נפתלי בנט על המבצע, השבוע בכנסת
(צילום: ערוץ כנסת)
חשיפת המבצע של המוסד למציאת פרטים נוספים על הנווט הנעדר רון ארד על ידי ראש הממשלה נפתלי בנט, מעל דוכן הכנסת השבוע, הייתה עוד שלב בהידרדרות השמירה על סודותיה הביטחוניים של מדינת ישראל בשנים האחרונות. חשיפה זו ספגה לא מעט ביקורת, וגררה בעקבותיה עוד פרטים שנוספו בהמשך על ידי מקורות ישראליים וזרים.
אך מה לי להלין דווקא על בנט, שהרי לא הוא זה שהמציא את השיטה של השימוש בפעולות הסודיות והבלתי שגרתיות של המוסד. הוא בהחלט יכול לומר לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, אשר הציג לראווה לעיני כל העולם את הארכיון האיראני, ואף חשף שהייתה זו פעולה נועזת של המוסד בלב איראן: "אתה התחלת".
אלה שנים שבהן נושאים שנהוג היה לשמור פעם בסוד כמוס הופכים לנחלת הכלל. יותר מדי מידע פרוץ שמגיע מיידית לאוזני ולעיני אויבינו הקרובים והרחוקים. בעבר אפילו שמות ראשי שירותי הביון של ישראל, המוסד ושב"כ, היו חסויים והיו ידועים רק באות הראשונה שלהם: י' ראש השב"כ וש' ראש המוסד.
נכון, היום הצנזורה הצבאית אפקטיבית פחות משהייתה בעבר. אבל על מנהיגינו, בראש ובראשונה עליהם, מוטלת האחריות והחובה לנהוג במקסימום צנזורה, מינימום מידע ואפס סובלנות להדלפות
כשהייתי חברת כנסת בתחילת שנות ה-90 טסתי ארצה בחזרה מהרצאה בלונדון באל על. טסתי לבד. כן, פעם היו ימים כאלה שבהם חברי כנסת טסו לעבודתם לבד, ללא עוזרים. לידי ישב גבר נחמד שזיהה אותי, ניהל איתי שיחה ארוכה והציג את עצמו כראש שב"כ. רק אחרי כארבע שעות וחצי של טיסה ושיחה, לקראת נחיתה, העזתי, בדחילו ורחימו, לשאול אותו לשמו. זה היה י', יעקב פרי. שורה לפנינו ישב ש', ראש המוסד דאז שבתאי שביט.
אפילו אני, כח"כית, לא ידעתי את שמותיהם. אנשים לא הגו את המילה "המוסד", לא ידעו מה שהיום יודע כמעט כל אחד היכן שוכנים מתקניו. 8200? אפילו לא נלחש מפה לאוזן. איש לא התפאר ולא התרברב בפעולות מחוץ לגבולות המדינה, ואפילו לא באמירות פתלתלות מהסוג של "על פי מקורות זרים" שכולם יודעים שפירושן "היי, אלה כוחותינו".
וכשנפלו טילים חלילה או היה ירי בערינו או ביישובינו, לא התנדבו כתבים ועיתונאים לראיין מיד אזרחים בסביבה כך שהאויב קיבל בזמן אמת נ.צ של הנפילות, וידע איך לכוון טוב יותר, כפי שאירע בשנים האחרונות.
לימור לבנתכולם, ובעיקר המנהיגים, הבינו שסייג לחוכמה ‑ שתיקה. וגם הציבור, על אף שמסקרן מאוד לקבל פרטים מודיעיניים, וכולם ממש רוצים לשמוע, ולדעת עוד פרטים, הבין, ולדעתי מבין גם היום, שזכות השתיקה חייבת להישמר בהקשרים הביטחוניים.
נכון, היום הצנזורה הצבאית אפקטיבית פחות משהייתה בעבר. אבל על מנהיגינו, בראש ובראשונה עליהם, מוטלת האחריות והחובה לנהוג במקסימום צנזורה, מינימום מידע ואפס סובלנות להדלפות, בראש ובראשונה של עצמם. אחרת מה עשינו? החלפנו ב' ב-ב'?
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
