ב-12 באוגוסט 2006, חודש בדיוק מפרוץ מלחמת לבנון השנייה וחטיפתם של שני חללי צה"ל אלדד רגב ואהוד גולדווסר, החליטו במועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת אש בין ישראל לחיזבאללה. במרכז ההחלטה: הצבת כוח או"ם חמוש לצד חיילי צבא לבנון במרחב דרום לבנון והרחקת חיזבאללה מהגבול הישראלי אל מעבר לנהר הליטני. בצה"ל, שנערך באותם ימים למבצע קרקעי נרחב לכיבוש המרחב עד לליטני לשם הכרעת ארגון הטרור הלבנוני, החליטו לעצור את המשימה עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש ב-14 באוגוסט - יומיים לאחר שהוכרזה וזכתה לאישור ממשלת ישראל ולבנון.
לפי החלטת האו"ם מספר 1701 מ-12 באוגוסט 2006, יוקם מערך צבאי משודרג של חיילי יוניפי"ל שמוצבים בחיץ בין ישראל ללבנון מאז תום "מבצע ליטני" בשנת 1978. הכוח שמורכב מחיילים מצבאות זרים היה אמור להיות אמון על הפיקוח שמחבלים מחיזבאללה, שהיה אז ארגון סמי-צבאי, לא ינועו בגבול חמושים. עד לשנת 2006 לא היה לכוח הבינלאומי של יוניפי"ל משמעות או יכולת אכיפה כלשהי, וחיזבאללה התעצם באין מפריע והתבסס בגבול הישראלי למרות החלטת האו"ם שנועדה לשנות את המצב.
בהחלטה 1701 נקבע כי כוח יוניפי"ל יתוגבר ב-15 אלף חיילי או"ם חמושים, והם יסייעו לפריסה ולשליטת צבא לבנון בדרום המדינה. לפי האו"ם, הכוחות הבינלאומיים אמורים להגן על אזרחים מפני פעולות עוינות אלימות. ההחלטה קבעה כי לא יימצא נשק במרחב דרום לבנון ללא הסכמת ממשלת לבנון, והטילה אמברגו על העברת נשק לחיזבאללה.
הכותרת
הפיראטים של הים האדום
24:30
אף על פי שהפסקת האש הסתיימה ללא מילוי יעדיה של ממשלת ישראל וצה"ל להרחקת חיזבאללה אל מעבר לליטני, וללא החזרתם של החיילים החטופים, אישרו אז כאמור בישראל את הסכם הפסקת האש ב-12 באוגוסט. ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט הכריז מעל בימת הכנסת כי "החלטה זו משנה מן היסוד את המצב בגבולנו הצפוני".
כחודש לאחר מכן התפרסו הכוחות המתוגברים של האו"ם לצד צבא לבנון בדרום המדינה, אך כבר אז לא מילאו את אחריותם לפי ההסכמים. מאז אירעו עוד תקריות ירי רבות מול חיזבאללה. עם תום מלחמת לבנון השנייה שיקמו בארגון הנתמך כלכלית בידי איראן, את יכולות האש והתעצמו עד לרמה שנחשבים היום כצבא חזק, אלים ובעל יכולות אש נרחבות ורבות המכסות את רוב שטחי מדינת ישראל ואינו נשלט בידי מדינה רשמית או אמון על הגנתה.
שנתיים לאחר מלחמת לבנון השנייה, מתח שר הביטחון דאז אהוד ברק ביקורת חריפה על המהלך הדיפלומטי שהביא לסיומה. הוא אמר כי "חיזבאללה ממשיך להתעצם בסיוע הסורים. החלטה 1701 לא עבדה ואיננה עובדת והיא כישלון". במשך שנים, עד לאחרונה, הציגו ישראל בפני מועצת הביטחון באו"ם ומזכ"לי הארגון אינספור תלונות ועדויות על הפרת ההסכם, אך למחאות אלו לא ניתן כל מענה.
