ב-7 באוקטובר, בשעה שמחבלי חמאס טבחו במשתתפי מסיבת הנובה ברעים, הסתתרה אלונה צור במשך כשבע שעות ארוכות מתחת לעץ - כמאה מטרים מרחבת הריקודים. כחמישה חודשים אחרי, לאחר לבטים רבים, החליטה לשוב למקום המסתור ההוא, ולסגור מעגל בריקוד ניצחון. "זה המקום שממנו לא חשבתי אחזור", סיפרה הבוקר (רביעי) ל-ynet, "זה היה רגע האמת שמאוד חששתי ממנו".
"ריקוד הניצחון" של אלונה צור בזירת הטבח בנובה
עם זאת, כאמור, היא החליטה לחזור לזירת הטבח. "להיות שם ולא להרגיש את כל מה שהרגשת באותו היום - את הפחד, את חוסר האונים, את האימה, שאף אחד לא עונה לך ואת יודעת שאת צריכה להציל את עצמך - ולראות פתאום שהכול בשליטתך, שהצבא פה, זה היה מדהים. זה היה רגע שעזר לי לעשות את סגירת המעגל שהייתי צריכה", אמרה. "הייתי צריכה לחזור לעץ ולהרגיש חיה. לא להרגיש שזהו, זה הרגע האחרון. הייתי שם עם אחותי מתחת לעץ. מבחינתי זו הייתה משימה להגיע איתה לשם ולתת בראש, להרגיש בטוחות. והצלחנו. נתתי, בכל הכוח".
צור סיפרה על רגעי האימה שעברה במקום המסתור. "הייתי צריכה להתחבא מתחת לעץ. ירדנו ממש לוואדי וכבר תכננו לרוץ למושבים. אבא שלי שלח לי איך להגיע למושב פטיש, ולא הצלחנו. הם כבר איגפו אותנו, מכל הצדדים ראינו מחבלים, אז האופציה היחידה הייתה באמת להישאר שם", ציינה.
צפו: הריאיון של אלונה ל-ynet
(צלם: ירון שרון)
לדבריה, בשלב מסוים הכול החלה שריפה במקום בעקבות פגיעת רכב מ-RPG. "זה היה כמו הסרט הכי גרוע שאי פעם מישהו יראה. אמרתי לחברות: 'עד שהאש לא מגיעה לעץ, אתן לא רצות מפה'. את רואה את המחבלים ויודעת שאם את יוצאת מהעץ, את מקבלת כדור לראש אוטומטית. כל אחת נתנה את הדעה שלה, והיצר ההישרדותי דיבר. פעלנו נכון ביחד, למזלי", הסבירה.
לדבריה, לאחר הטבח היא טופלה אצל תרפיסטית ופסיכיאטרית. "אנחנו עוברים תקופה קשה, עם הזמן זה נהיה קשה יותר, חברים שלנו עדיין בעזה. כבר קיבלתי את האבחנה שלי, ובעזרת השם אני ממש משתדלת לחייך, תמיד. גם כשפחות טוב, בסוף זה מצליח. באמת, תנסו להיאחז בשמחה, אין מה לעשות, אין ברירה אחרת. אני מאמינה שאנחנו צריכים להמשיך לרקוד, לשמוח, להיאחז, לפחות בשביל החברים שלנו שבאו לחגוג באותו היום ולא חזרו", סיכמה.
