אחד המחזות שתופסים יותר מכל את העין במפגן המחאות, הנמשך כבר כמעט שלושה חודשים, הוא מה שמכונה "מצעד השפחות": עשרות רבות של נשים, לבושות אדום בבגדים דומים לאלה של הסדרה "סיפורה של שפחה", שנוכחותן בולטת הן בגלל הצבע הדומיננטי והן בגלל אחידות ההופעה. אבל הסיפור, כמובן, הוא לא הגימיק שהשתלט על מסכי הטלוויזיה בארץ ובעולם. הסיפור, כמו שאומרת פנינה שרביט-ברוך, הוא שכאשר הדמוקרטיה נחלשת מי שנפגע קודם כל והכי הרבה הם החלשים. והנשים, בפרפראזה על ג'ון לנון, הן החלש של העולם הפוליטי בישראל מאז ומתמיד – בוודאי אם לוקחים בחשבון את ההשקפות של חלק מחברי הקואליציה הנוכחית.
שרביט-ברוך מכירה את הממד הזה לא מהיום. היא הייתה בעבר ראש מחלקת דין בינלאומי בצה"ל בדרגת אלוף משנה, והיא ממייסדות פורום דבורה, שמקדם נוכחות נשית במוקדי קבלת ההחלטות בתחומי המדיניות והביטחון. זהו שדה קרב ותיק בין שמרנים – או למה לכבס מילים, פלג מסוים וצעקני במיוחד של הציונות החרד"לית, מגובה בכמה קצינים בדימוס שחרדים מהרעיון שאישה תדרוך במקום שנועד לגברים בלבד – לבין ארגונים ליברליים, שרוב חבריהם הן חברות, שהרי גם לגברים ליברליים זה לא הנושא הראשון למאבק.
לא במקרה שדה הקרב הוא צה"ל. הצבא הוא הסמל הישראלי המובהק והפופולרי ביותר. אבל הוא לא רק מסמל שירות שהישראליות מעניקה לו ערך גבוה במיוחד, אלא גם מקפצת קידום לחיים האזרחיים. השמרנים טוענים שהטרלול הנשי-פרוגרסיבי השתלט על הצבא, עד כדי שהוא מסכן את יכולתו להילחם. שלא תטעו, זה לא נובע רק מהחרדה שנשים מעוררות ברבנים מסוימים, אלא ממאבק גדול בהרבה שמטרתו להציג את צה"ל הנוכחי כרכרוכי ואת מפקדיו כשבויים בידי השמאל הקיצוני.
כמו כל דבר במחוזותינו, זה מתגלגל לפתחו של בית המשפט. זה אולי קצת עצוב, היינו אולי רוצים שהערכים שהחברה הישראלית נושאת אליהם עיניים לא יהיו בהכרח בתחום הצבאי, אבל בג"ץ אליס מילר, שפתח לנשים את הדרך לקורס הטיס, הוא בעיניי אירוע בעל חשיבות היסטורית בישראל. בעיני מתנגדי בג"ץ במחנה הדתי הוא עוד סימן לזה שמדובר בקן של שמאלנים.
2 צפייה בגלריה
עפר שלח. היינו אולי רוצים שהערכים שהחברה נושאת אליהם עיניים לא יהיו בהכרח בתחום הצבאי, אבל בג"ץ אליס מילר הוא אירוע בעל חשיבות היסטורית
(צילום: ירון ברנר)
אם בית המשפט יוחלש, אומרת שרביט-ברוך, ספק אם יהיה מי שיגן על זכויות נשים בעידן שבו מתה הפוליטיקה הממלכתית, וכל מה שנשאר הוא התנגשות והתנגחות על זהות. לוין ורוטמן מבקשים מאיתנו לסמוך על הכנסת והממשלה שידעו להגן על מי שצריך הגנה, אבל ספק אם ממשלה שכמעט אין בה נשים על כיסאות השר והמנכ"ל, וקואליציה ששתי מפלגות בתוכה לא הכניסו מעולם אישה לכנסת יעשו זאת.
פנינה שרביט-ברוךשרביט-ברוך עצמה עוסקת דווקא בניסיונות למצוא פשרה סבירה, כי היא מאמינה שאסור שהאירוע ענק הממדים הזה ינוהל בשפה של הכרעה וניצחון. פעם דיברו אצלנו על "מנהיגות נשית", שמאופיינת בשפה אחרת ובהבנה שבפוליטיקה לא מכריעים אלא מגיעים להסכמות, אבל כשאתם מסתכלים על הסצנה הפוליטית של היום קשה לחלק את המחנות בהיבט הזה דווקא לפי מגדר. ושלא יהיה לכם ספק: יהיה הסוף של מלחמת האזרחים הזו אשר יהיה, ומי יודע מתי ואיך יהיה לה סוף, הנשים יהיו בין אלה שייפגעו ממנה הכי הרבה.