לוחמי חיזבאללה שמרו בשנים הראשונות אחרי תום המלחמה ב-2006 על מצג שווא של שהייה לאורך הגבול ללא כלי נשק גלויים. בשנים האחרונות, במקביל למבצע הנרחב שהובילו בחיזבאללה לחפירת מנהרות טרור לתוך מדינת ישראל, שנחשפו כנראה בחלקן בסוף 2018, הקימו אנשי הארגון עשרות מגדלי תצפית ומוצבים לאורך הגבול במסווה של פעילות ל"הגנת הסביבה" ושיקום יערות. אלפי לוחמי יחידת העילית של הארגון, רדואן, הוצבו אף הם לאורך הגבול המתפרס על כ-80 קילומטרים מראש הנקרה ועד להר דב.
פעילים חברתיים מקריית שמונה וקיבוצי אצבע הגליל הקימו בשבוע שעבר לובי ציבורי שדורש את מימוש החלטה 1701 במלואה. בין חברי הלובי, משה קקון, תושב קריית שמונה שפונה לפני חודשיים לירושלים ואמר לנו כי בגליל לא תולים תקוות שחיזבאללה ייענו לה עוד: "חיזבאללה לא בנה את עצמו במשך 20 שנה כדי שהצרפתים יבקשו בצורה מנומסת שיפנו את קיני התותחים ומשגרי הטילים שלהם מעבר לליטני".
עלמא, מכון המחקר הביטחוני לגליל, ממקד זה עשור את פעילותו להסברה וידע בקרב עיתונאים ומובילי דעת קהל בחו"ל. חוקרי המכון הוציאו ניירות עמדה רבים שמשקפים את המצב לאורך הגבול הצפוני ובמדינות השכנות לנו, והתריעו במשך שנים על התעצמות חיזבאללה וסכנותיה של החלטת האו"ם. "לחזור ל-1701 זו טעות איומה. זו שטות להנשים גופה מתה", סבורה סגן-אלוף במיל' שרית זהבי, מייסדת ונשיאת מרכז עלמא, יוצאת חטיבת המחקר של אמ"ן וקמ"נית בפיקוד הצפון.
"אין התייחסות למי נכנס לתוך הבתים ומפנה אותם"
בצל הדיווחים על המאמצים הצרפתיים והאמריקניים להחזיר לתוקפה את ההחלטה שמעולם לא יושמה באמת בשטח, היא מצביעה על הכשלים המסוכנים שהתגלו בה, כבר אז כשנחתמה בשנת 2006. "מעבר להצהרה על דחיקת חיזבאללה לליטני אין בהחלטת האו"ם כל אזכור ומחויבות לגורם שתוטל עליו בפועל המשימה ואיך ההחלטה תיאכף", מסבירה זהבי.
היא הוסיפה: "17 שנים חלפו ממלחמת לבנון השנייה ועכשיו יש לך עשרות אלפי רקטות בתוך הבתים של התושבים לאורך הגבול. אין בהחלטה למשל כל התייחסות למי נכנס לתוך הבתים ומפנה אותם. ההחלטה נותנת סמכות ליוניפי"ל לפעול רק בשטחים ציבוריים והדרך שבה היא מנוסחת היא לא כזו שאפשר לכפות אותה על מדינת לבנון או הרשויות הלבנוניות. יוניפי"ל לא יכול לפעול בלי הסכמתם וברכתם של המוסדות בלבנון".
זהבי מעירה כי ההחלטה על דחיקת חיזבאללה אל מעבר לליטני נמצאת בנוסח הסכם הפסקת האש, אך היא שולבה רק בסעיף 8 שלו. בסעיף 11 בהחלטה נקבע כי מי שצריך לבצע את המהלך זה צבא לבנון בסיוע יוניפי"ל, ובטח שהיום, במצבה הפוליטי של ארץ הארזים, כשחיזבאללה מעורב עמוקות בשלטונה, אין כל סיכוי שצבא לבנון יבצע את הנקודה המשמעותית ביותר בהחלטה 1707. לדברי זהבי, "בשורה התחתונה, לא ברור לצדדים מי צריך לאכוף את ההחלטות שהתקבלו וכל הסדר עתידי חייב לטפל בבעיה הזאת. שיהיה ברור מאוד מה סמכויות הכוח שאוכף את ההחלטה ואיך אוכפים אותה".
