מי שמתלונן על היחס בעולם כלפי ישראל ומאשים בו את "ההסברה" בזמן המלחמה, מוטב שיתפלל על בריאות השגריר באנגולה. מה הקשר? מיד.
דומני שמוסכם שמדינה לא יכולה להתקיים תוך נתק מהעולם. כמו כן, נסכים שהרבה מהביקורת המופנית כלפי ישראל בימים אלה מקורה בצביעות ובאנטישמיות לגווניה. ברקע שתי ההנחות הללו, כדאי לתת את הדעת על קיצוץ מתמשך בתקציב משרד החוץ ועל קריעת נתחים ממנו, בין היתר כדי לענות על צרכים קואליציוניים מזדמנים. מדובר בפגיעה מכוונת בשירות הדיפלומטי, שבו אנשי מקצוע מיומנים שיודעים להתאים מסרים לנסיבות ולקהלי יעד.
כולנו ראינו את ההפגנות באירופה ובצפון אמריקה, אך כדי להמחיש את הפגיעה ואת ההזנחה, אתייחס דווקא לנעשה באזור פחות מוכר במקומותינו – אפריקה. בשבועות האחרונים נערכו הפגנות ענק נגד ישראל בדרום אפריקה, ומוחים יצאו לרחובות בין היתר בסנגל, בניגריה, בקניה ובאתיופיה. דרום אפריקה וצ'אד אף החזירו את נציגיהן מהארץ.
האם ישראל עושה די לטיפוח קשריה ביבשת? באפריקה שמדרום לסהרה יש 48 מדינות, כלומר רבע מ-193 המדינות החברות - והמצביעות - באו"ם. לישראל יחסים דיפלומטיים עם 42 מהן. שלוש (גאבון, גאנה ומוזמביק) הן כעת חברות זמניות במועצת הביטחון של האו"ם, גוף שהחלטותיו מחייבות. היחסים עם 42 המדינות הללו מנוהלים באמצעות 11 נציגויות, ובהן כעת 22 שליחים של משרד החוץ, שניים בכל נציגות (יש עוד שני שגרירים ניידים, אבל זה סיפור אחר). מדובר בפחות משליש ממספר הנציגויות שהיו לישראל בשיא היחסים, לפני כ-50 שנה, וכמחצית מספר הנציגויות שיש לפלסטינים כעת ביבשת. למרות כל זאת, בכירים ישראלים כמעט לא מבקרים ביבשת.
הביטו בשגרירותנו בניגריה, המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה - כרבע מיליארד איש שמחציתם מוסלמים - ובעלת הכלכלה הגדולה ביותר. יש בה שבטים ובראשם מלכים בעלי השפעה, ומחוזות שלהם מעמד משפטי. מול אלו ומול כל מגזרי היעד - ממשלה ואופוזיציה, תקשורת, עסקים, אקדמיה, מנהיגי דת ועוד - פועלים שני דיפלומטים ישראלים בלבד. אחד מהם אחראי גם למנהלה ולפעילות הקונסולרית של השגרירות.
בשונה מהנהוג ביבשת, השגרירות בניגריה מואמנת רק למדינה אחת. השגרירות בקניה, למשל, אחראית על עוד ארבע מדינות – אוגנדה, מלאווי, טנזניה וסיישל. בנוסף, בניירובי מצוי אחד מארבעה מטות האו"ם (האחרים בניו יורק, וינה וז'נבה), והשגרירות מטפלת גם בו. שני דיפלומטים, השגריר וסגנו, מקדישים את זמנם לעבודה מדינית, כי יש שם דיפלומט שלישי, שהוא קצין מנהלה וקונסול.
הקורא הנבון יודע חשבון, וישים לב שאם יש בממוצע שני שליחים של משרד החוץ בכל נציגות באפריקה, ובקניה יש שלושה, עולה שיש נציגויות שבהן מוצב רק דיפלומט אחד. ובכן, לרשות השגריר באנגולה עומדת מכונית מפוארת והוא גר בדירת שרד. אך לצד שיחותיו עם אנשים חשובים עליו לטפל גם בישראלים שאיבדו דרכון או הסתבכו עם המשטרה וכו'. אם לא די בכך, הוא מואמן גם לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, לסאו טומה ופרינצ'יפה, וגם למוזמביק, שהיא כעת אחת מעשר חברות לא קבועות במועצת הביטחון. כאשר מערכות התקשורת לא פועלות כיאות, או אם הוא חולה, איך יסביר במדינות האלה את הטעון הסבר? לכן צריך להתפלל לבריאותו.
וממילא, הסברה היא לא אנטיביוטיקה. אין עלון לצרכן עם הוראות לשימוש בעת משבר, או אפשרות להגדיל את המינון ומיד התסמינים נעלמים. כדי לשמור על תקינות הסברתית נדרשת תחזוקה קבועה, וזו כרוכה בהשקעה.
אחרי 7 באוקטובר התברר שהשירות הציבורי בישראל אינו ערוך לטפל כיאות באתגרים. החברה האזרחית אמנם התגייסה במלוא הרצון הטוב והיכולת להשלים חוסרים בכל תחום, כולל בהסברה לעולם, וראיתי מסמכים מצוינים וסרטונים משכנעים שהופקו במיומנות ובמהירות. אבל אף חמ"ל חירום לא מסוגל לזהות הבדלי רגישויות בין מערב אפריקה ומזרחה, או לדעת בדיוק למי כדאי לפנות בכל מדינה, וכיצד נכון ויעיל לעשות זאת. במסגרת חשבון הנפש וההיערכות מחדש שיידרשו כאן, ראוי לתת את הדעת גם על השלכות סירוס משרד החוץ, וכיצד לתקן גם את הנזק הזה.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ, כיהנה כשגרירה בדרום אפריקה ואחראית על הקשרים עם הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il