם משווקים. לא ניתן לצפות שינקוט יד קשה ביחס למחדלים החמורים שנמצאים שוב ושוב בתעשיית המזון מהחי. ובאמת: תאגידים שארגוני בעלי החיים חשפו אצלם התעללות שיטתית, כמו בתחקיר של עמותת "אנימלס" במשחטות של זוגלובק – כלל לא עמדו לדין (רק עובדים בהם, או במסגרת תביעה אזרחית).
גם ביחס לבעלי חיים שלא מוחזקים במשקים – כלבים, חתולים, סוסים – המצב עגום. לפי הנתונים של משרד החקלאות עצמו (שעמותת "תנו לחיות לחיות" קיבלה בעקבות הליך משפטי), רק אחת מכל שמונה תלונות שמתקבלות אצלו על התעללות והזנחה בכלל מועברות ליחידת האכיפה. מתוך 2,908 תלונות שהתקבלו ב-2021, רק 22 הועברו לטיפול משפטי – לבחינה של הטלת קנס או הליך פלילי.
הפער בין היחס הציבורי כלפי צער בעלי חיים לבין הטיפול של רשויות האכיפה הוא בלתי נתפס. לישראלים אכפת, ואלפים מהם פונים בתלונות על הזנחה והתעללות – לרשויות, לעמותות, למשטרה. אבל כשרוב התלונות לא מטופלות, המסר עובר. אנשים שמזניחים כלבים במשך שנים לומדים שאין להתנהגות שלהם השלכות למרות הוראות החוק. תאגידים מתעשיית המזון מהחי מאפשרים ומעודדים, בעצימת עין או בקריצה, התנהלות עבריינית כלפי בעלי חיים והם יודעים שלא רק שהם לא יישאו בתוצאות, אלא שמשרד החקלאות יגן עליהם בתקשורת ובבית המשפט.
דוגמאות? מי שיצא לו לפנות בזמן האחרון בתלונה למשרד החקלאות על כלב או חמור מוזנחים נתקל בתופעה מדהימה: המוקד מפנה את התלונה ישירות לטיפול הרשות המקומית. איפה הקאץ'? לרוב הרשויות המקומיות אין סמכות לאכוף את חוק צער בעלי חיים. גם לאלו שכן, אין סמכות להטיל קנסות על עבירות פשוטות לזיהוי – קשירה בשמש, היעדר מים, צפיפות וכדומה.
גם מצב הפיקוח השוטף על קיום הוראות חוק צער בעלי חיים עגום: בדו"ח שפרסמה "תנו לחיות לחיות" השנה חישבנו ומצאנו כי ביקורת צער בעלי חיים תיערך ברפת חלב, לדוגמה, אחת ל-48 שנים, ובפינות חי אחת ל-50 שנה. בבריכות דגים מסחריות או בחנויות למכירת בעלי חיים לא מבצע המשרד ביקורות בכלל. במתקנים הללו עוברים מאות מיליוני בעלי חיים מדי שנה. המסר ברור: בכל הנוגע לתנאי מחיה בסיסיים – אין דין ואין דיין.
עו"ד ארז וולהילה ספאקמחמם את הלב, באמת, לראות את האכפתיות של הציבור הישראלי. את הכעס על הסבל שעוברים בעלי החיים צריך להפנות לשורש הבעיה: לא לענישה המאכזבת, אלא לתחושה הכללית והמבוססת שלפגיעה בהם אין כמעט אף פעם השלכות.
בשנה שעברה חתמו יותר מ-100 אלף ישראלים על קריאה להוצאת חוק צער בעלי חיים ממשרד החקלאות והעברתו לרשות לאומית שתוקם תחת המשרד להגנת הסביבה, כזאת שהחיות יהיו בראש מעייניה ושלא תימצא בניגוד עניינים ביחס אליהן. עכשיו הזמן לדרוש מנבחרי הציבור לפעול כדי להגן על הפגיעים ביותר, ולהשמיע בקול את זעקותיהם של אלו שמושתקים ונכלאים בכלובים, הרחק מעין הציבור, ולפעמים ממש מולו.
- עו"ד ארז וול הוא היועץ המשפטי של עמותת "תנו לחיות לחיות". ב-22 בספטמבר הוא ישתתף בכנס "חיה פוליטית" בנושא קידום מדיניות לשיפור ההגנה על בעלי חיים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