בנוסף, בהחלטת האו"ם שנוסחה בדיפלומטיות ובדקדקנות משפטית בינלאומית, לא מופיעה כל הערה על פרק הזמן שבמהלכו חייבת להתממש ההחלטה. "כתושבת הצפון, אני שואלת כמה זמן נחכה עוד עד שיוניפי"ל יאכוף את ההחלטה? 17 שנה? עד הטבח הבא? חייב להיות דד ליין להחלטה", קובעת זהבי.
פגישת השר גלנט עם לוחמי מילואים בגבול הצפון
(צילום: אלעד מלכה)
בביקורו של שר הביטחון יואב גלנט אתמול בצפון ובפגישותיו עם ראשי רשויות קו העימות וכוחות מילואים, הוא התייחס למאמצים הדיפלומטיים להחייאת החלטה 1701 ואמר כי ישראל פועלת למען העניין, אך ציין כי הוא מניח שבחיזבאללה כלל לא מעוניינים לסור למרותה. זהבי לא תולה תקוות במהלכים הבינלאומיים ובלחצים העצומים שמפעילה ארה"ב על ישראל שלא להיכנס למערכה בלבנון. לדבריה, "אפשר לתת הזדמנות למהלכים הדיפלומטיים אבל זה חייב להיות עם דד ליין וישראל צריכה לדרוש מהמערכת הבינלאומית ולהסביר בבירור את עומק הסכנה הנשקפת מלבנון, שהיא בדיוק כמו הסכנה שהייתה מול חמאס, רק במכפלות הרבה הרבה יותר גדולות. חיכינו 17 שנה ליישום החלטה 1701 וחיזבאללה רק התעצם מאז".
ראש המועצה האזורית הגליל העליון גיורא זלץ לא הגיע אתמול לפגישה עם גלנט, שממנה גם נעדרו חבריו להנהגת יישובי הגליל המזרחי מקריית שמונה, מבואות חרמון, מטולה ועוד. ראשי הרשויות בירכו על הצהרת גלנט כי תושבי הצפון שפונו מבתיהם לא יוחזרו עד להרחקת חיזבאללה, אך גם הוא התריע הבוקר נגד החזרה למתווה 1707: "גלנט ואנחנו יודעים שאין שום משמעות להסכם בינלאומי, יש הסכם כזה מ-2006 שלא נאכף ומדינת ישראל ישבה בשקט, והתעלמה מהכרסום המתמשך שלו על-ידי חיזבאללה", אמר זלץ ל-ynet.
ראש המועצה הוסיף: "איך נדע אם חיזבאללה עומד בהסכם החדש? נחכה ל-7 באוקטובר 2024, 25, 26 בשביל לבדוק את זה? ללא רצועה רחבה בצד הצפוני של הגבול שמדינת ישראל תנקה על-ידי פעולה צבאית מחיזבאללה ובהמשך תשמור עליה נקייה מנוכחות חיזבאללה, יחד עם הרתעה משמעותית, לא נוכל להחזיר את ההתיישבות לאורך הגבול הצפוני, והמשמעות לטווח בינוני וארוך מסוכנת לרעיון הציוני במדינת ישראל".
בהחלטת האו"ם מ-2006 נקבע כי גם ישראל נדרשת לשלם מחירים תמורתה, ובכללם איסור על טיסה בשמי לבנון ונסיגה מצפון הכפר הישראלי רג'ר ומהר דב. בלבנון דורשים זאת כתנאי בסיסי ליישום החלטה 1701, בהתעלמות מוחלטת מהסוגיה ההומניטרית של התנתקות מאלפי אזרחים ישראלים שמתגוררים בצידו הלבנוני של הכפר.
זהבי מסכמת: "המאמצים הישראליים והבינלאומיים לחזרה אל ההחלטה מ-2006 הם מסוכנים ואסור עוד להיענות להחלטה כזאת, בטח בזמן שגם החלטה 1559 שהתקבלה שנתיים קודם לכן במועצת הביטחון של האו"ם ודורשת מחיזבאללה להתפרק לחלוטין מנשקו, לא יושמה מעולם. המאמצים להחייאת החלטה 1701 ולא גיבוש החלטה חדשה ושונה אומרים שבהחלטה הבאה שתתקבל באו"ם תאפשר שוב ללבנון וליוניפי"ל להתחבא מאחורי הסעיפים העמומים. המנגנון הזה כשל ואסור לשוב אליו. זה לא ימנע ימנע את הטבח הבא".
