בעוד שנה תחגוג ישראל העצמאית והריבונית את יום הולדתה ה-75. נאחל לעצמנו שהמאפיין החשוב ביותר שלה יישמר עד אז: שתישאר מדינה דמוקרטית.
דמוקרטיה לבריאות נמשלת: ערכה הגדול מתגלה כשהיא חסרה, כשהיא חלקית, כשהיא לא מתפקדת. בלי דמוקרטיה, כמו בלי בריאות, קשה לנשום, לגדול, לחשוב, לדעת, לאהוב. בסופו של יום, לעיתים יום ארוך וחשוך, הלא-דמוקרטיות נופלות והדמוקרטיות שורדות. שורדות משום שרק הן מסוגלות להתאים את עצמן לשינויי הזמן. להמציא את עצמן מחדש.
ישראל לא רק שרדה את 74 השנים הראשונות לתקומתה, היא שרדה אותן היטב. למרות הנסיבות הקשות, למרות הסביבה העוינת, למרות – לא, בזכות – חילוקי הדעות בתוך אוכלוסייתה. חילוקי דעות הם לחם החוק של הדמוקרטיה. זו לא חולשת הדמוקרטיה, זו גדולתה וזה כוחה: ליישב את המחלוקות, להתקדם ולהתקיים.
הדעה הנפוצה גורסת שלדמוקרטיות קשה מאוד לשנות את דפוסי התנהלותן, כי השינוי דורש דיונים, הסכמות, פשרות, התחשבנויות. הדמוקרטיות, בקיצור, זזות לאט, אם בכלל. זאת בניגוד למשטרים סמכותניים – קל וחומר רודניים – שבהם ההחלטה על שינוי מצויה בידיו של מנהיג או כת סגורה של הנהגה העושה את דבריו. רוצה לשנות, משנה, ולעזאזל בלמים ואיזונים. זריז.
בעיית אמת תיווצר כשתוקם מדינה דו-לאומית בין הים לבין הירדן, חזון התופס תאוצה ככל שמתרחק פתרון שתי המדינות. זה יהיה יצור כלאיים, מעורר פלצות, בלי סיכוי לשרוד
אלא שבמציאות היסטורית, ההפך נכון. אף שעל פניהם משטרים רודניים נראים איתנים ומהירי תגובה, למעשה הם רקובים מבפנים ותקועים על אותו מסלול. למנהיג סמכותני אין נטייה לסטות מהדרך שקבע, גם כשזו מובילה למבוי לאומי סתום, גם כשהמפולת ברורה. הדיקטטור נצמד למתווה שהמציא, לרוב בעצת כמה שרלטנים בסביבתו. חושש שכל סטייה מאותה הדרך תערער את מעמדו כשמש העמים שלא טועה לעולם. העיקר, מבחינתו, לא להיראות חלש. לא להיחשף כנכנע להשפעות "מבחוץ". ואם העם לא קונה את תבונתו הבלתי מעוררת של המנהיג, מכריחים אותו לקנותה.
דוגמאות לא חסרות; המאות ה-20 וה-21 מלאות במנהיגים שהתעקשו לדרדר את אומותיהם לשפל. זאת בניגוד לדמוקרטיות, שבהן הלחץ הציבורי והאלקטורלי על ההנהגה מכריח אותה לשנות את דרכה כשהמציאות דורשת זאת. השינוי מציל את הדמוקרטיות, שומר עליהן, ומשמיד את הדיקטטורות. עם הזמן.
אין כמובן דמוקרטיות אידאליות וגם זו הישראלית לא הייתה ואינה אידאלית. בראשית דרכה פלירטטה עם סמכותנות, זמן רב מנעה זכויות דמוקרטיות בסיסיות מאזרחיה הערבים. המחדלים הלא-דמוקרטיים הללו תוקנו ברובם. נכון ליום העצמאות ה-74, ישראל היא דמוקרטיה פורחת. ולכן היא גם כלכלה וחברה פורחות.
דמוקרטיה - מחוץ לשטחים שנכבשו ב-1967. בשטחים קיים משטר כיבוש אנטי-דמוקרטי והוא המעיד על היותם כבושים ברובם. וכך, בניגוד לתחזיותיו הקודרות של פרופ' ישעיהו לייבוביץ' אחרי מלחמת ששת הימים, הכיבוש לא השחית את הדמוקרטיה הישראלית דווקא מפני שהוא נתפס וממשיך להיתפס ככיבוש. כאילוץ ביטחוני חיצוני שלדמוקרטים קשה להשלים איתו, לעיתים בלתי ניתן להשלים איתו, אבל אין בו כדי לדרדר את ישראל לדיקטטורה או למשטר שיטור סמכותני.
סבר פלוצקרצילום: אורי דווידוביץ', ניצן דרורבעיית אמת תיווצר לישראל הדמוקרטית כשיוגשם חזון הקיצוניים ותוקם מדינה דו-לאומית אחת בין הים לבין הירדן, חזון התופס תאוצה ככל שמתרחק פתרון הסכסכוך על בסיס שתי מדינות לשני לאומים. מעצם הגדרתה זו לא תהיה דמוקרטיה אלא יצור כלאיים פגום, מעורר פלצות. בלי סיכוי לשרוד.
נהוג לומר שהקמת מדינה דו-לאומית כזאת תוביל לסוף מדינת היהודים. לפני כן היא תוביל לסופה של הדמוקרטיה הישראלית, שהיא התשתית לעצמאותנו. נגייס את כל משאבינו והתבונה הקולקטיבית שלנו כדי למנוע את סכנת הדו לאומיות במדינה אחת, לפני שיהיה מאוחר מדי. נזכור בפתח יום העצמאות: אלמלא שיטת הממשל הדמוקרטית, ספק רב אם מדינת היהודים הייתה בכלל שורדת.
- סבר פלוצקר הוא הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
