בתחילת החודש הודיע משרד התחבורה על ביטול השירות הגמיש בירושלים ובתל אביב ("תיק תק" ו"באבל") והודה שהניסוי נכשל. על פי הפרסומים בתקשורת, הסיבות לכך הן הסבסוד הכבד ומיעוט הנוסעים וכעת נותרו המפעילות של השירותים הללו, חברות "דן" ו"אגד", עם כ-200 כלי רכב ונהגים אך ללא תכלית ונוסעים. להיצע כלי הרכב הללו יש ביקוש במקום אחר: ביישובים הערביים.
רמת שירותי התחבורה הציבורית ביישובים הערביים נמוכה משמעותית מזו של שכניהם היהודים. בדיקה שערך משרד התחבורה ב-2019 העלתה שמספר נסיעות האוטובוסים בקווים עירוניים ביישובים יהודיים גדולה כמעט פי שלושה מזו ביישובים ערביים בעלי היקף אוכלוסייה דומה. תמונת המצב דומה גם בנוגע ליעדים ונגישות השירות.
לשם המחשה, על פי מחקר השוואתי שערכה עמותת "סיכוי-אופוק", בעוד שבעארה-ערערה, יישוב עם יותר מ-25 אלף תושבים, לא קיים ולו קו עירוני אחד, במגדל העמק, יישוב בעל שיעור אוכלוסייה דומה, פועלים לא פחות מתשעה קווים עירוניים. בערים ויישובים נוספים הפערים דומים ואף גדולים יותר: בכפרים הלא מוכרים בנגב מתגוררים כ-100 אלף תושבים שאינם זוכים כלל לשירות תחבורה ציבורית, ורק לאחרונה, לראשונה בתולדות המדינה, התקבלה החלטה להקים שתי תחנות רכבת ביישובים ערביים (טירה וטייבה) במסגרת המסילה המזרחית שעתידה להתחיל לפעול בשנים הקרובות.
ממה נובע הפער וכיצד רכבי באבל ותיק תק יכולים לשנותו? ראשית, פערי השירות הם תוצאה של עשרות שנות הדרה, אפליה והזנחה. למעשה, שירות תחבורה ציבורית עירוני החל לפעול ביישובים הערביים רק בשנת 2012 (!). מאז ועד היום מופנים תקציבים ומשאבים לביסוס שירות התחבורה הציבורית, אבל השינוי מתרחש בקצב איטי מהרצוי בשל תשתיות הכבישים הרעועות.
רבות מהשכונות ביישובים הללו מתאפיינות בכבישים צרים והיעדר מדרכות, וכאן נכנסים לתמונה "באבל" ו"תיק תק", מאחר שכדי להתגבר על החסם התשתיתי יש צורך בכלי רכב קטנים. בעזרתם ניתן יהיה להגיע לסמטאות הצרות ולספק באופן מיידי שירות תחבורה ציבורית למאות אלפי אזרחים המתגוררים בשכונות שאליהן לא יכול להיכנס אוטובוס גדול ומסורבל.
רועי ברקכך, למשל, תוכל עיר מרכזית כמו אום אל פחם לזכות לשירות שכולל יותר מארבעה קווים עירוניים עבור יותר מ-55 אלף תושביה, ולהתקרב, ולו במעט, לרמת השירות בעפולה הסמוכה, שבה לא פחות מ-15 קווים עירוניים המשרתים מספר תושבים דומה. כמובן שלא די בכלי רכב קטנים על מנת לספק ליישובים הערביים רמת שירות נאותה. כדי להביא לשינוי משמעותי קיים צורך בהקצאת משאבים ובתוכנית עבודה יסודית ורב-שנתית מצד משרד התחבורה, שבעבר התקשה מאוד להביא למיצוי התקציבים שניתנו לו בעניין.
מעבר לעובדה ששירות תחבורה ציבורית נאות ואפקטיבי הוא זכות בסיסית לכל אזרח, יש לו גם תפקיד חברתי וכלכלי משמעותי. ניידות היא תנאי הכרחי לצמיחה ושגשוג. היא מרחיבה אפשרויות תעסוקה, מאפשרת גישה למוקדי השכלה גבוהה, מקדמת נשים ומנגישה שירותים. תחבורה ציבורית ביישובים הערביים, מעבר להיותה כלי לקידום אישי, היא קודם כל אינטרס ציבורי. אז הגיע הזמן שמשרד התחבורה ייצא מהבועה (באבל) וינצל את המשאבים שהתפנו לשינוי ערכי ומהותי.
- רועי ברק הוא רכז תחום תחבורה בעמותת "סיכוי-אופוק" לשוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
