תועפות של נתונים, מספרים, טבלאות, גרפים והוכחות מחקריות נשלפו אתמול (יום ג') מארסנל סודי על ידי שר האוצר אביגדור ליברמן בבואו להסביר את צעדיו ביחס לציבור החרדי. הוא המטיר אותם בקצב אחיד ומונוטוני במהלך תדרוך מיוחד שערך לעיתונאים עם בכירי משרדו, לקראת תקציב 2022-2021, ונשמע כמו מפקד נחוש שינסה כל נשק שעשוי לחולל את הקסם ולסתום את פיותיהם של לומדי התורה.
ליברמן מכין את הקרקע לקראת השינויים הדרמטיים שיחולל בחייהן של עשרות אלפי משפחות חרדיות, אבל נראה שאסטרטגיית "לא המצאנו את הגלגל, שמעתי את כל זעקות השבר של הקוזאק הנגזל" שהציג אתמול, כמו גם טקטיקה של היתלות באילנות גבוהים ("עשינו את זה כבר פעמיים, גם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו עשה את זה ב-2003 וגם ב-2013, ראינו שזה הקפיץ ב-70 אחוז את התעסוקה בשנה עוקבת, אלה מהלכים שהוכיחו את עצמם ויש ניסיון מצטבר") מוכיחה יותר מכל דבר אחר: גם אם כוונתו רצויה מאוד הרי שמעשיו כלל אינם רצויים.
אצל ליברמן יש יותר מדי יעדים ופחות מדי תהליכים. הוא פוסע לתוך ביתו העני של האדם החרדי בצעדים גסים שמרעידים את אמות הספים, מחלצים מגרונו קריאות מצוקה ודוחקים אותו לזרועות הפטריארכיה הרבנית המוכרת. תחת לקרב, ליברמן מרחיק, ובמקום לחזק את המשק והחברה הישראלית הוא עלול להזיק לשלמותם ולפצוע אותם.
לא בגרזנים תקציביים, ולא בהפחתה ממזונם וסעדם של נשים ותינוקות תבוא ההצלחה של הכלכלה הישראלית, רק מתהליכים משותפים ושיח שוויוני עם אזרחיות ואזרחים חרדים
"אני מוכן להיות לא נחמד", אמר בתדריך כאילו לא היו מעולם פנתרים שחורים, כאילו לא פירשו כאן פעם כאב של אזרחים כאיום מסוכן על הממסד, ולא חטפו כאן על הראש ובכל הגוף מנציגי שלטון שניסו למשטר אותם בכוח תחת סלוגן שהוטבע על ידי הריבון – והדגים שוב כמה רחוק אפשר ללכת כשמסתכלים רק קדימה על המטרה בלי לזרוק מדי פעם מבט למטה.
ליברמן אמנם לא יזדקק לקולות המנהיגים שלהם כדי להעביר את התקציב, אבל בהחלט יזדקק לאהדתם ולרוח הגבית של המצביעים החרדים. לא רק משום שהדמוקרטיה מחייבת אותו להיות שר האוצר של כלל הציבור, אלא משום שזו הדרך היחידה להעביר אותם מעולם שברירי אך מוגן של תורה, קצבאות, תמיכות וגמ"חים ליקום מקביל של השכלה אקדמית, שוק עבודה, מיסים וחיכוך מוגבר עם הסכנה החילונית.
אין כוח בעולם, גם לא זה של שר האוצר במדינת ישראל, שיודע לבצע תהליך מורכב כל כך בזמן קצר כל כך, וזה בלי לקחת בחשבון את ההיסטוריה החוקתית המודלקת והמדממת של גיוס חרדים, שכוללת התנגשויות אלימות ברחוב וקרבות נצחיים בכנסת.
מרב בטיטוליברמן צודק בכך שהורדת גיל הפטור מגיוס ל-21 עשויה להשפיע לטובה על מדדי התעסוקה של גברים צעירים חרדים ולשפר מאוד את מצבם הכלכלי, וזו עשויה להיות הבשורה החשובה ביותר שיביא איתו למשרד האוצר – אבל חשוב יותר הוא דווקא הוויתור הבלתי מוצהר שלו על תפיסת השירות הצבאי כתנאי הכרחי לעבודה. זהו שינוי מהותי וחשוב בדברי הימים של הפוליטיקה המקומית, שנצמדה באדיקות למשוואה המיושנת שהתעקשה לקשור את לובשי המדים לחברה הישראלית בעבותות של מיליטריזם, וכעת משתחררת אט-אט מההרגלים ולומדת את השפה החדשה של הפלורליזם.
לא בגרזנים תקציביים, ולא בהפחתה ממזונם וסעדם של נשים ותינוקות תבוא ההצלחה של הכלכלה הישראלית, רק מתהליכים משותפים שכוללים הכשרות ייעודיות, מיפוי צרכים מדויק של נשים כגברים, ושיח שוויוני עם אזרחיות ואזרחים חרדים – שיפחיתו את ההתנגדות הטבעית וילבו מעצמם את הרצון ללימודי ליבה.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
