אחד הדברים שבלטו בתחילת המלחמה היה המחסור של הצבא בציוד – מקסדות עד אפודים קרמיים. אבל מהר מאוד אזרחים טובים קפצו על המשימה והחלו להקים ברחבי הארץ אמל"חיות, שמייצרות ציוד אישי לחיילים ולכוחות הביטחון באופן פרטי ובהתנדבות מלאה.
רועי עזריה וחבריו לצוות המילואים בסיירת הנח"ל, שעדיין לא גויסו, חשבו כיצד יוכלו לתרום בזמן שהם ממתינים בכוננות. תחילה הם הציעו לסייע לבוגרי הסיירת בעסקים הפרטיים, אבל אז הם קיבלו קול קורא מכיוון אחר לגמרי – 160 אפודים הגיעו ללוחמים, והיו חסרות להם פונדות – מעין פאוצ'ים למחסניות ולשימושים נוספים. החבורה לא חשבה פעמיים והפכה את הבר בקיבוץ רבדים, אותו מנהל עזריה, לאמל"חייה.
הם גייסו 11 מכונות תפירה תעשייתיות ומתנדבים רבים, ביניהם אנשי מקצוע. גם חברי הקיבוץ מיד התגייסו ונותנים להם גב בכל מה שהם צריכים – מאוכל עד שינועים של התוצרת. המטרה היא שהמכונות לא יפסיקו לעבוד עבור לוחמי הנח"ל, ונכון לעכשיו הם ייצרו מסה גדולה מאוד של מוצרים שהגיעו למאות חיילים בשטח.
"יש לנו 18 פלוגות, גם גדודים שעובדים איתנו היום, והמספר רק גדל. כל עוד יש את הצורך, אנחנו שואפים להגדיל את כמות המכונות והמתנדבים", מספר עזריה, "רוב הציוד שקיבלנו הוא מתרומות, כל מיני בעלי מקצוע, מעצבי טקסטיל תעשייתי, סטודנטים ואפילו חברות שעבדו עם כוחות הביטחון. הם באים ומשתפים איתנו את הידע שלהם, וכמונו יש עוד כמה מאות אמל"חיות שעובדות כרגע. אם צריך שנלמד לתפור, אז זה מה שנעשה. ברמה העקרונית אנחנו עדיין מילואימניקים בכוננות ובסבירות גבוהה שיקראו לנו למערכה. כרגע זו הדרך שלנו לתרום, וכנראה שנצטרך בהמשך להעביר את הניהול לאנשים אחרים".
לפניות ותרומות, יואב: 0527220750
